1. "אף פעם לא אתן למשהו רע לקרות לך"
למרות שהרצון הקיומי של כל הורה הוא להגן על ילדיו מאנשים וממצבים מסוכנים, לצערנו זה לא תמיד אפשרי. הורה לא יכול להיות בסביבת ילדיו 24 שעות ביממה, והם בוודאי יפגשו כמה וכמה אנשים רעים וקשים במהלך ילדותם. כאשר אנחנו מבטיחים להם שתמיד נגן עליהם אנו נותנים להם תחושה מסולפת שהם מוגנים לחלוטין גם כאשר הם צריכים להיות ערניים לסביבתם. הפתרון לשקר הזה נמצא במתן תחושת בטחון לילד שלכם, יחד עם הסתייגות שיש בכל זאת דברים ואנשים שכדאי שהוא ישים לב אליהם וימנע מהם, ושזו גם הסיבה שאתם כהורים לא רוצים שהוא יתרחק מכם כאשר אתם במקום ציבורי לדוגמה. המודעות לקיומו של רוע בעולם עלולה להיות מפחידה עבור ילד, אבל אם נעביר לו את המסר בצורה מתונה ומפוקחת ונבחר את המילים שלנו בקפידה, נקנה לילדנו את ההבנה שבעבודה משותפת איתו נוכל להגן עליו טוב יותר, גם כאשר אנחנו לא בסביבתו. תנו לילדכם את היכולת להבחין בין טוב לרע, את הזהירות המתבקשת מזרים, ואת הביטחון להגיד "לא" גם אם זה לא מנומס כדי שהוא אכן יהיה מוגן.
2. "החנות/גן השעשועים סגור/ה"
איזה הורה לא מכיר את המצב בו אחד הילדים מבקש ללכת לחנות או לגן שעשועים מסוים ואתם משקרים לו שהמקום סגור כדי להימנע מללכת לשם, וממנו להתפרץ בזעם?! השקר הזה שנראה כ"שקר לבן" שלא גורם לנזק, הוא לא באמת כזה. התוצאה ההרסנית של השקר הקטן הזה היא שאתם לא מאפשרים לילדכם להבין שאי אפשר תמיד לקבל את מה שרוצים ושצריך להתמודד גם עם אכזבות בחיים. דברו בכנות על הסיבות שאי אפשר ללכת לחנות או לגן השעשועים גם אם הן יעוררו בילדיכם התנגדות, ולאחר שתבנו יחסים המבוססים על כנות ואמון – ההתנגדויות יפחתו ויתפוגגו. אל תשכחו שכאשר הילדים שלכם יגדלו קצת, הם יגלו שמגרש המשחקים לא היה באמת סגור, ואתם תאבדו מאמינותכם החשובה.
3. "זה לא כואב".
למי מאתנו כיף ונחמד לקבל זריקות, לעבור טיפולי שיניים, או לחוות בדיקות לא נעימות? באותה מידה שזה מטריד עבורנו, זה גם מציק וכואב לילדים שלנו – הם פשוט מבטאים את זה בצורה יצרית וקולנית יותר מאתנו. יכול להיות שבעינינו התגובה שלהם תראה מוגזמת ולא יחסית, אך לשקר לגבי זה - רק יחמיר את המצב. הילדים שלנו יבינו מהר מאוד ששיקרנו ושההבטחות שלנו אינן שוות הרבה ומי שיספוג את האשמה על כך שהדקירה כן כאבה, למרות מה שאמרנו, היא אנחנו. הפתרון כאן הוא להגיד את האמת הכואבת תרתי משמע: הסבירו לילדים מדוע הם זקוקים לתרופה או לבדיקה, ספרו להם שהתרופה לא כל כך טעימה והדקירה קצת כואבת אבל שהתחושות האלו יחלפו במהרה. כאשר תכבדו אותם באמת, הם יגיבו בצורה בוגרת ואמיצה יותר, וברגע שיעשו זאת כדאי שתעניקו להם דברי שבח כדי לעודד אותם להמשיך כך.
4. "את/ה הכי טוב/ה" או "היצירה שלך הכי יפה"
עידוד, שבח והכרה במאמץ הם חלק חשוב מאוד בחינוך, ואסור לנו כהורים להזניח אותם אף פעם. למרות זאת, גם לא כדאי לנו להפוך את המחמאות לשגורות גם כשאין צורך בכך. אם נגיד לילדים שלנו שהם נהדרים ונפלאים תמיד ובכל דבר – הם לא יוכלו להבחין בין הצדדים החזקים לחלשים שלהם ודברי העידוד שלנו יאבדו מתוקפם ואמינותם. אם אתם לא חושבים שהציור שהילד צייר היום בגן הוא יפה, אל תגידו זאת. לילדים יש יכולת לקלוט את טון הדיבור ושפת הגוף שלנו ולדעת מתי אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים ומתי לא. אם הציור לא יפה בעיניכם, שבחו את ילדכם על מקוריות, דמיון, או כל דבר שאתם באמת מרגישים לגבי היצירה והיכולת שלהם, רק אל תגיבו באופן אוטומטי ושבלוני בפרגון מזויף, וכמובן שבאותה מידה הימנעו מביקורת צולבת.
5. "אני אגיד למורה/לגננת שהתנהגת ככה"
השימוש באיום של דיווח לדמויות סמכותיות כמו המורה, הגננת ואפילו אבא, לא רק שמרוקן מהסמכות של הגורם המאיים, אלא שברוב המקרים מדובר בשקר. הורים לא באמת מתקשרים לגננת של ילדיהם כדי לספר לה שהבן שלהם לא נכנס היום למקלחת בזמן, או נתן מכה לאחיו כשהם רבו על הצעצוע. אל תשברו את האמון בינכם לבין הילדים שלכם, אם אתם לא מרוצים מהתנהגות מסוימת מצדם, פשוט גרמו להם להבין את ההשלכות של מעשיהם באמצעות ענישה מותאמת כמו יום ללא משחקי מחשב, ולא דרך איום שלא תממשו.
6. "הגיע הזמן לישון"
עבר עליכם יום ארוך ומתיש, הילדים שיחקו, התרוצצו, רבו, השלימו והערב סוף סוף הגיע. אתם יודעים שיש עוד חצי שעה לזמן ההשכבה, אבל פשוט אין לכם יותר סבלנות לחכות, אז אתם משקרים ואומרים להם שהגיע הזמן לישון. הטריק הזה אולי עובד כל עוד הם לא יודעים לקרוא את השעון, אבל ברגע שהם ילמדו איך לעשות זאת, הם יגלו שאתם מרמים אותם. אם אתם רוצים קצת שקט, בקשו מהילדים שישחקו לבד או שיעברו לחדר אחר והכינו אותם לכך שיש להם עוד 30 דקות בהן הם יכולים לעשות כל דבר שיחפצו בגבול הסביר, לפני שהם מתחילים להתארגן לכניסה למיטות. כך גם לא תאבדו מאמינותכם, וגם תיצרו נוהג בבית לפיו מותר ואף רצוי שהילדים וההורים יקבלו זמן של שקט בנפרד.
7. "אני לא יודע/ת איפה הציור שלך"
אתם דווקא כן יודעים מה קרה לציור או ליצירה שהילדים שלכם הכינו, מכיוון שברוב המקרים אתם אלו שזרקתם אותם לפח. למרות החששות, אפשר להירגע, אין מדובר בפשע או מעשה שלא ייעשה וצריך להסתירו מאוזניהם הרכות של הקטנטנים - הבעיה האמיתית היא לשקר לגבי זה. אין טעם להתנהג כאילו שכל יצירה שהילד מביא מבית הספר או הגן היא משמעותית ויפה ועל הדרך לחפש דרכים חמקמקות להגניב את הציורים האלו לפח מבלי שהוא יבחין בכך. למה שלא תנסו קצת כנות ואמרו לילדכם שהוא יוכל לבחור אתכם אילו יצירות הן חשובות ויקרות לליבו שכדאי לשמור, ואילו יגיעו כבר לא יישמרו לאחר תקופה קצרה שיקשטו את המקרר או הבית. כך תעניקו לילדיכם אחריות, את היכולת לברור בין פריטים לפי האיכויות שלהם וכל זה בלי לשקר להם.
8. "אני עוד רגע מגיע/ה"
הכוונה שלכם טובה, אתם רוצים להרגיע את הילד שלכם ולגרום לו להבין שאתם כבר באים לעזור לו עם מה שהוא שביקש מכם, אך האמת היא שזה בדרך כלל לוקח יותר מרגע, אתם נאלצים להתעכב, והילד שלכם מחכה. החלק העיקרי בכל אכזבה נובע מכך שציפית למשהו אחד וקיבלת משהו אחר. ברגע שאתם מפתחים ציפייה אצל הילד שלכם שההמתנה תיקח רגע קטן והיא לוקחת יותר זמן, אתם יוצרים אצךו אכזבה גדולה יותר לעומת זו שהוא היה חווה אילו היה שומע את האמת. במקום זאת, נסו להגיד מה אתם צריכים לעשות לפני שתוכלו לגשת לילד שקורא לכם, כמו "אני צריך לסיים לשטוף את הכלים או לשלם את החשבונות ואז אוכל לבוא אלייך".
9. "עוד רגע אני עוזב/ת בלעדיך"
האיום השקרי הוא החטא הגדול שאין הורה שהצליח לחמוק ממנו כנראה. אנחנו רוצים לגרום לילד לזוז, להפסיק לבכות או להזדרז ומתוך תסכול פולטים איום שאין לנו כוונה או יכולת לממש כמו "עוד רגע אני עוזב את הבית בלעדיך", או "אני אשאיר אותך פה בחנות ואלך". האיום הזה הוא באמת מפחיד ואפילו מעורר חרדה עבור מי ששומע אותו בפעמים הראשונות, אך הוא הופך להיות חסר אמינות כאשר הוא נאמר בפעם העשרים, שהרי ברור לילד שלא באמת תלכו. מה שקורה בדרך כלל הוא שהטונים עולים, שני הצדדים מתוסכלים והאווירה נעשית קשה. במקום לאיים בעזיבה ונטישה, דברו על ההשלכות שיהיו להתנהגות של הילד שלכם כמו "אם לא תהיה מוכן ליציאה תוך 5 דקות, לא תוכל לשחק הערב במחשב", ועמדו במילתכם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: