נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
| מאת: שרה ברנע ויואב אבניאון |
|
עבד סייאד כבר בן יותר מ-90, ואמנם הוא מעולם לא כתב את זיכרונותיו, אך לו עשה זאת הוא בהחלט היה יכול להפיק ספר עב כרס. מים רבים זרמו מהר הזיתים לנחל קדרון מאז 1925, ועבד הוא דור רביעי למשפחה השומרת על חלקת "קהילת ירושלים" בבית הקברות היהודי עתיק היומין שעל ההר. סיפור חייו של עבד קשור בקשר הדוק למקום העתיק והחשוב הזה, והוא כולל מידע מרגש ומפתיע שקשה היה להאמין לו לולא הוא הגיע מעבד עצמו. עבד גדל בכפר א-טור וכאיש צעיר בימי המנדט הבריטי, הוא זוכר דמויות ידועות שנקברו בהר בשנות הארבעים: פנחס רוטנברג, הנרִיֶיטה סֹאלְד ועוד. בהיותו בן 23, נכבש הר הזיתים על ידי הירדנים. שנים קשות עברו על בית העלמין היהודי באותם ימים, אך מאז שנת 1967 עבד חזר לעבוד במשרה מלאה והוא מתייצב יום יום במשרדו הזעיר שליד קברה של סֹאלְד, עליו עוד יורחב בהמשך.
|
 |
|
הר הזיתים משמש בית עלמין יהודי כבר כשלושת אלפי שנים. מדוע בעצם?
"וְיָצָא ה`, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִילָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה" (זכריה יד" ג-ה). בעקבות נבואה זו התפתחו מסורות רבות הקושרות את הר הזיתים, הנמצא "מקדם לעיר", לתחיית המתים: היהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח (בבלי, כתובות קי"א, ע"ב), אליהו הנביא יתקע בשופר על ההר ויכריז על תחייתה מתים (אוצר המדרשים: 102), הנקברים בהר הזיתים יהיו פטורים מהתהליך המייגע של "גלגול מחילות" (פסיקתא רבת יל"א, קמ"ז) ועוד. בשל כל הסיבות האלו רבבות יהודים מכל רחבי העולם ובכל דור ודור ייחלו לכך שמנוחתם האחרונה תהיה בהר, ורבים עלו לארץ באחרית ימיהם על מנת להיטמן בעפר הר הזיתים.
|
 |
|
צילום אוויר של הר הזיתים. שימו לב לחלקים נרחבים של בית העלמין בימין התמונה, אותם לא רואים בדרך כלל מן העיר העתיקה. מקור: מרכז המידע של בית העלמין.
|
|
סיפורו של בית הקברות היהודי מתחיל כבר בימי בית ראשון, בתקופה בה נקברו המתים במדרון המזרחי של הקדרון, מול עיר דוד. בימי בית שני ישנן עדויות על מאות מערות קבורה שנחצבו על רכס הר הזיתים וצפונה, כך שלמעשה כל הר הזיתים היה "עיר מתים" (נקרופוליס). לאחר מכן החלה תקופה של גלות ארוכה, וחידוש הקבורה היהודית בהר הזיתים בבית הקברות המוכר בימינו, החל ככל הנראה בתקופת השלטון הממלוכי. מתוך עדויות של עולי הרגל מתברר שתחילתו של בית הקברות היהודי היה במדרון המזרחי של הר הבית, משם "גלש" למטה לעמק יהושפט, ובהמשך השנים החל "מטפס" לאט במורדות המערביים של הר הזיתים. עד תחילת המאה ה-19 הקהילה היהודית בירושלים הייתה כולה ספרדית, ולכן גם בתי הקברות היו בבעלות החברה קדישא הספרדית.
החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון כתב בשנת 1838: "...כאן ממול בית המקדש העתיק באים נודדים רבים מעם נפלא זה לטמון את עצמותיהם ליד אלו של אבותיהם. ומצפים הם ליום הגדול שעליו ניבאו, כפי שהם מניחים, הנביאים, כאשר יעמוד ה` על הר הזיתים וההר ייבקע לשניים ומתי ישראל יקומו מתחתיו וכל הגויים יעמדו למשפט בעמק וישראל ייקח נקם... מדרון ההר מכוסה כאן בצפיפות בקברותיהם. כל אחד מכוסה אבן המונחת עליו באופן שטוח, בפשטות ושעליה, כרגיל, חקוקה כתובת עברית."
בשנת 1856 נוסדה חברה קדישא של הפרושים אשר קנתה חלקה באמצע המדרון המערבי של הר הזיתים. באותה שנה גם הוקמה "חלקת ווהלין" של החסידים. בתקופת המנדט הבריטי נרכשה ע"י חברה קדישא "קהילת ירושלים", החלקה האחרונה בהר הזיתים, וזו נועדה להיות חלקת קבורה לציבור הירושלמי כולו בלי הבדל של עדה ומפלגה. וכך נשתבץ ההר בחלקות עד עצם היום הזה כפי שאפשר לראות בתמונה הבאה:
|
 |
| מקור: ויקיפדיה |
|
ואפרופו קבורה על פי עדוֹת - אתנחתא קלה:
מעשה שהיה - כך היה: ערירי ירושלמי הלך לעולמו. גם שכניו כמעט לא הכירוהו. משה, שדירתו סמוכה לדירת הנפטר, הזדרז לעשות עמו חסד אחרון וניגש למשרד חברה קדישא של האשכנזים. "מאיזו עדה הבר-מינן?" נשאל משה. "אין לי מושג" השיב במידה של בושת פנים. "לא נוכל לקברו" השיבו לו. הטלטל משה למשרד הספרדים ומיד פתחו בהליך הקבורה. בתום הלוויה שאל משה את הרב "מדוע לא התעניינתם במוצאו של הנפטר?"
"אם הוא ספרדי - מצווה לקברו", השיב הרב, "אם אשכנזי - תענוג הוא לנו..."
כפי שנאמר, הייתה זו זכות גדולה להיקבר בהר הזיתים והיו אף יזמים חרוצים כשמש של חברה קדישא, אייזיק ניסנבוים, שמכרו עפר מהר הזיתים שפוזר בקברי יהודים בגולה.
|
 |
| מאוסף משפחת פיינגרש. פריט מקורי מוצג נכון לעת כתיבת מילים אלו בבית יד לבנים ברעננה. |
|
באותם הימים החלקה בהר הזיתים הייתה בית העלמין היהודי היחיד בעיר, ובתמונה מטה נראה ההר בשנת 1900.
|
 |
| מקור: אוסף מטסון. ספרית הקונגרס האמריקאי. בקדמת התמונה אזור העופל והחלק הצפוני של עיר דוד. |
|
לאחר מלחמת השחרור שלטו הירדנים בהר הזיתים במשך 19 שנה (1948-1967). הם הרסו כ-70% מבית הקברות היהודי, בנו שלושה מחנות צבאיים ממצבות היהודים, סללו דרכים על גבי המצבות, שפכו עפר על הקברים ובנו מגרש חניה. לאחר מלחמת ששת הימים שוחרר הר הזיתים, הוקמה ועדת חקירה לבדיקת חילול בית הקברות וזו תיעדה בתמונות רבות את ההרס והחורבן במקום.
|
 |
 |
| מקור התמונות המציגות את ההרס: מתוך חוברת "סקר הוועדה לחילול בתי העלמין בהר הזיתים ובחברון, תשרי תשכ"ח – אוקטובר 1967". |
|
מאז עברו כבר 48 שנים ופעולת השיקום של בית הקברות עדיין לא הסתיימה, אך תוכלו להשוות את שתי התמונות הבאות של חלקת הפרושים הישנה המשקפות את המצב אז והיום. שימו לב למבנה עם הקשת המופיע בשתי התמונות.
|
 |
 |
|
שימו לב לאזור שמדרום לכותל הדרומי של הר הבית שטרם נחפר, והשוו עם המצב היום (בתמונה בקטנה יושב עבד בכבודו ובעצמו במקום בשנות ה-70). |
 |
|
נחזור לסיפורו של עבד: בשיחה עמו חוזרים ועולים הזיכרונות משנותיו הרבות על הר הזיתים: הלווייתו של פנחס רוטנברג ביום חורף סוער במיוחד, הרס בית העלמין בעת סלילת הכביש וליקוט שרידי הנפטרים וקבורתם בקבר אחים במו ידיו, בניית מלון אינטר-קונטיננטל בשנות ה-60 של המאה העשרים ועוד. במשרדו הזעיר שבלב חלקת "קהילת ירושלים" מוציא עבד מסמכים ותמונות מתקופות ומאירועים שונים. ביומנו רשומים תאריכי אזכרה (יארצייט) והוא מכיר אישית רבים מקרובי המשפחה של הנפטרים.
|
 |
|
עבד מתגאה בתמורה שהוא מקבל מדי שנה על שמירת קברה של הנרייטה סֹאלְד והוא אף זכה לתואר יקיר "נשות הדסה" בשל כך. הסיבה לתשלום הזה קשורה לסיפור קטן ומיוחד שמראה את מסירותו של עבד למקום. |
 |
|
כשנה לפני מותה של הנרייטה סֹאלְד הוא סייר עמה בבית הקברות והם בחרו ביחד את מקום קברה. הנרייטה בקשה מעבד שסביב קברה ישתול שיח רוזמרין. כשסללו הירדנים כביש בתוך בית הקברות, הושלכו עצמותיה מהקבר. לאחר מלחמת ששת הימים הונחה מצבה חדשה על מקום הקבר הריק. לאחר מספר חודשים הוליך עבד את החברה קדישא למחסן מצבות באל-עזריה, ושם נמצאה המצבה המקורית של הנרייטה. זו הונחה על גבי המצבה החדשה ועבד קיים את הבטחתו משנים עברו ושתל מחדש שיח רוזמרין ליד הקבר. |
 |
|
בנוסף לסאלד ולרוטנברג, בחלקת "קהילת ירושלים" קבורים פשוטי עם לצד אנשי ציבור רבים, ביניהם מי שזיכה את ישראל לראשונה בפרס נובל.
|
 |
|
ישבנו עם עבד מתחת לעצי הזית ודיברנו איתו על חייו, על המקום ועל השלום שמהסס להגיע... |
 |
|
נודה לעבד על מסירותו רבת השנים ונאחל לו בריאות טובה. איננו רוצים לגזול חלילה את פרנסתו אבל הזכרנו לו שמשרתו זמנית - עד שיבוא המשיח... |
 |
|
וסיום בנימה אישית : יש להניח כי לרבים מהקוראים קרובי משפחה הטמונים על ההר. בחלקו התחתון של בית העלמין נמצא קברו של שלמה ישראל שיריזלי, בן העדה הספרדית, מוציא לאור, סופר ועורך בן שכונת אהל-משה שהיה ידוע בכינוי "שי"ש" שנפטר בשנת 1938 (סבא רבא של יואב). ולא נשכח את סבא שאול זאב ברגשטיין, רב בשדלץ שבפולין שעלה עם משפחתו לירושלים בשנת 1932 ונקבר בהר ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה. לימים עוּבְרַת השם ברגשטיין לאבניאון... אתר האינטרנט של הר הזיתים מציע לקהל הרחב מנוע חיפוש למציאת מצבות נפטרים בבית העלמין. באפשרותכם ללחוץ כאן על מנת לעבור לדף החיפוש, אך שימו לב שכדי להשתמש בו מומלץ לעבור לגלישה בדפדפן אקספלורר. |
 |
|
על מחברי הכתבה:
יואב אבניאון הוא מורה דרך מוסמך בעברית ובאנגלית, מרצה, סא"ל במילואים, דור שמיני בארץ ומנהל האתר yoaview.com.
שרה ברנע היא מורת דרך מוסמכת שמתמחה בירושלים בדגש על בית העלמין היהודי בהר הזיתים ומנהלת האתר בשבילי קדם.
התמונות בכתבה זו צולמו על ידי יואב אבניאון, למעט אלה לצדן צוין אחרת.
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: