נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
רעיון "האוצר האבוד" - אותה תיבה אבודה מלאה בכסף, זהב וחפצים יקרי ערך או בעלי מורשת עתיקה, מסעיר ומרתק את האנושות כבר מאות ואלפי שנים, ובא לידי ביטוי בשלל יצירות אמנות, ספרים וסרטים. החלום על מציאת אוצר שכזה היה משותף לאנשים רבים לאורך כל ההיסטוריה, וגרם לרבבות מהם לצאת למסעות חיפושים נועזים, חלקם אף הסתיימו במוות. אם גם אתם מרותקים לרעיון הזה ויש בכם משאלת לב כמוסה לפתור אותן תעלומות שפתרונן עשוי להפוך אתכם לעשירים, אספנו עבורכם את סיפורם של 8 אוצרות אבודים שרבים מאמינים כי הם עדיין קיימים ומסתתרים היכן שהוא בעולם, ואיש לא יודע אם ימצאו ביום מן הימים...
את התעלומה המדהימה הזאת איש עוד לא הצליח לפתור, וזאת אף על פי שיוצרה עדיין בין החיים ויכול, כך נראה, לספק לה תשובה בכל רגע שיבחר. הסיפור הוא כזה: בשנת 1988 אובחן פורסט פן – טייס קרב לשעבר ואספן אומנות ועתיקות בהווה – כחולה בסרטן הכליות, והאמין שימיו בחיים ספורים. כדי להנציח את מורשתו ההרפתקנית, הצטייד פן בתיבה קטנה ומילא אותה כל טוב מההון שצבר: ביצים מוזהבות, מטבעות נדירים, אבני חן, ופריטים נוספים ששווים מוערך בכ-1-3 מיליון דולר. את התיבה תכנן פן לקבור במיקום סודי מעט לפני מותו, אך בסופו של דבר הוא החלים מן המחלה ונותר בחיים. אלא שעל חלום האוצר פן לא וויתר, ובשנת 2010 טמן הוא טמן את התיבה בלב הרי הרוקי, כשאת הרמזים למיקומה פיזר באוטוביוגרפיה שכתב והוציא לאור. מאז ועד היום מחפשים חובבי ריגושים והרפתקאות את האוצר באזור אך ללא הצלחה ו-4 מהם כבר קיפדו את חייהם במהלך המסע. פן עצמו בן 88 כיום, וטוען כי התיבה עדיין קבורה אי שם בהרים, היכן שהוא קבר אותה לפני 8 שנים.
קפטן וויליאם תומפסון היה ב-1820 אזרח שומר חוק ומפקדה של האונייה "דיר מרי", כששלטונות ספרד, ששלטה אז על פרו שבדרום אמריקה, ביקשו ממנו ומצוותו להעביר בספינתם אוצר גדול שכלל תכשיטים, פמוטים ופסלי זהב - ששוויים כיום מוערך בכ-208 מיליון דולר - מלימה שבפרו אל מקסיקו. נראה שהשלל הרב הזה העביר את הקפטן והצוות על דעתם, והם החליטו לבצע "הסבת מקצוע" לשודדי ים. תחילה הם רצחו את השומרים הספרדים שעלו על ספינתם, ולאחר מכן הפליגו עם האוצר לאיי קוק, השוכנים בסמוך לקוסטה ריקה שבמרכז אמריקה. מאחר והם ידעו כי כעת, משהפכו לשודדים, הספרדים דולקים אחריהם, תומפסון וצוותו החליטו לטמון את האוצר באדמת האי, בתקווה לחזור אל המקום בבוא היום, לאחר שהמצב יירגע מעט, ולחלק את השלל ביניהם. אך הדבר לא קרה – הצוות כולו נתפס והוצא להורג, כשרק תומפסון הצליח להינצל וברח לג'ונגלים של איי קוק מבלי לגלות לספרדים את מיקום קבורת אוצרם. מאז ועד היום הסיפור על האוצר של לימה מסעיר את דמיונם של ציידי אוצרות למיניהם, אך איש מהם עוד לא מצא אותו.
הסיפור על חדר הענבר מוכיח שלא רק את תכולתו של חדר ניתן לבזוז ולהעלים, אלא אף את החדר עצמו. במקור היה חדר הענבר מתנה שהעניק הקיסר הפרוסי פרידריך וילהלם ה-1 למקבילו הרוסי, הצאר פיוטר הגדול, כאות לברית שכרתו שתי המדינות. החדר המרהיב, 55 מטרים רבועים של לוחות ענבר שמשקלם הכולל מעל 6 טונות, הותקן בארמון יקטרינה, ששימש כבית הקיץ של הצאר. החדר עמד על תילו יותר מ-180 שנים, מ-1755 ועד 1941, אז פלשו הנאצים לברית המועצות במסגרת מלחמת העולם השנייה, השתלטו על הארמון ובתוך 36 שעות פירקו את חדר הענבר עד היסוד, ארזו את קירותיו ב-27 ארגזים ושלחו אותם לגרמניה. באורח פלא ואף שהמלחמה נגמרה, הנאצים הובסו והרוסים כבשו את גרמניה – חדר הענבר לא נמצא עד עצם היום הזה. יש השערות רבות בדבר קורותיו: ישנם חוקרים מסוימים שטוענים כי הוא הושמד לחלוטין במהלך ההפצצות על גרמניה, ואחרים שאומרים כי הגרמנים החביאו אותו על ספינה שטבעה במהלך המלחמה בים הבלטי.
בשנת 2012 חיפש אמריקאי אנונימי שהתגורר באזור המערב התיכון של ארה"ב, קונה לתכשיט יפיפייה אך חסר ערך שרכש זמן קצר לפני כן בשוק יד שנייה תמורת 14,000 דולר. בייאושו ביקש אותו אזרח אמריקאי למכור את החפץ המהודר לחנות גרוטאות תמורת 500 דולר בלבד. אך שיטוט אקראי ברשת האינטרנט וחיפוש אחר מקור התכשיט שינו את חייו: הוא גילה כי מדובר באחת מ-8 "ביצי פברז'ה" האבודות - סדרת תכשיטים מיוחדים בעלי ערך היסטורי חסר תקדים – והפך בן לילה למיליונר, לאחר שמכר את הביצה תמורת סכום מוערך של כ-33 מיליון דולר לבית אספנות בריטי. ביצת הפברז'ה שנמצאה על ידי אותו אמריקאי היא חלק מסדרה של 69 ביצי זהב מהודרות שנוצרו בין השנים 1885-1917 על ידי התכשיטן הרוסי פטר קארל פברז'ה ונמסרו בזמנו כמתנה לבית המלוכה הרוסי. לאחר המהפכה הקומוניסטית אבדו עקבותיהן של כ-8 מהן, ולעומתן כ-61 נמכרו למוזיאונים ברחבי העולם או לבעלי הון פרטיים המחזיקים בהם עד היום. כאמור, לאחר הגילוי של אחת הביצים בידי אותו אזרח אמריקאי, ישנן בעולם כיום עוד כ-7 "נעדרות", שמי שיימצא אחת נוספת מהן או יותר יוכל גם הוא להתעשר כקורח.
סיפורים ואגדות על ערי זהב מיתולוגיות באזור דרום אמריקה מוכרים ברחבי העולם משכבר הימים, מאז כבשו הספרדים את היבשת מידי השבטים הילידים – האינקה, המאיה ועוד – ובזזו שלל חפצי ערך ביניהם זהב ומתכות יקרות אחרות. אמנם אל דוראדו הוא השם המוכר ביותר של עיר שכזאת, אך אם אתם חובבי הרפתקאות כדאי שתכירו גם את שמה של פאיטיטי – עיר זהב אבודה של שבט האינקה, שמסמכים רשמים הנמצאים בקריית הוותיקן משנת 1600 מכילים עדויות מפיו של אחד הכובשים הספרדים, אנדרס לופז, שסיפר על קיומה ממזרח להרי האנדים. לא ברור בדיוק מה עלה בגורל אותו יישוב עשיר, שיש הטוענים כי אנשי הוותיקן טרחו להסתיר את עצם קיומו מסיבותיהם שלהם, אך פאיטיטי מעוררת עניין בשלל חוקרים, היסטוריונים וחובבי הרפתקאות שלהוטים לגלות את אוצרה. רק במהלך 100 השנים האחרונות נרשמו כבר עשרות משלוחות חיפוש שיצאו לאזור יערות הגשם של פרו ובוליביה, בסביבתם מאמינים כי העיר נמצאת, על מנת לנסות ולאתרה, אך אם זאת תשובה ברורה טרם נמצאה.
דאץ' שולץ היה יהודי אמריקאי, מראשי הפשע המאורגן בארה"ב בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, שעשה את הונו מהברחות בלתי חוקיות של משקאות אלכוהוליים בזמן תקופת היובש בארה"ב וכן מארגון משחקי מזל למיניהם. ב-1935 נורה שולץ על ידי חברי כנופיה יריבה והובהל לבית החולים. כשהוא על ערש דווי, מילמל שולץ באוזני הרופאים המטפלים בו וסיפר על אוצר: כספת אטומה ובה כ-7 מיליון דולר במזומן ובאיגרות חוב, שהוא ועוזרו - ברנד "לולו" רוזנקארץ, שגם נורה באותו היום - קברו זמן קצר לפני תקרית הירי, היכן שהוא באזור הרי קטסקיל שבצפון מדינת ניו יורק. למרבה הצער של אלו שהסוד המדהים הזה התגלה בפניהם, גם שולץ וגם רוזנקארץ נפטרו ימים ספורים לאחר מכן, מבלי שהספיקו לגלות דבר לגבי מיקומו המדויק של האוצר. כמובן שלא תופתעו לגלות שעד היום חובבי הרפתקאות וציידי אוצרות למיניהם מתאספים מדי שנה באזור הרי קטסקיל לחיפוש אחרי אותה כספת אבודה של דאץ' שולץ, שאמורה להיות קבורה היכן שהוא בין עצי האורן, אך עד עתה העלו חיפושיהם רק חרס.
גם לנו, היהודים, יש אוצר אבוד – תעלומה שעד היום לא יודעים את פתרונה: היכן נמצאת מנורת הזהב האבודה, שנלקחה לפני יותר מ-1,950 שנים על ידי הרומאים שהרסו ובזזו את בית המקדש השני? המנורה המפוארת הזאת, שעד היום נחשבת לסמלנו ומופיעה אף בסמל המדינה, הוכנסה לבית המקדש לאחר שהחשמונאים טיהרו אותו, והייתה משובצת כסף וזהב לרוב. התיעוד האחרון והמפורט ביותר שלה מופיע כרישום בתבליט על גבי שער טיטוס המפורסם, המוצב כיום ברומא, שם היא נראתה נסחבת על ידי החיילים הרומאים בתהלוכת הניצחון חזרה הביתה. ברומא הוצבה המנורה ב"היכל השלום" הרומאי, ושם היא נשארה במשך מספר מאות, עד שהעיר נכבשה על ידי שבט הוונדלים בשנת 455. מכאן ואילך עקבותיה של המנורה נעלמו, וגורלה לוט בערפל. יש האומרים כי הוא הותכה או פורקה בידי הכובשים או שנהרסה לחלוטין בשריפה שהציתו, ולעומתם כאלו הטוענים שהרומאים הצליחו להצילה ולקחו אותם לבירתם המזרחית קונסטנטינופול. שמועות עיקשות אחרות מדברות על כך שהמנורה מוחבאת עד היום במרתפי הוותיקן, אך אין לכך שום ביסוס.
התעלומה האחרונה ברשימה הזו מגיעה מן המזרח הרחוק, מהשושלת הקיסרית הסינית האדירה, שבין צאצאיה עבר במשך מאות בשנים חותם מלכותי יקר ערך, עשוי אבן ירקן, שנוצר בשנת 221 לפני הספירה בהוראת צ'ין שה חואנג – הקיסר הראשון של סין ומייסד השושלת. החותם הנדיר הזה נשאר בידי המשפחה במשך מאות בשנים, והוא עבר מדור לדור , כשהוא שורד אפילו מלחמות ירושה קשות. כל זאת עד המאה ה-10 לספירה, בה הוא נעלם מעל לפני האדמה, ומאז לא נמצאו עוד עדויות לקיומו או בדבר גורלו. מאז ימי שושלת צ'ינג, משפחת הקיסרים האחרונה ששלטה בסין בין המאה ה-17 ועד המאה ה-20, מספר חותמים שנמצאו הוכרזו כאותו חותם מלכותי אבוד, אך לגבי אף אחד מהם לא התקבל אישור מן המומחים וההיסטוריונים. באחד מן המקרים האחרונים שבהם התגלה חותם שכזה, מומחים שבדקו אותו אישרו כי אכן הוא היה בשימוש אישי של הקיסר, אך לא היה מדובר בחותם השושלת הנודע.
מקור התמונות: Christina Spicuzza ,בית השלום , Turismo Inkaiko SRL, Strive,
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: