מבצר צ'יטורגר (Chittorgarh Fort) הוא אחד מהמבצרים הגדולים ביותר בכל הודו, והוא בנוי לאורך גבעה גדולה מעל נהר רחב. במבצר יש כמה ארמונות היסטוריים, שערים, מקדשים ושני מגדלים גבוהים, וכל אלו הפכו אותו בשנת 2013 לאחד מאתרי המורשת הלאומית של ארגון אונסק"ו, יחד עם עוד 4 מבצרים אחרים באזור ראג'סטאן.
האמפיתיאטרון הזה נבנה על ידי הקיסר הרומאי גורדיאנוס השלישי בשנת 238 לספירה סמוך לעיירה אל ג'ם (El Djem), ולאורך ההיסטוריה היו לו תפקידים שונים פרט לבידור ההמונים; במאה ה-5 ובמאה ה-7 השתמשו בו כמצודה, ובמהלך המאה ה-17 החלו לפרק אותו לצורך חומרי בניין בעת מרד. חוקרים סבורים שבנייתו מעולם לא הושלמה באמת, אולם האמפיתיאטרון הזה נחשב בעבר לשלישי בגודלו בכל האימפריה הרומית, והוא יכול היה להכיל כ-30,000 אנשים.
חורבות טירת ימי הביניים הזו שבסקוטלנד תוארכו למאות ה-15 וה-16, אך יש המאמינים שביצורי האתר הוקמו אף מוקדם יותר, במאה ה-5. כך או כך, לטירת דונוטר (Dunnottar Castle) היה תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה הסקוטית בשל מיקומה האסטרטגי; בטירה זו הסתירו את התכשיטים היקרים ביותר של בית המלוכה הסקוטי בזמן פלישת צבאות אויב במאה ה-17, וכיום האתר שוחזר ונפתח לקהל הרחב.
פירמידת אל קסטיליו (El Castillo) שבצ'יצ'ן איצה נבנתה על ידי בני המאיה בין המאות ה-11 וה-13 כמקדש לאל קוקולקן. הפירמידה הזו נבנתה עם הקפדה רבה על הפרטים הקטנים, כשבכל שנה ביום מיוחד באביב ובסתיו, השמש מטילה צל על הפירמידה בבוקר ובערב בצורת נחש שמכוסה בנוצות – דמותו של האל קוקולקן. בתחתית גרם המדרגות הצפוני ישנה כניסה למקדש חבוי שנתגלתה על ידי הממשל המקסיקני וניתן לבקר בו היום כדי לראות לקבל הצצה לפולחני הדת העתיקים של התרבות המרתקת הזו.
ורדזיה (Vardzia) נקראת גם עיר המערות, ומבט חטוף בתמונה יכול להסביר לכם למה. מדובר במערכת של מערות אשר נחפרו בסלע בצדו של הר ארושלי שבדרום גאורגיה, ובראשית דרכה, בשנת 1185, מערכת המערות הזו שימשה כמצודה. עם זאת, מלכת גאורגיה באותה תקופה החליטה לשנות את ייעוד האתר מצבאי לדתי, והחליטה שיבנה שם מנזר. לימים אותו מנזר הפך לעיר שבה התגוררו כ-50,000 איש.
למרות שכולם מכירים אותו כ"מקדש המוזהב" (Kinkaku-ji), שמו האמיתי של המבנה המקסים הזה הינו "מקדש גן הצבאים" (Rokuon-ji). בתחילה היה המקדש וילה למגורים, אולם בנו של השוגון שהתגורר בה הסב אותה למקדש זן של כת הרינזאי. אז למה מכנים את המקדש הזה "מקדש הזהב"? זאת משום ששתי הקומות העליונות שלו מכוסות בזהב טהור!
עשרות מטרים מתחת לאדמת פריז ישנה רשת מחילות וחדרים תת קרקעיים ששימשו כאתר קבורה המוני. ניתן להיכנס לקטקומבות דרך תחנת הרכבת התחתית של פריז, דנפר-רושרו, אולם המסלול לתיירים עובר רק מתחת לאזור הרובע ה-14 של העיר. לקטקומבות יש היסטוריה מפתיעה, כשפרט טריוויה מעניין במיוחד לגביהן הוא שבעבר הפעילו בהן אמנים חתרנים של צרפת קולנוע תת קרקעי סודי.
מצפון למקדש הרה הראשון נבנה מקדש הרה השני, בסביבות השנים 450-460 לפנה"ס. העמודים של המקדש אינם אופיניים לשאר המקדשים שברומא, שכן הם עבים יותר וקיים מרווח קטן יותר ביניהם. בשל טעות שנעשתה על ידי היסטוריונים במאה ה-18 רוב האנשים מכירים את האתר כמקדש נפטון (Temple of Neptune), אולם כיום ידוע שזהו מקדשה השני של הרה, אף על פי שבעבר הרחוק נהגו לסגוד בשטחו גם את האל זאוס.
דרבנט (Derbent) היא המתמודדת העיקרית על התואר "העיר העתיקה ביותר בפדרציה הרוסית", משום שיש לה עבר ארכיאולוגי בן יותר מ-5,000 שנה. בשנת 2003 הכריז ארגון אונסק"ו על שילוב המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט ברשימת אתרי המורשת העולמית שלו, כשלכל אחד מהם ישנה היסטוריה עשירה ונפרדת לאורך השנים.
תרגום שמן של מערות לונגמן (Longmen Grottoes) לעברית הינו "נקרות שער הדרקון", והן מכילות עשרות אלפי פסלים של בודהה ותלמידיו, מה שהופך אותן לדוגמה משובחת ליופי של האומנות הבודהיסטית-סינית. בעבר הפסלים שגולפו בתוך המערות היו צבועים, אולם עד לימינו נעלם כל זכר למראה המהודר שהיה להם פעם. באתר המורשת העולמית הזה תוכלו למצוא כ-1,400 מערות וכ-100,000 פסלים בתוכן.
בדרום-מערב מדינת קולורדו שבארה"ב ישנו פארק לאומי שהוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1978 ושמו הוא מסה ורדה (Mesa Verde), שולחן ירוק בספרדית . זהו אתר ייחודי בשל הממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בו, אשר חשפו עיר אינדיאנית מסתורית של שבט האנסאזי (בתרגום לעברית משפת הנאוואחו: "שבט המסתוריים / הקדומים". יש בפארק הלאומי כ-600 בתים שחצובים בגובה רב, כולל ארמון בעל 150 חדרים, שהגישה אליו היא בעזרת סולמות בלבד.
אמנם כיום נותרו רק חורבות מטירת היידלברג (Heidelberg Castle) , אך היא נבנתה במקור במאה ה-13 בסגנון אדריכלות הרנסנס ונהרסה במהלך המאות ה-17 וה-18. הטירה לא ניזוקה רק בשל ניסיונות כיבוש כאלה ואחרים, אלא בעיקר ממפגעי הטבע; בסביבות שנת 1537 פגע בטירה ברק שהחריב את חלקה העליון, ב-1650 היא ניזוקה משריפות שפרצו בה ובשנת 1764 פגע בה ברק נוסף שהוביל לשריפה. לאורך השנים ניסו לבנות את הטירה מחדש אך ללא הצלחה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: