לָחוּשׁ אֶת הַחַיִּים
מאת דוד אשל
כְּבָר אָמַרְנוּ, שֶׁהַיּוֹם אֵין "בֵּית אָבוֹת"
עַל שֵׁמוֹת מְפַתִּים, מִתְנַהֲלִים הַקְּרָבוֹת,
בְּכָל אֹפֶן, מִבְּלִי שֶׁאַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם
סִדְרוּ לִי סִיּוּר, כְּדֵי שֶׁאֶתְרַשֵּׁם.
הוֹבִילוּנִי תְּחִלָּה, אֶל חָצֵר יָפָה וְגִנָּה
בֶּאֱמֶת מַקְסִים, פְּנִינָה שֶׁל פִּנָּה,
בְּקוֹל רוֹגֵעַ נִשְׁמְעָה מַנְגִּינָה
וְנִרְאוּ שָׁם יוֹשְׁבִים זָקֵן וּזְקֵנָה,
מַמָּשׁ, כְּמוֹ בְּגַן-עֵדֶן הָיְתָה הַתְּכוּנָה
כִּי מִי שֶׁהָיָה שָׁם, לֹא זָע וְלֹא נָע,
חָשִׁים בָּאֲוִיר אֶת הָאַהֲבָה שֶׁעוֹמֶדֶת
לֹא נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ שָׁם, בּוֹגֵד אוֹ בּוֹגֶדֶת.
עָשׂוּ לִי הַכָּרָה, עִם לוּחַ הַמּוֹדָעוֹת שֶׁבַּלּוֹבִּי
רָאִיתִי חוּגֵי מַחְשָׁבָה, הִתְעַמְּלוּת וְאֵירוֹבִּי,
עָבַרְתִּי לְיַד הַמִּרְפָּאָה
וּלְיַד אוּלַם הַתַּרְבּוּת בְּעֵת הַרְצָאָה,
וְהִגַּעְתִּי אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל הַמִּטְבָּח
וְכַמּוּבָן שֶׁהִצִּיגוּנִי לִפְנֵי הַטַּבָּח,
וּכְדֵי לְעוֹרֵר בִּי תֵּאָבוֹן
הוּא פָּתַח בִּנְאוּם, שֶׁחִסֵּל בִּי כָּל רְעָבוֹן.
הוּא הִדְגִּישׁ, שֶׁהוּא מַקְפִּיד שִׁבְעָתַיִם
שֶׁכְּדֵי לֵהָנוֹת מֵאֲרוּחוֹתָיו אֵין צֹרֶךְ בְּשִׁנַּיִם,
הָאֲרוּחָה... בְּהַגִּיעָהּ לַחֵךְ כְּבָר נָמַסָּה
כִּי כֻּלָּהּ מֻגֶּשֶׁת בְּצוּרָה שֶׁל דַּיְסָה,
וְאִם בְּטָעוּת הִיא הָפְכָה לְעִסָּה
הוּא הִמְצִיא בִּמְיֻחָד מֵי תְּמִסָּה
שֶׁבִּלְגִימָה אַחַת, אֶת הָעִסָּה מְמִיסָה.
בְּמִטְבָּחוֹ כַּמּוּבָן שֶׁאֵין טִגּוּנִים
וּבְתַפְרִיטוֹ... אֵין כְּלַל תַּבְלִינִים,
אֵין מֶלַח, אֵין פִּלְפֵּל, אֵין רֵיחַ
שׁוּם טָעַם בָּאֹכֶל לֹא מִתְאָרֵחַ,
הוּא מַגְבִּיר אֶת קוֹלוֹ כְּשֶׁאֵלַי הוּא פּוֹנֶה:
מֵהַקִּנּוּחַ שֶׁלִּי אַתָּה וַדַּאי תֵּהָנֶה,
אַתָּה תָּחוּשׁ מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּמִשְׁתֶּה
אֵם תַּזְמִין תְּקַבֵּל, תֵּה נְטוּל תֵּה,
וּכְשֶׁיֵּשׁ אֲרוּחָה חֲגִיגִית
תְּקַבֵּל בִּיסְקְוִיט אוֹ עוּגִית.
הִמְשַׁכְתִּי בַּסִּיּוּר
וְהֶרְאוּ לִי אֶת הַחוּג לְצִיּוּר,
רָאִיתִי צִיּוּרִים מְעַנְיְנִים
שֶׁהֻשְׁפְּעוּ מֵהַמִּטְבָּח לְלֹא תַּבְלִינִים.
הִגַּעְתִּי אֶל גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַדַּיָּרִים
הֲרֵי שֶׁהִיא כַּמּוּבָן, דִּירַת הַמְּגוּרִים.
הַחֶדֶר קָטָן וּמְאֹד כַּלְכָּלִי
וְהָאוֹטוֹמָט מַפְעִיל כָּל מַכְשִׁיר חַשְׁמַלִּי,
הַטֶּלֶוִיזְיָה מִיָּזְמָתָהּ בִּפְעֻלָּתָהּ מַפְסִיקָה
אִם אֵינְךָ מִתְבּוֹנֵן בַּמִּרְקָע,
וְהִיא מֵעַצְמָהּ אֶת קוֹלָהּ מַגְבִּיהָה
אִם תּוֹצִיא מֵהָאֹזֶן אֶת מַכְשִׁיר הַשְּׁמִיעָה,
אוֹר מֵעַצְמוֹ יִדָּלֵק בְּתוֹרוֹ
אִם תִּרְצֶה עִתּוֹן אוֹ סֵפֶר לִקְרֹא,
וְהָאוֹר גַּם מְשַׁמֵּשׁ כִּמְסַנֶּנֶת
וְהוּא יְהַבְהֵב כְּשֶׁהַקְּרִיאָה מְעַצְבֶּנֶת.
כַּמּוּבָן שֶׁכָּל רְחִיצָה
הִיא אוֹטוֹמָטִית וּלְלֹא לְחִיצָה,
כָּל מַכְשִׁיר שֶׁבַּחֶדֶר מְהֻפְּנָט
וּלְשָׁרֵת אֶת הַדַּיָּר הוּא מְתֻכְנָת,
לְפֶתַע חַשְׁתִּי, שֶׁפֹּה אֲנִי חוֹטֵף אֶת הַמָּט
כְּשֶׁרָאִיתִי... שֶׁהַמַּרְאָה שֶׁבַּחֶדֶר, מְיַשֶּׁרֶת כָּל מְקֻמָּט.
הִצִּיעוּ לִי אֲרוּחָה וּוִתַּרְתִּי
וְכָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִּי, בָּרַחְתִּי,
אֵינִי רוֹצֶה שׁוּם גַּנֶּנֶת
שֶׁתַּחְלִיט עֲבוּרִי, אִם לִקְרֹא יְדִיעָה מְעַצְבֶּנֶת,
וּבְטֶרֶם אֶקְרֹס
אֲנִי רוֹצֶה בְּעַצְמִי אֶת הָאֹכֶל לִגְרֹס,
וְאִם לֹא מִדַּי מַגְזִימִים
בָּאֲרוּחָה, אֲנִי רוֹצֶה טְעָמִים,
וְהָעִקָּר, אִם הַמַּרְאָה שֶׁמּוּלִי תַּסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת
וְתַכְרִיז שֶׁאֲנִי לֹא אֲנִי, אָז וַדַּאי אֲנִי מֵת,
אֲנִי חַי וְיֵשׁ לִי קְמָטִים
וְלֹא רוֹצֶה מַרְאַת לַהֲטוּטִים.
סִיּוּרִים כָּאֵלֶּה אֲנִי עֲדַיִן עוֹרֵךְ
כְּדֵי שֶׁהַמַּרְאָה תַּרְאֶה, שֶׁאֲנִי מְחַיֵּךְ.
אֶסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת תְּנָאִים
אַךְ אֲנִי רוֹצֶה לָחוּשׁ אֶת הַחַיִּים.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: