קצת על עצמי
בינואר 2018 אמי נפטרה. זו הייתה נקודת ביניים בחיי בה הדבר הכי גרוע שיכולתי לחשוב עליו קרה לאחר מאבק של שנה במחלת הסרטן. לאחר המוות של אמי מצאתי את עצמי אובד עצות וחסר כל דרך בחיים שכן זה היה הרגע בו בחרתי להתחיל את חיי הבוגרים עם בת זוגתי, להתחיל את העתיד המקצועי שלי ולמעשה לחיות את החיים האמתיים. לא חשבתי שאיאלץ לקבור את אמי, להגיד קדיש, לשבת שבעה ולחיות את חיי עם החיסרון והידיעה שאמי לא תחזור. הרגשתי כי העולם חרב, אבל למחרת בבוקר השמש זרחה, האוטובוס עצר בתחנה והאנשים ברחוב הלכו לעבודות שלהם - רק אני תהיתי איך זה יכול להיות שהכל ממשיך כרגיל. היו לי חודשים קשים מלווים בבכי, כעס, עצב בלתי פוסק וכאבים לא מוסברים שאת כולם דאגתי להסתיר מהקרובים אליי. לאחר שהבנתי שאני לא מסוגל יותר להתמודד עם מי שאני לאור המצב שאליו נקלעתי, בחרתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. האמת? זו הייתה ההחלטה הכי טובה שיכלתי לקבל בשביל עצמי, ואלו הדברים שלמדתי:
1. תרופות מכל סוג לא יעזרו לבדן
אין דבר כזה תרופת פלא, פשוט אין – לא קיימת גלולה או סם שיכולים לגרום לכם לאושר קבוע. המטפל שלי השווה תרופות לקביים – כאשר אדם שובר רגל, שמים לו גבס ונותנים לו קביים על מנת שיוכל לנוע. עם זאת, זהו פתרון זמני בלבד הרי במוקדם או במאוחר הוא יצטרך להניח את הקביים וללמוד ללכת לבד. בדומה, כך גם עם תרופות וסמים: הם יכולים להפחית את התסמינים של חרדה, פחד, עצב וכעס, וכן לעזור לך לעבור את הימים הקשים ביותר, אבל הם לא ירפאו אותך. למדתי כי לולא הטיפול הנכון, יכולתי להמשיך להיות תלוי בכדורים במשך שנים, אבל כדי להיפטר מהדיכאון התגובתי, עליי לבצע עבודה עצמית רבה.
2. לפעמים העצב והכאב מופיעים
במהלך הפגישות הראשונות שלי עם המטפל, היה לי קשה להבין שזהו תהליך שדורש זמן, והאמת היא שלא הצלחתי לראות את העתיד מעבר ליומיים הקרובים. בנוסף, לא הרגשתי צורך ולא ראיתי טעם לעשות שינויים בחיי כאשר פעולות בסיסיות כמו להתקלח ולבשל נראו לי לפתע כמו משימות לא הכרחיות בעליל. היה עליי ללמוד לרצות לחיות מחדש, לא הייתה לי ברירה. במהלך הטיפול, המטפל שלי ואני ערכנו סיעור מוחות שבמהלכו הבנתי שעליי להפנים, לקבל ולהבין כי העצב והכאב יופיעו בשנית, במיוחד ברגעים המאושרים שעתידים לבוא. כן, הייתי צריך ללמוד לשלוט במחשבות השליליות שלי ולזהותן כאשר הן מופיעות כדי לנסות ולהתמודד איתן באותו הרגע - גיליתי שזה יכול להיות ממש קשה וכואב, אבל לא בלתי אפשרי.
3. תבטחו באנשי מקצוע המוסמכים לטפל בבעיות מסוג זה
אם יש לכם בעיות בעור אז תבחרו לפנות לרופא עור, בדומה לכך גם באשר לבעיות בנפש, מומלץ לפנות לאיש מקצוע שמבין ומוסמך לטפל בתחום זה – הוא יכול לעזור למצוא את הסיבות לבעיות ולהמליץ על טיפול נכון. זכרו כי דיכאון היא חיה מרובת פנים: לפעמים זה ההורמונים שמשתוללים, לפעמים מדובר בחוויות טראומטיות ולפעמים חסר במוח סרוטונין – מוליך עצבי בעל תפקיד חשוב בוויסות תחושות ורגשות הקשורים ל"מצב רוח". בין אם כך ובין אם כך, אדם מוסמך יכול לרדת לשורש הבעיה ולמצוא את הגישה הטיפולית הטובה ביותר בשבילכם. בנוסף, במידת הצורך מומלץ לעבור בדיקות רפואיות מקיפות כגון א.ק.ג, בדיקה נוירולוגית ואנדוקרינולוגית מפני שדיכאון יכול להיות תסמין של מחלות מסוכנות עוד יותר ואותן כדאי לזהות כמה שיותר מוקדם.
4. אנשים סביבכם לא באמת מבינים אתכם
רוב האנשים סביבי חשבו שמצבי הרוח המשתנים שלי מתרחשים בגלל שאני עצלן, שנוח לי להישאר במקום הפגיע, שהדיכאון שלי אשר תוקף בזמנים הכי לא טובים נובע מכך שאני כל הזמן שרוי בעצב וכעס. רובם היו דואגים לתת לי עצות לא יעילות כמו "עליך לשתות כוס תה ירוק", או "אתה צריך מנוחה ושינה ארוכה", או "לך תקנה לעצמך חולצה חדשה, אתה תרגיש טוב יותר", לצד אמירות מנחמות וחוזרות על עצמן שוב ושוב. אני שמח שלא באמת הקשבתי להם ושבחרתי להתמודד עם הבעיה שלי באמצעות טיפול מתמשך, הרי אני לא באמת עצלן, הדיכאון שלי נובע מהטראומה שחוויתי וכל האמירות המנחמות לא באמת מובילות אותי לנחלה שאליה אני רוצה להגיע. בסופו של דבר הצלחתי להבין משהו: כדי להודות שאני חלש, עצוב, כועס ובדיכאון, עליי להתחיל טיפול, שזוהי דרך אמיצה ביותר להתמודד עם הבעיה שלי. לכן, קחו בערבון מוגבל את מה שאנשים אומרים לכם - אתם יודעים מה הכי טוב בשביל עצמכם.
5. תהליך ההחלמה איטי מאוד
במהלך הטיפול שלי שמתי לב לכמה המלצות שקיבלתי מהמטפל שלי ואת חלקן החשבתי כעצות מטופשות לחלוטין. חלק מהעצות היו לכתוב, לתכנן תכנית שנתית ואפילו לצייר, ותהיתי לעצמי כיצד דברים אלו יכולים לעזור בתהליך ההחלמה שלי. העניין הוא שהעצות, נקודות המבט וההמלצות ליישום שקיבלתי במהלך הטיפול, למעשה עוזרות לי בטווח הרחוק. זה לא שלמחרת בבוקר קמתי בנאדם חדש, אבל הבנתי כי תהליך ההחלמה הוא מסע שאליו אני יוצא בלי לדעת מהי נקודת הסיום. לכן אני רוצה להגיד לכם שעליכם להפנים את העובדה שאתם במהלכו של תהליך החלמה איטי ומתמשך, כך תוכלו לקבל בידיים פתוחות את ההמלצות והעצות של המטפל שלכם.
6. ישנם עיכובים ומהמורות, אבל הם חלק מהתהליך
בדומה לסעיף הקודם, ואולי אפילו כהמשך ישיר שלו, עליכם להבין כי ישנם עיכובים ומהמורות שצפויים לפגוש אתכם בדרך להחלמה, אבל חשוב לזכור כי הם חלק מהתהליך. לפעמים, זה עלול לתקוף מבלי להתריע מראש ואתם תמצאו את עצמכם תוהים "איך ולמה זה קורה לי? הרי אני נמצא בטיפול, אבל עדיין לא מצליח לשפר את מצב הרוח שלי". זכרו כי זה בסדר גמור שיהיו כישלונות בדרך ומצבים בהם תשנאו את עצמכם – זה נורמלי לחלוטין. אתם לא יכולים לעשות שינוי גדול רק בכמה ימים, עליכם להיות סבלנים ולהתמיד בדרך.
7. איש מקצוע לא יחשוב שאתם לא בסדר
הרבה אנשים חושבים שאם הם פונים לאיש מקצוע בתחום הנפש, זה מעיד על כך שהם "משוגעים" או משהו כזה. הדעה הרווחת הזו לא נכונה בעליל וכל אחד יכול לקבל טיפול שכזה מבלי שיקטלגו אותו בתור "משוגע". יתרה מזאת, המטפל שלכם, שהקשר איתו צריך להיות לכם נוח, לא יחשוב עליכם דברים כאלה ולא יראה אתכם כאנשים בעיתיים, משוגעים, חולים בנפשם וכדומה. ההפך הוא הנכון – הוא יקבל אתכם כפי שאתם, עם ההתמודדויות שלכם, הדילמות, הקשיים והמצבים הבעייתיים שהופכים את חייכם למאתגרים עד מאוד. המטפל רואה אתכם כדף לבן ולעתים אף שקוף, והתדמית שתיצרו בעיניו מונחת כולה בידיכם ובפה שלכם.
8. זה יכול להיות לא נעים לגלות מי אתה באמת כאדם
עד הנקודה שאמי נפטרה הכרתי את עצמי והייתי שלם עם מי שאני, אבל עם הטיפול למדתי להכיר את עצמי טוב עוד יותר וגיליתי שהשתנתי רבות, ובחלק מהמקרים לא אהבתי את זה בכלל. הבנתי שמצבי הרוח המשתנים שלי, העצב והכעס הם חלק בלתי נפרד ממי שאני כיום ולעתים הייתי מוצא פורקן בתוקפנות כלפי האנשים הקרובים אליי יותר מכל – המשפחה הקרובה ובת הזוג. מצאתי את עצמי כועס או עצבני ולעתים אפילו בלי סיבה מוצדקת שתגרום לי להתנהג כך, אבל למדתי לקבל את מי שאני עכשיו ולא לצפות לחזור להיות מי שהייתי לפני הפטירה של אמי.
9. הדיכאון יכול להכות בשנית, וככל הנראה זה יקרה
בדומה להתמכרות לסמים ואלכוהול, גם הדיכאון, הכעס, העצב ומצבי הרוח הם סוג של התמכרות, אבל כזו אשר מופיעה בהפתעה לפרקי זמן ממושכים. זכרו כי המטפלים אינם מכשפים, הם לא יכולים להפוך אתכם לאנשים אחרים, אבל הם כן יכולים לתת לכם כלים וכישורים להתגבר ולהתמודד עם מצבים שכאלה. אין מצב שאחרי חווית טראומה וטיפול ממושך לפתע תהפכו לאנשי-על שאינם עצובים כלל ושאינם סובלים מדיכאונות אשר תוקפים בהפתעה. עם זאת, אתם כן יכולים ללמוד לחיות בשלום עם עצמכם, ללמוד איך להתמודד עם הבעיות שלכם ואפילו להסביר לעצמכם דברים מסוימים בנקודות בהם תצטרכו זאת.
10. לעתים, חוש הומור עוזר
חשוב לזכור שאסור לכם "לסגוד" לדיכאון ולתלות את כל יומכם בו. נכון, זאת התמודדות קשה ומאתגרת שיש לטפל בה, אבל אל תיתנו לה לכבוש את חייכם ואת מי שאתם. שמתי לב שאחת הדרכים הכי טובות שעוזרות לי בתהליך היא חוש הומור מפותח שעוזר לי לצחוק על עצמי, על המצבים הבעייתיים שלי וכן, גם על המוות. מצאתי את עצמי חושב לא פעם, "איזה מצחיק זה שאני האדם שמתמודד עם הבעיה, אבל דווקא אני זה שמנחם את כל מי שמסביבי", או אומר לבת זוגתי כי עליה לחשוב פעמיים אם היא רוצה להישאר איתי, הרי במשפחה שלי יש היסטוריה לא טובה של מחלות – סרקזם הוא דבר בריא ביותר.
מילים אחרונות
כשיצאתי אל הדרך עם ראשית הטיפול, לא כל כך הבנתי למה אני נכנס ולמה לצפות, מעולם לא הרגשתי צורך "לטפל" בנפש שלי ולא ידעתי לקראת מה אני צועד. עם זאת, הבנתי שתהליך ההחלמה וההתמודדות שאותו אני עובר, ואמשיך לעבור, הוא כמו טיול שאת הסוף שלו אני לא מכיר. תוך כדי הטיול אני הולך בשבילים עם עליות מאתגרות, דרך שיחים קוצניים ואפילו באזורים חשוכים שאי אפשר לראות בהם כלום, אבל מידי פעם אני מגיע לשיא גובה של תל או הר, נעצר, מסתכל לאחור ומרשה לעצמי להתגאות בקטע המסלול שאותו עברתי. אני עדיין עושה את דרכי אל נקודת הסוף שאותה אני עוד לא מכיר, אבל רכשתי כמה וכמה כלים שעוזרים לי ללכת מהר וטוב יותר, וכעת אני מקווה שהכלים הללו יעזרו גם לכם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: