הכיכר המרכזית הזו במדריד היא אחת מהיפות ביותר באירופה, וכשתראו אותה במו עיניכם, תבינו זאת בעצמכם. הכיכר מורכבת ממספר אתרים מרכזיים שכל אחד מהם נבנה בתקופה אחרת, וחלקם בני 400 שנה ומעלה; אחד המפורסמים שבהם הוא מזרקת סיבלס הממוקמת במרכז הכיכר וכוללת פסל של סיבלס, האלה האם בדת הפריגית, ישובה על עגלה הרתומה לזוג אריות. הפסל המורכב הזה נבנה במשך 5 שנים, והוא מפורט להפליא, מה שמושך אליו רבבות תיירים שרוצים לחזות ביופיו עוצר הנשימה. מסביב לכיכר מצויים בית העירייה, בית אמריקה ומטה הדואר הספרדי, שכולם שווים ביקור וצילום למזכרת.
רחוב גראן ויה לא נח לעולם, וזה מה שהעניק לו את הכינוי "ברודווי של מדריד", שמתאר אותו בצורה מדויקת. גראן ויה נמתח מפלאזה אספנייה עד רחוב אלקלה, והוא תוסף חדש יחסית בעיר העתיקה, שבנייתו הושלמה בשנת 1910. ברחוב שוקק החיים הזה אפשר לבלות במשך שעות רבות ולעבור בין חנויות בגדים, מסעדות ובתי עסק שמכתיבים את הקצב המהיר של המקום. מלבד כל אלו, מומלץ לבקר גם באתר מרכזי ברחוב, בניין טלפוניקה, שהחזיק בעבר את התואר "הבניין הגבוה ביותר באירופה", ובראשו ישנו שעון גדול ומרהיב שמצריך ביקור בפניי עצמו.
המוזיאון המרהיב הזה, שנבנה בתקופת שלטונו של המלך קרלוס השלישי במאה ה-18, הוא הגדול ביותר מסוגו בספרד. המוזיאון אוצר בתוכו קרוב ל-9,000 ציורים וכ-5,000 מוצגים אחרים, כשרובם הם יצירות מן המאה ה-14 עד תחילת המאה ה-19. היצירות הקלאסיות במוזיאון צוירו על ידי אמנים נודעים כמו פטר פאול רובנס, קארווג'יו, פרנסיסקו דה גויה ועוד רבים אחרים שאחראים על כמה מהיצירות היפות ביותר בעולם. במוזיאון תוכלו לסייר בין שלוש קומות שמלאות באוספי אמנות שלא ניתן לראות בשום מקום אחר, אשר מציגות את התרבות הספרדית הייחודית בצבעים, צורות ומרקמים בלתי נשכחים.
מלבד אמנות קלאסית, ספרד מתהדרת גם ביוצרים מודרניים, ששברו את התבנית ויצרו כמה יצירות שהגדירו מחדש את המילה "אמנות". במוזיאון ריינה סופיה נמצאות כמה מהיצירות הללו, שמקיימות מעין איזון תרבותי עם הקלאסיות שבמוזיאון פראדו; חלק מן המוצגים במקום זה שייכים לשניים מהאמנים הספרדים הנודעים בכל הזמנים – פבלו פיקאסו וסלבדור דאלי, שצפייה ביצירותיהם מקרוב היא חוויה עוצרת נשימה בפניי עצמה. המוזיאון המודרני, שנקרא על שמה של המלכה סופיה, משלים את "משולש הזהב של האמנות" הכולל גם את מוזיאון פראדו ומוזיאון תיסן בורנמיסה, שמספקים יחדיו הצצה מעמיקה אל עולם האמנות הספרדית.
לכיכר הידועה הזו בספרד יש היסטוריה מעניינת, שכוללת את היותה זירה לקרבות שוורים זמן קצר לאחר השלמת בנייתה בשנת 1619. בתקופת האינקוויזיציה הספרדית (מן המאה ה-16 ועד המאה ה-19) נערכו בכיכר משפטי ראווה של אנשים שהואשמו בכפירה וגם מצאו את מותם מול קהל סקרן. כיום אין זכר להיסטוריה העקובה מדם של הכיכר, ושלושה מארבעת צדיה כוללים בנייני מגורים של תושבים ברי מזל שזוכים לגור לידה. המבנים הללו מהווים את מוקד המשיכה בכיכר בזכות מראם הייחודי והעובדה שהם משלבים בתוכם ציורים מורכבים, מרפסות ציוריות ומעקים מעוצבים. פסלו של פליפה השלישי - מלך ספרד במאה ה-17 - רכוב על סוס, ניצב במרכז הכיכר ומשלים את המראה שלה בצורה מושלמת ואופיינית לספרד.
מקדש דבוד הוא אתר חריג בנוף של מדריד, שכן הוא מוקדש לאלה המצרית איסיס ובעבר שכן על גדות נהר הנילוס. במהלך הבנייה של סכר אסוואן שבמצרים היה חשש להצפה של מספר אתרים מרכזיים במדינה האפריקאית, וכשספרד התנדבה לעזור, מצרים העניקה לה את מקדש דבוד כאות תודה. כיום המקדש ניצב בפארק אואסטה ומשמש כעדות ליחסים המיוחדים בין ספרד ומצרים, שהביאו להצבתו בעיר האירופאית.
שער אלקלה ניצב בכיכר העצמאות במדריד והוא מעוצב בסגנון ניאו-קלאסי האופייני לאזור הזה. לאחר הקמתו בשנת 1778, השער שימש כמעבר בין מדריד לעיר הסמוכה אלקלה, אך כיום הוא ניצב בפניי עצמו ומושך אליו תיירים שבאים לראות את עיצובו. כשמסתכלים עליו מקרוב, ניתן לראות שריטות ושברים שנוצרו כתוצאה ממלחמת האזרחים הספרדית שהתחוללה בשנת 1823, אך למרות "פציעתו", השער ניצב איתן וצופה על העיר ממיקומו המרכזי.
מדריד לא הייתה תמיד עיר הבירה של ספרד, והיא קיבלה את התואר לאחר שהוחלט שהעיר טולדו כבר לא תחזיק בתפקיד זה, בשנת 1561. כשהמעבר הזה נעשה, היה צורך בקתדרלה בעיר הבירה החדשה, מה שלא היה בנמצא בה כשהוכתרה בתואר הזה. כבר בתחילה נקבע כי הקתדרלה החדשה תוקדש לבתולה מאלמודונה - אייקון נוצרי מימי הביניים - אך עם זאת, חלפו יותר מ-300 שנים עד שהחלו הספרדים בהקמת המבנה, כשרק ב-1879 נפתחו העבודות. האדריכל הספרדי פרנסיסקו דה קובאס הוא שהיה אחראי לתכנון וניהול הפרויקט, ותחת ידו עוצבה הקתדרלה בסגנון ניאו-גותי מרשים במיוחד שנראה מודרני למדי, בייחוד כשמשווים אותו לקתדרלות עתיקות בשאר רחבי אירופה. מעבר בין החלקים הצבעוניים והקריפטות האפרוריות יוצר אווירה מיוחדת במקום, שניתן להתפעל ממנה בעת ביקור בעיר הספרדית.
מבנהו של המוזיאון הזה נראה פשוט למדי מבחוץ, אך כשנכנסים לתוכו הנשימה נעתקת למראה הפאר וההדר של הפריטים שבו. מוזיאון סראלבו, שהוקם במאה ה-19, החל את דרכו כמעונו של המרקיז אנריקה אגילרה דה גמבואה, ועשרים שנים לאחר פטירתו, בשנת 1944, הוסב ביתו למוזיאון. המבנה הזה אינו נראה כמו אף בית שראיתם בחייכם, כפי שניתן להתרשם מציורי הקיר המורכבים ועיטורי הזהב שהוא מכיל בתוכו, כיאה לביתו של איש אצולה. סיור במוזיאון מרגיש כמו הליכה בתיבת אוצר של ממש, וקשה להישאר קרי רוח כשרואים ומתפלאים מהאופן בו שועי עולם חיו בעבר בבתי זהב של ממש.
המטבח הספרדי הביא לעולם את מנות הטאפאס הקטנות, את יין הסנגרייה המתקתק, מטעמים כמו פאייה ועוד מגוון מאכלים נפלאים נוספים שניתן ליהנות מהם בשוק סן מיגל. המקום הזה, ששונה מכל שוק אחר שהכרתם, מצוי בתוך מבנה ברזל גדול עם חלונות זכוכית גבוהים, וכל חובב אוכל חייב לעצמו ביקור במתחם הבלתי שגרתי הזה. בשוק תוכלו לטייל בין דוכנים רבים שמציעים את מיטב המטעמים הספרדיים, העשויים מרכיבים טריים ומקומיים שמגלמים בתוכם את מיטב הקולינריה הספרדית שהתפתחה במהלך השנים תוך שמירה על מסורת.
טבע הוא חלק בלתי נפרד מאירופה, גם כשמדובר באזורים עירוניים מאוכלסים כמו מדריד. בעיר השוקקת הזו תוכלו למצוא ריאה ירוקה בדמות פארק בואן רטירו הענף, המכיל בתוכו גנים, מזרקות וצמחייה שופעת. באזור בו שוכן הפארק עמד בתחילת המאה ה-16 מנזר, והוא הוסב לכדי גנים פורחים רק כשהמלך פליפה השני הרחיב לכיוונו את ארמון הקיט שלו, בשנת 1561. למרבה השמחה, מאמצי הטיפוח והשימור של הפארק המשיכו במרוצת השנים, וכיום ניתן לסייר בו בנעימים או לשכור קיאקים וסירות קאנו כדי לשוט באגם המלאכותי שנמצא בו.
בתוך פארק רטירו ישנו אתר מפואר שדורש ביקור מיוחד בפניי עצמו, והוא ארמון הקריסטל של מדריד. מבנה הארמון, שנוסד בשנת 1887, מורכב משילוב של מתכת וזכוכית, והוא היווה כמעין חממה עבור צמחים ופרחים מאיי הפיליפינים, שבעבר היו קולוניה של ספרד. כיום הארמון אינו מכיל צמחים, אך גובהו המרשים - העומד על 22 מטרים - מבנהו העגלגל והאור היפיפייה שחודר דרך קירות הזכוכית שלו, מושכים תיירים וחובבי רומנטיקה שמסיירים בו ומתפלאים ממראהו עוצר הנשימה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: