print header

6 התלונות הנפוצות ביותר של בני הדור הצעיר על הוריהם

הורים רבים נוטים לחשוב שלילדיהם הבוגרים והמתבגרים אין דאגות פרט לענייני לימודים, קריירה או נישואין, אך למעשה, את דעתם של רבים מהם מטרידות בעיות רבות שצצו בנפשם בעקבות יחסיהם עם הוריהם – כך מספרת ד"ר דברה דוליי, פסיכותרפיסטית ממרילנד שבארה"ב, שמתמחה בעיקר בטיפולים בנשים ובחברי קהילת הלהט"ב. "עברנו מחברה שמתרכזת בהורים לחברה שמתרכזת בילדים, ודור המתבגרים והמבוגרים הצעירים של היום הוא תוצר של המהפך הזה. כתוצאה מכך אני שומעת תלונות על כך שהורים נוטים לנסות לנהל כל פרט בחייהם של ילדיהם עד לרמה שהילדים מרגישים חנוקים ותשושים מהם". דוליי ופסיכולוגים אחרים מרחבי ארה"ב החליטו לשתף את התלונות העיקריות שהם שומעים מהמטופלים בני ה-20 עד 30 שלהם בנוגע להוריהם, ועל מנת שאתם לא תחזרו על הטעויות האלה או לכל הפחות תבינו האם עשיתם משהו לא נכון עד עתה ומה עליכם לשנות - הנה הן כאן לפניכם.
 
דברים שבני הדור הצעיר מספרים לפסיכולוגים על הוריהם: מבוגר צעיר בוהה בנר ונראה מצוברח
 

1. "גדלתי עם 'הורי הליקופטר' וכעת איני יכול לתפקד כאדם מבוגר"

"הבעיה העיקרית שאני נתקלת בה בנוגע ליחסים שבין בני הדור המתבגר של היום לבין הוריהם היא דווקא זו שהם לרוב לא מתלוננים עליה כלל, משום שרובם אינם מודעים לכך שהיא קיימת. עם זאת, די ברור שישנה בעיה כאשר אמא של אדם בן 28 מתקשרת אלי כדי לקבוע לו ייעוץ. ההורים של אלו שנולדו בסביבות שנות ה-2000 הם הורי הליקופטר - משמע הם 'מרחפים מעל הילדים', שולטים ומגוננים עליהם ברוב תחומי החיים שלהם, מה שמונע מהצעירים הללו את היכולת להתבגר, להפוך לעצמאיים וללמוד כיצד לפתור את הבעיות שלהם בעצמם", כך אומרת טרה גריפית, תרפיסטית מניו יורק.

2. "אני מרגיש שאני כישלון במונחים של ההורים שלי"

"תלונה אחת, שאני שומעת באופן קבוע וקשורה ליחסים שבין הורים לילדיהם, היא שהילדים לא מרגישים שהם טובים מספיק עבור הוריהם. הילדים שגדלו בשנות ה-2000 גודלו על ידי הורים בעלי שאיפות גדולות עבורם, ולא רק שהם לא עודדו כישלון, אלא שהם אפילו לא הרשו להם להיכשל במקרים מסוימים. בעוד שכל הורה רוצה שילדיו יהיו מוצלחים, המסר שמגיע מרבים מדי אומר שאם אינך מצליח על פי המונחים והסטנדרטים של ההורים שלך, אתה כישלון ואינך טוב מספיק. 
 
נשים מהדור הצעיר נאבקות במיוחד בבעיה זו, משום שהן צריכות גם להתמודד עם ציפיות החברה, המונחות על ידי המדיה והתקשורת, ומאותות לבנות שאינן מוצלחות או טובות מספיק. לכל זה נוספת עוד שכבה - של הורים מאוכזבים, וכך נוצר כאן מתכון בטוח להתפתחותן של תחושות קשות מנשוא. אני רואה נשים שמשותקות מבחינה רגשית רק בגלל המסרים שהן מקבלות מסביבתן מדי יום, על כך שהן אמורות להיות יותר ממה שהן, וההורים שלהן לא עוזרים לשפר את המצב", כך אומרת דוליי.
דברים שבני הדור הצעיר מספרים לפסיכולוגים על הוריהם: אישה מסתירה את פניה עם ידיה, מולה מחשב נייד וסביבה איורים רבים
 

3. "ההורים שלי לא חושבים שאני צריך פסיכולוג"

"רבים מהמטופלים שלי מספרים על כך שהוריהם לא 'מאמינים' שהם צריכים טיפול פסיכולוגי, והם למעשה רואים בכך כסימן לחולשה. ישנה סטיגמה שנקשרה לטיפולים בבריאות הנפש, וגישה שכזו מן ההורים מובילה את הילדים לחוש שלא מבינים אותם, או שההורים מאמינים שהם 'לא חזקים מספיק' כדי להתמודד עם בעיות בעצמם. חלק מהמטופלים שלי מבטאים תסכול רב משום שהם אפילו לא יכולים לדבר עם הוריהם על המאבקים הנפשיים והרגשיים שלהם. כתוצאה מכך הם לא מסוגלים לקבל את התמיכה של שניים מהאנשים החשובים ביותר בחייהם", כך אומרת ג'ינה ד'לוקה, פסיכולוגית מסן פרנסיסקו.

4. "ההורים שלי הפכו ל'סבי הלקיפוטר'"

"ברגע שהם מביאים ילדים לעולם, בני הדור הצעיר של היום מגלים שלהוריהם יש דעות נחרצות בנוגע לסגנון ההורות שלהם וההחלטות שהם מקבלים. זה יכול להפוך למעיק, בלשון המעטה, כשהצעירים מרגישים מחויבים לפעול על פי העמדות של הוריהם במקום על פי מה שהם, או אפילו בני הזוג שלהם, חושבים לנכון. חשוב לזכור שהורות זה מסע אישי, ורבים מבני הדור הצעיר חווים ביקורת קשה ומתמשכת ששוללת את המסע האישי הזה. אנשים צעירים צריכים שתהיה להם היכולת לתקשר עם הוריהם בצורה החלטית ולהציב להם גבולות בנוגע לדברים שהם לא רוצים שיתערבו בהם, וההורים צריכים להתמודד בכבוד עם הגבולות האלה", כך אומרת ליז היגינס, יועצת זוגיות מדאלאס.
דברים שבני הדור הצעיר מספרים לפסיכולוגים על הוריהם: סבא וסבתא עם נכדים

5. "ההורים שלי מתערבים יותר מדי בכסף שלי ובנושאים שקשורים אליו"

"אחד הנושאים הגדולים ביותר שמפריעים למטופלים מהדור הצעיר הוא חוסר הכבוד של הוריהם לגבולות בנוגע לכסף של ילדיהם, לשימוש בו ולתוצאות שהוא משיג עבורם. ההורים מרגישים לעיתים שהם זכאים לקבל מידע בנוגע לדברים רבים שקשורים לכסף של ילדם, רק משום שהם לעיתים מספקים לו עזרה פיננסית – לדוגמה, כשההורים משלמים על טיפולי הפסיכולוג של הילד שלהם, הם לעיתים קרובות מבקשים לדעת מה היה בשיחה ולא מכבדים את הפרטיות של ילדם. לפעמים, כשהמטופלים מנסים להציב גבולות להוריהם, ההורים אפילו מאשימים את הפגישות עם הפסיכולוג בכך שהן הורסות את היחסים בין הילד להוריו – כאילו שהטיפול שעליו הם משלמים הופך לאיום על מערכת היחסים, ועל כן הוא נושא שאמור להיות בשליטתם ושלא אמור להוביל למצב שכזה", כך מספרת ג'ניפר סטון, תרפיסטית מניו יורק.

6. "ההורים שלי לא לימדו אותי איך להתמודד עם רגשות שליליים"

"תלונה נפוצה נוספת שאני שומעת מבני הדור הצעיר היא שאין לו את הכלים להתמודד עם תחושות וחוויות שליליות. פעם אחר פעם אני רואה נשים צעירות נאבקות בניסיון לנהל את הרגשות שלהן, כשבעבר לימדו אותן שצריך להימנע מתחושות שליליות בכל מחיר, שהחרדה היא חלק נורמלי בחיי האישה ושאפשר לטפל בה בעזרת תרופות או על ידי התעלמות מהרגשות בדרכים שאינן בריאות. אני חשה שזה מסר מזיק מאוד עבור כל ילד, ודווקא צריך לעודד את כולם לחוות רגשות שליליים ולנסות להבין אותם, לא להתעלם מהם. יצא לי לעבוד זמן רב עם בני הדור הצעיר ולמדתי שלא רק שצריך 'לרכב על גל הרגשות' בכל דרך שיגיע, אלא שגם יש לפתח כלים בריאים להתמודדות איתם, ואת זה הורים רבים לא מעבירים לילדיהם", כך אומרת דוליי.

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.