1. ההווה הוא הזמן היקר ביותר
אנשים רבים לא מבינים שההווה הוא כל מה שיש לנו, ונוטים לשכוח ליהנות, ולא להעריך את הרגע הנוכחי. העבר הוא מקבץ של זיכרונות שמעניקים לנו זהות, והעתיד הוא ציפייה להבטחה על הגשמה וישועה - בשני המקרים מדובר באשליה. הדרך הבטוחה על פי טולה לפספס את חייך היא להאמין שהרגע הבא הוא חשוב יותר מהרגע הנוכחי בו אנחנו נמצאים, בהווה. הכרת והוקרת ההווה מחדירה לרגעים הפשוטים ביותר בחיינו תחושה של איכות, חיבה ואהבה.
2. אהבה איננה קיימת מחוץ לך, אלא בתוכך
כל חיינו אנחנו מחפשים שיאהבו אותנו. מבחינתנו אהבה יכולה לבוא רק או בעיקר ממקור חיצוני -הורה, בן זוג, ילד, חבר וכדומה. החשש מפני אובדן האהבה או יצירת ריחוק והתנגדות, מטלטלים אותנו, ואנו בטוחים שנזדקק כל חיינו לאישור החיצוני הזה. מה שאנחנו לא מביאים בחשבון הוא שהאהבה קיימת בתוכנו – היא למעשה מצב הווייתי. אתם יכולים לקום בבוקר ללא בן זוג לצדכם ולהרגיש אהבה לחיים, לקיום, עמוק בתוככם. אהבה שכזאת לא תאבדו לעולם והיא אף פעם לא תעזוב אתכם. אם תחשבו על זה בבהירות, הצורך שלנו לאהוב אחר, מונח קודם כל ברצון המשווע שלנו לאהוב את עצמנו – דרך מבט האחר עלינו.
3. החיים מעניקים לך את החוויה המתאימה ביותר להתפתחות הנוכחית של התודעה שלך
אנשים שונים מתלוננים על חוויות קשות "שנופלות" עליהם במהלך החיים. למה הבוס שלהם כזה? למה בן הזוג לא מבין אותם? למה חייהם רצופים בכאב? טולה טוען שיש תשובה אחת ברורה לכל השאלות האלה. החיים מעניקים לנו את השיעורים להם אנו זקוקים, ולאו דווקא את אלו שאנו רוצים, כדי להביא להתפתחות התודעה שלנו. אין מדובר בפטליזם - לפיו הגורל הוא ידוע מראש, אלא גורל מתבקש למצבנו המחשבתי והרגשי. אם תרצו – זו הדרך הבטוחה ביותר לקריאת העתיד.
4. ככל שאתה מהרהר בשלילי, כך מוחך כפייתי יותר לגבי דברים שליליים
אנשים נוטים להתמקד בשלילי יותר מאשר על החיובי. אם תשאפו לצאת להליכה ספורטיבית של חצי שעה, ותסיימו "רק" 20 דקות, סביר שתתמקדו ב-10 הדקות שלא סיימתם במקום ב-20 דקות שכן. התוצאה של ההתמקדות הזאת היא שהמוח נעשה כפייתי לגבי השלילי, ומבלי שאנחנו מבחינים בכך הוא הופך להיות הגורם הביקורתי, המאשים והמלחיץ, שמשפיע לרעה על כל צעד שאנחנו עושים.
5. כאשר אתה מתלונן, אתה הופך את עצמך לקורבן
להרגיל את עצמנו להפסיק להתלונן נשמע כמו מדע בדיוני, ונראה כי סיגלנו את חוסר הסיפוק כמצב התמודדות שוטף. לפי טולה להתלונן משמעו לא לקבל את הקיים, ויש במצב זה מטען שלילי לא מודע. כאשר אנחנו מתלוננים אנחנו הופכים את עצמנו לקורבן. לעומת זאת, כאשר אנחנו משמיעים את דעתנו, אנחנו מעניקים נוכחות לכוחנו. אם אתם רוצים לשנות מצב נתון – קחו יוזמה, דברו, עזבו, התרחקו או קבלו את המצב כפי שהוא. זכרו כי הדבר אליו אנו מגיבים באחר – אנו מחזקים גם בנו, וכל דבר שאנו מתרעמים עליו, קיים גם בנו.
6. יש קו דק בין לכבד את העבר לבין לאבד את עצמך בתוכו
לעיתים אנחנו חוששים להרפות מדברים מעברנו – המחשבה שלנו היא שהדברים האלו הם שמעניקים לנו משמעות וזהות, ובלעדיהם אנחנו אבודים. אך כדי לפנות מקום לחוויות חדשות ואנשים חדשים, עלינו להרפות מהעבר ולהניח בצד את הדברים שפיתחנו כלפיהם תלות לצד ההבנה שאנחנו יכולים לאבד משהו שיש לנו אבל לא משהו שהננו. הדבר כמובן מצריך אומץ רב, ויהיו שינויים שיראו לנו אפילו שליליים על פני השטח, אך למרות זאת, טולה טוען כי עלינו להכיר בעבר, ללמוד מהטעויות שלנו, לסלוח לעצמנו - ואז להמשיך הלאה ולהתמקד בהווה.
7. וותר על הגדרת עצמך והאחר
אנחנו חיים בעולם של הגדרות שבלעדיהן נראה שלא היינו יודעים איך לחשוב, ממה להיזהר, ולמה להשתייך, אך ככל שאנחנו מגדירים את עצמנו ואת הסביבה שלנו, כך אנחנו יוצרים גבולות לכולם. טולה טוען כי כאשר אנו יוצרים קשר עם אנשים, אל לנו להיות שם כפונקציה או כממלאי תפקיד, אלא כשדה של נוכחות מודעת – המשמעות של זה היא לתת לעצמנו את החופש שלא להתחפר תחת הגדרה אחת מתמדת ומוחלטת, אלא לחיות ולחוות את מלוא התכונות והרגשות הקיימים בנו. אנחנו מגדירים לפעמים אנשים באופן שלילי, ולא מודעים לכך שהם עלולים לחשוש מלאבד את זהותם, גם אם היא התקבעה כ"רעה", ולכן אותם אנשים יתמידו בהכחשת והרס הטוב בחייהם.
8. אתה יותר מאשר מוחך
המשמעות של חופש, גאולה והארה היא להכיר את עצמנו מתחת לאיש החושב בנו, ללכת לדממה מתחת לרעש הנפש ולהתוודע לאהבה ולאושר שמצויים מתחת לכאב. שעמום, כעס, עצב או פחד, אינם מצבים אישיים שלנו, אלא של המוח האנושי. הדרך לדעת את ההבדל ביניהם, היא דרך הידיעה כי מה שאיננו אישי שלנו, בא והולך. אנחנו נוטים לזהות את עצמנו עם הצד החושב בנו מפני שזהו הצד לו ניתן הערך הרב ביותר בחברה בה אנו חיים, אך המחשבה כולאת אותנו בזמן - בין זיכרונות וציפייה. יש מרחב עצום של אינטליגנציה שהינה מעבר למחשבה. הדברים שבאמת חשובים - יופי, אהבה, יצירתיות, שמחה, שלווה פנימית - נובעים מעבר למוח.
9. איפה שיש אהבת אמת - אין אגו
אם תתמקדו בציטוט הבא הוא עשוי לשנות דברים מהותיים במחשבה שלכם ואפילו בחייכם; ברוב מערכות היחסים שאנחנו מנהלים קיים אגו. אנחנו נותנים, דורשים ומתחשבנים, מבקשים לספק את הדימוי של האגו שלנו כי אנחנו "לא ניתן שידברו אלינו ככה". אקהרט טולה טוען כי במערכת יחסים כנה, יש זרימה של תשומת לב פתוחה וערנית החוצה, כלפי האדם האחר, ללא כל רצון (לתמורה), ומערכת יחסים כזאת איננה נשלטת על ידי האגו. המשמעות של זה איננה התמסרות טוטאלית, אלא נתינה שאיננה נשלטת על ידי פחד.
10. כאשר אתה נלחם אתה מחזק את הכאב
אם לא נביע שום התנגדות לחיים נוכל להגיע למצב של חסד, רוגע, והארה, ומצב כזה משחרר אותנו מהתלות בתפיסה שדברים חייבים להיות במצב מסוים בכדי שנהיה מאושרים. כאשר אנחנו נלחמים, אנחנו מחזקים את מקור הכאב וכאשר אנחנו מתנגדים, אנחנו ממשיכים אותו. ברגע שבו אנחנו מוותרים על ההתנגדות והתלות בצורה, בחומר או בדמות, אז המצב הכללי של חיינו נוטה להשתפר מאוד, אנשים ודברים שחשבנו שנדרשים לאושר שלנו, יגיעו אלינו ללא מאבק, ונוכל להיות חופשיים ליהנות ולהעריך אותם. חשוב שנזכור שכל הדברים שמגיעים לחיינו, יעברו מהם, היות ואנו בתנועה מחזורית, אך כאשר אנחנו חיים ללא תלות, אין בנו פחד לאבד יותר.
11. כל התמכרות מתחילה בכאב ומסתיימת בכאב
התמכרות היא משהו שקיים בחיים של רובנו; אנחנו מתמכרים לסיגריות, לאוכל, לקניות, לאלכוהול, להימורים ואפילו לבני אדם. המשותף לכל ההתמכרויות הללו הוא שהן מתחילות מכאב ומסתיימות בכאב, ונובעות מסירוב לא מודע להתמודד עם הייסורים בנו ולהמשיך הלאה. התמכרות היא להשתמש במשהו או מישהו כדי לכסות על סבל.
12. חיפוש הוא האנטיתזה לאושר
אנשים שעוסקים ברוחניות עשויים לדבר רבות על חייהם כמסע של חיפושים – חיפוש אחר העצמי, חיפוש אחר שלווה, חיפוש אחר האושר. אקהרט טולה טוען במפתיע כי האנטיתזה לאושר היא החיפוש, ושאם נחפש אותו לא נמצא אותו. על פי תפיסתו יש הבדל בין אושר לשלווה פנימית, מכיוון שאושר תלוי בתנאים שנתפסים כחיוביים ושלווה פנימית לא.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: