שכונת לאפה ממוקמת במרכז העיר ריו דה ז'נרו והיא מכונה "המרכז". בעבר, השכונה הייתה רובע החלונות האדומים של העיר, אך כיום האזור מפורסם בזכות חיי הלילה התוססים שבו. תוכלו למצוא כאן ברים שונים של סמבה ושורו (ז'אנרים של מוזיקה), שמתוכם בוקעת מוזיקה ואנשים יוצאים בריקודים אל הרחוב בלילות סופי השבוע. הארכיטקטורה של השכונה התבססה באזור שנת 1800 והיא מעניקה נוף ייחודי לחגיגות הגדולות שבמקום. השכונה הזו היא המקום המושלם להיפגש עם חברים, לשיר קריוקי, לטעום מאכלים מקומיים וללגום קאיפיריניה – הקוקטייל הלאומי שעשוי מקני סוכר, ליקר וליים. בנוסף, ניתן למצוא בשכונת לאפה גם את המדרגות המפורסמות והצבעוניות אסקדריה סלרון, המחברות אותה לשכנתה סנטה תרזה.
החוף הארוך והמרהיב ביותר בריו דה ז'נרו הוא חוף בארה דה טיז'וקה אשר כמעט ולא מושך אליו תיירים, למעשה, המקומיים מעדיפים ללכת לחוף הזה מאשר לחופים האחרים הפזורים בעיר, בטענה כי המים והחוף נקיים יותר משני החופים המפורסמים האחרים – איפנמה וקופקבנה. חוף בארה דה טיז'וקה נמצא באזור הצעיר ביותר בריו, והוא פותח רק לפני 30 שנה. לצד רצועת החוף תמצאו את הקניון הגדול, קניון בארה, שבו יש יותר מ-700 חנויות ומסעדות. האזור זכה למוניטין של מקום צעיר בו אנשים אמידים בוחרים לחיות את חייהם.
אמת המים קריוקה נבנתה באמצע המאה ה-18, כדרך לספק מי שתייה טריים מנהר קריוקה לתושבי ריו דה ז'נרו. אחד ממאפייני האמה הוא מקטע שכולל שתי קומות של קשתות ענק, ואף על פי שבסוף המאה ה-19 האמה נסגרה, הקשתות נותרו במקומן. בשנת 1896 הוחלט להשתמש בחלק העליון של הקשתות כדי להוביל רכבת חשמלית שחיברה את מרכז העיר לשכונת סנטה תרזה. למרות שהחשמלית נסגרה לפרק זמן קצר עקב תאונה בשנת 2011, היא פועלת עד היום במסגרת שירות מוגבל. כיום, הקשתות הן מקום מפגש פופולרי עבור המקומיים, במיוחד בשעות הלילה, כאשר אל האזור מגיעים תיירים, אמני מוזיקה, אמני ריקוד, רוכלים ועוד.
בית האופרה העירוני ממוקם במרכז העיר והוא תיאטרון האופרה הראשי בריו דה ז'נרו. הוא נבנה בראשית המאה ה-20 בעיצוב ניאו-קלאסי מדהים שבא לידי ביטוי בעיצוב המראות המוזהבים, עמודי השיש וגרמי המדרגות שעשויים מאבני שוהם ירוקות. אם תשאלו את המקומיים הם יגידו לכם שהמבנה הוא הבניין היפה ביותר במדינה כולה, כזה אשר נבנה בהשראת בניין האופרה של שארל גרנייה בפריז. מומלץ מאוד לנסות ולהשיג כרטיסים להופעה בתיאטרון, אך אם אין לכם זמן או שלא הצלחתם לרכוש אותם, ישנם סיורים מודרכים במקום.
אם אתם מחפשים רצועת חוף שקטה ושלווה בקרבת ריו דה ז'נרו, דעו לכם כי חוף פרינה הוא המקום המושלם בשבילכם. גבעות גבוהות שמכוסות בצמחיית ג'ונגל מקיפות את החוף בצורת חצי ירח, ומעניקות לבאי המקום שקט ורוגע שלא ניתן למצוא בחוף איפנמה או בקופקבנה, במיוחד בסופי השבוע. בחוף תיהנו ממים צלולים, חולות נקיים וגלים מצוינים לגלישה, מה שהופך אותו לחביב הגולשים בעיר ומסוכן לשוחים, לכן כדאי לכם להיזהר מאוד כשאתם שוחים באזור. בנוסף, יש מסעדה קטנה באוויר הפתוח הצופה לחוף, לצד קיוסקים הפזורים בו שבהם תוכלו לרכוש מזכרות, משקאות ומאכלים.
פארק לייג' הוא פארק ציבורי מרשים ביותר הממוקם למרגלות הר קורקובדו. המקום מוקף ביערות גשם והוא עשיר בשבילי הליכה, גנים ואפילו אקווריום קטן בסביבה שלווה. בפארק ניתן לראות גם את הארמון המדהים שהיה שייך בעבר לזמרת אופרה איטלקית מפורסמת, גבריאלה בסנזוני ולבעלה אנריקה לייג'. כיום, הארמון משמש כבית אחוזה ובית ספר לאמנויות שבתוכו מציגים אמנים רבים את תערוכותיהם בחינם. בארמון קיים בית קפה בו אפשר לשבת ולצפות על הנוף המדהים ועל פסל ישו הגואל מרחוק. הכניסה לפארק היא ללא תשלום וניתן להגיע עד הפסל באמצעות שביל הליכה מתון אך מאתגר.
שכונת לאגואה היא לא רק השכונה היוקרתית ביותר באזור זונא סול האמיד, אלא שהיא השכונה השלישית הכי יקרה בכל דרום אמריקה! השכונה היא גם בית ללגונה גדולה הידועה בשמה אגם רודריגו דה פרייטס, ואותה מקיף שביל באורך 4 ק"מ שהוא המקום המועדף עבור רצים ורוכבי אופניים מקומיים. סביב הלגונה ניתן למצוא בתי קפה רבים ומסעדות מגוונות, לצד הנופים המדהימים שהיא מציעה ומבט אל עבר החופים שמעבר אליה.
חופה של שכונת איפנמה מוכר ברוב העולם בזכות השיר "הנערה מאיפנמה" שהלחין וביצע אנטוניו קרלוס ז'ובים בשנות ה-60. מאז ועד היום הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בריו דה ז'נרו, כאשר באופן שגרתי הוא מגיע מידי שנה לראש רשימת "החופים הטובים ביותר בעולם". החוף משתרע על מרחבים ארוכים וגדולים של חול ים לבן ורך, והוא גובל ברשת מאורגנת היטב של חנויות, בתי קפה ומסעדות לצד מגוון של גלריות לאומנות, תיאטראות ומועדונים. החוף ממוקם באזור היוקרתי, זונא סול, שנמצא בין החופים של קופקבנה ולבלון. החוף מחולק למקטעים על ידי נקודות המכונות "סוכות מצילים", וניתן למצוא משקאות חריפים בכל מקום לצד מעגלי אנשים המשחקים כדורגל, כדורעף ופוצ'יוולי – משחק שהוא שילוב של כדורגל וכדורעף ומקורו בברזיל.
הכדורגל הוא ללא ספק הספורט החשוב ביותר, אם לא הספורט הלאומי, בברזיל ולכן זה לא מפתיע שאצטדיון המרקנה (במקור אצטדיון מריו פיליו ) הוא אחד מהאתרים המוכרים ביותר בריו דה ז'נרו. כשהוא נפתח בשנת 1950, הוא היה מסוגל להכיל עד 200 אלף אוהדים, מה שהפך אותו לאצטדיון הגדול בעולם. כיום, הקיבולת הופחתה מטעמי בטיחות והוספת מושבים מוסדרים שגרמו להפחתה של 120 אלף מקומות. בהמשך, לקראת אליפות העולם, המונדיאל, שנערכה בברזיל בשנת 2014, האצטדיון שופץ כדי שלא לבייש את תואר האצטדיון הגדול ביותר בדרום אמריקה. זהו המגרש הביתי של הקבוצות פלמנגו ופלומיננסה, ואם יהיה לכם מזל תוכלו לראות גם משחק של נבחרת ברזיל במקום, משום שרוב משחקי הבית שלה נערכים במקום.
הפארק הלאומי טיז'וקה הוא אחד מהיערות העירוניים הכי גדולים בעולם, והוא מכסה שטח עצום של נוף הררי בעיקר. המבקרים בפארק יכולים לטייל אל הפסגה הגבוהה ביותר בריו דה ז'נרו כדי ליהנות מהנופים רחבי הידיים של מפרץ גואנברה והעיר שמתחת. הפארק כמעט נהרס כליל בתחילת המאה ה-18 על ידי חשיפת מטעי קפה, אך חלק גדול ממנו ניטע מחדש במחצית השנייה של אותה מאה עם למעלה מ-9 מיליון עצים חדשים. בפארק ניתן לראות חלק מהמפלים היפים ביותר בעולם וביניהם מפל קסקטיניה הנשפך מגובה של 100 מטרים, לצד מבנים היסטוריים שונים.
שכונת סנטה תרזה שוכנת על גבעה המשקיפה על נמל העיר ריו דה ז'נרו, ומזמינה את המבקרים בה לחזור אחורה בזמן ולחוות את האלגנטיות של בתי האחוזה מהמאה ה-19 והרחובות המרוצפים. בעבר, השכונה הייתה מנותקת מהעיר עד 1896, כאשר נבנתה אמת המים שחיברה את השכונה אליה. השכונה הייתה מקום מקלט לאמנים, מוזיקאים וסופרים במאה ה-20, ולמרות שמועדונים ובוטיקים אופנתיים השתלטו עליה, היא עדיין שומרת על האווירה הידידותית והמזמינה שלה. החשמלית האחרונה שנותרה בעיר, הטראם של סנטה תרזה, הייתה בעברה אטרקציה תיירותית פופולריות בריו דה ז'נרו והתבססה על אמת המים, אך לאחרונה היא מוגבלת בשימוש לאחר שזו עברה תאונה לפני מספר שנים.
מערבית לשכונת לאגואה שוכן הגן הבוטני של ריו דה ז'נרו, ביתם המרהיב של למעלה מ-8,000 מינים של צמחים. הוא נבנה בתחילת המאה ה-19 והוא כולל בתוכו זנים בוגרים מאותה תקופה ושדרות של עצי דקל גבוהים במיוחד. מבקרים רבים פוקדים את הגן כדי לראות את הצמחים השונים שגדלים בו, לרבות מספר גבוה של סחלבים יפים ונדירים. בנוסף, ניתן למצוא בגן מספר אנדרטאות, מזרקות, גן יפני, בריכה מלאה בחבצלות מים ומוזיאון המציג מייצגים המתמקדים בטיפוח ושמירה על הסביבה.
הר הסוכר הוא הר בדד עשוי גרניט, הנישא לגובה של כ-400 מטר מעל פני הים ומעל מפרץ גואנברה. הוא נקרא כך משום שהוא מזכיר בצורתו חרוט סוכר מזוקק, בדומה לאלו שיוצרו בבתי החרושת לסוכר בברזיל בתקופה הקולוניאלית. אל הפסגה ניתן לעלות ברכבל בעל חלונות זכוכית שקופים, כשהוא יוצא מרובע אורקה ועושה את הדרך בת 1,400 המטרים עד לראש ההר עם עצירה אחת בפסגת הר אורקה. ההר נחשב לאטרקציה למטפסים, ובתחתית שלו ממוקם אחד מאתרי הטיפוס העירוניים הגדולים ביותר בעולם, עם למעלה מ-270 מסלולי טיפוס שונים.
חוף קופקבנה מתהדר בחול לבן ועדין, כאשר בסופי השבוע מתמלאת רצועת החוף בתושבי העיר וכן בתיירים ברזילאים וזרים. במקביל לרצועת החוף נפרשת טיילת באורך 4 ק"מ שבה נהנים המקומיים (הנקראים גם קריוקאים) והתיירים לטייל. אדריכל הנופים הברזילאי בורלה מקס עיצב את ריצוף הטיילת הגלית בצבעי שחור ולבן שהושלם בשנת 1970. ברצועת החוף תמצאו למעלה מ-60 בתי מלון, מספר רב של מסעדות, פאבים, מועדוני לילה ובנייני מגורים. בכל שנה פוקדים מיליוני תיירים ומקומיים את אזור החוף באירועי הסילבסטר, הכוללים יותר מ-20 דקות של זיקוקים במופע מרהיב.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: