1. דרדר גדול-פרחים (Centaurea crocodylium)
מומחים מעריכים כי ישנם בין 350-600 מינים שונים של דרדרים, ותפוצתם מוגבלת לחצי הצפוני של כדור הארץ. עם זאת, רובם מצויים במזרח התיכון, כשבישראל ישנם כ-25 זנים. מתוכם, דרדר גדול-פרחים הוא ייחודי לארץ ישראל וניתן למצוא אותו בעיקר באזור הגליל והשפלה, כשהוא נמצא בשיא פריחתו בחודשי מאי-יוני.
2. אירוס ארצישראלי (Iris palaestina)
משפחת האירוסים מונה כ-80 סוגים, שכוללים 1,500 מינים צבעוניים ושונים. בגמרא מוזכר השם "אירוס" כצמח כללי, וה"וועדה לשמות צמחים שליד האקדמיה ללשון העברית" החליטה לקרוא למשפחה זו בשם זה, גם על שמה של אלת הקשת בענן מהמיתולוגיה היוונית, איריס. את האירוס הארצישראלי ניתן למצוא כמעט בכל חלקי הארץ למעט הנגב, והוא נפוץ במיוחד באזורי השפלה והרי יהודה, כשהוא פורח בשיאו בחודשי ינואר-פברואר.
3. מקור חסידה תל אביבי (Erodium telavivense)
מקור חסידה הוא צמח בעל 90 מינים נפרדים, והוא נפוץ בכל רחבי העולם ובישראל בפרט. יש הטוענים כי מקור שמו מגיע מצורת הפרי המוארכת והמחודדת שלו, המזכירה מקור של חסידה, אולם אחרים טוענים כי מדובר בתרגום לקוי של השם המדעי שלו, ארודיום, שביוונית עתיקה משמעותו היא "אנפה". את הפרח המקסים הזה גילה בוטנאי ישראלי בשם אלכסנדר אייג, והוא זה שנתן לו את שמו. ניתן למצוא את מקור החסידה התל אביבי לאורך מישור החוף, ופריחתו נמצאת בשיאה בחודשי מרץ-אפריל.
4. בקיה שעירה (Vicia villosa)
הבקיה מונה כ-250 מינים שרובם הם צמחים מטפסים. בישראל יש 24 מינים של בקיה, ביניהם בקית הגינה שכולנו מכירים בשם "פול", אך הבקיה הייחודית לאזורנו היא הבקיה השעירה. למרות שמה, ניתן למצוא פרטים שלה שאינם שעירים כלל וכלל, אך כולם כוללים תפרחת ארוכה וחד צדדית עם עלי כותרת צרים וארוכים. ניתן למצוא את הבקיה השעירה בעיקר באזורי מישור החוף והשרון, והיא נמצאת בשיא פריחתה בין החודשים פברואר-מאי.
5. דונגית ארצישראלית (Cerinthe palaestina)
שמו של הצמח הזה מגיע מהעובדה שהעלים שלו מכוסים בשכבת דונג, יחד עם כך שהוא אנדמי לארץ ישראל. עד למחצית המאה ה-20, הדונגית הארצישראלית הייתה נפוצה מאוד באזורי העמקים שבארץ ישראל, אולם בשל התפשטות ההתיישבות החקלאית, בתי הגידול שלה נפגעו וכיום ניתן לראותה בהר חורשן, ההר העגול, נחל השופט, גשר בנות יעקב וליד מושב כנף בדרום רמת הגולן. פריחתה של הדונגית הארצישראלית מגיעה לשיאה בין החודשים מרץ-אפריל.
6. אירוס טוביה (Iris regis-uzziae)
שמו של אירוס הטוביה ניתן לו על שם הבוטנאי הישראלי טוביה קושניר, שנהרג במלחמת העצמאות כחלק ממחלקת הל"ה. עם זאת, יש המזהים אותו על פי השם "אירוס עוזיהו", שניתן לו על ידי הבוטנאית נעמי פיינבורן על שם המלך עוזיהו. זהו צמח נדיר מאוד וכמו שאר מיני האירוסים בארץ, גם אירוס טוביה הוא צמח מוגן, וניתן למצוא אותו אך ורק בהר הנגב המרכזי, צפונית למכתש רמון ובהרי אדום. פריחתו של אירוס הטוביה מגיעה לשיאה בין החודשים ינואר-פברואר.
7. תורמוס ארצישראלי (Lupinus palaestinus)
לא רק שהתורמוס הארצישראלי הוא צמח אנדמי למדינתנו הקטנה, אלא שהוא גם הנפוץ ביותר מבין 7 מיני התורמוס שגדלים בה. העלים של התורמוס עוקבים אחרי השמש מהזריחה ועד לשקיעה, כשבמהלך הלילה הם פונים שוב מזרחה ומחכים בשקיקה לשמש שתעלה בחזרה. התורמוס הארצישראלי נפוץ בעיקר במישור החוף ובאזור השרון, ופריחתו מגיעה לשיאה בין פברואר לאפריל.
8. אירוס שחום (Iris atrofusca)
כמו אירוס טוביה, גם את האירוס השחום גילה לראשונה טוביה קושניר, בשנת 1947. לצמח היו מספר שמות שונים עד שקיבל את שמו הנוכחי בעקבות צבע פרחיו. האירוס השחום מוגדר כמעט בסיכון, וביחס לאירוסים אחרים גודלו הוא קטן מאוד. הצמח גדל באזורי הגולן, העמקים, מדבר שומרון, מדבר יהודה, בקעת ים המלח והנגב הצפוני, והוא מגיע לשיא פריחתו בחודש מרץ.
9. חומעת האווירון (Rumex aeroplaniformis)
החומעה הוא צמח שמונה כ-200 מינים, אשר בעבר גדל באופן בלעדי בחצי הצפוני של כדור הארץ, אולם כיום ניתן לראותו כמעט בכל מקום בעולם. חומעת האווירון עם זאת היא ייחודית לארץ ישראל, אולם נדירה מאוד. בעבר היא הייתה נפוצה במישור החוף, אך כיום ניתן למצוא אותה רק באזורים מועטים. שמה המקורי ניתן לה על ידי הבוטנאי הישראלי אהרון אהרונסון בשנת 1906, אשר קרא לה בלטינית "רומקס רוטשילדיאנוס" על שם הברון רוטשילד. עם זאת, שמה שונה עד לימינו בשל הדמיון שמצאו בוטנאים בין הפירות של הצמח לבין צורתו של האווירון. חומעת האווירון מגיעה לשיא פריחתה בין החודשים מרץ-אפריל.
10. אירוס הגלבוע (Iris haynei)
שמו של אירוס הגלבוע ניתן לו על ידי ויליאם אמהרסט היין, שמצא אותו לראשונה בהר הגלבוע בשנת 1876. בעבר נפגעו לא מעט אוכלוסיות של אירוס הגלבוע, בעיקר עקב קטיפתם וכן כתוצאה מפעולות ייעור. בשל הנזק שנגרם לצמח זה הגיעה חקיקת החוק להגנה על פרחי הבר, וכיום הוא כמעט נמצא בסכנת הכחדה. כפי ששמו מרמז, ניתן למצוא אותו בגלבוע, וכן בצפון השומרון. פריחתו של אירוס הגלבוע מגיעה לשיאה בין חודשי מרץ-אפריל.
11. כרמלית נאה (Ricotia lunaria)
הכרמלית הנאה היא המין היחידי של צמח הכרמלית שגדל בישראל מבין ה-8 שקיימים ברחבי המזרח התיכון, ושמו ניתן לו בעקבות הדמיון של פרחיו לצורתו של צלב המסדר הכרמליתי. ניתן למצוא את הכרמלית הנאה באזורי הגולן, החרמון, הגליל, עמק הירדן עליון, העמקים, הגלבוע, הרי יהודה והכרמל, והיא מגיעה לשיא פריחתה בין החודשים דצמבר-אפריל.
12. חבצלת הנגב (Pancratium sickenbergeri)
צמחי החבצלת נפוצים מאוד באזור הים התיכון, ולמרות שישנם 13 מיני חבצלת שונים, בישראל יש רק 3, כשהייחודי לה מביניהם הוא חבצלת הנגב. כפי ששמו מציע, צמח זה גדל באזורים הצחיחים של ארץ ישראל, ואחד המאפיינים היפים ביותר שלו הוא עליו המסתלסלים כמנגנון הגנה מפני תנאי היובש של המדבר. פריחתו מגיעה לשיאה בין החודשים ספטמבר-אוקטובר.
13. קדד בירותי (Astragalus berytheus)
הקדד נחשב לצמח עם מספר המינים הגדול ביותר בארץ ישראל, כשמספרם עומד על למעלה מ-50, אולם ברחבי העולם הוא כולל לא פחות מ-1,800 מינים! הקדד הבירותי הוא נדיר מאוד, אולם ניתן למצוא אותו באזורי מישור החוף, השפלה והנגב הצפוני, כשפריחתו מגיעה לשיאה בין החודשים מרץ-אפריל.
14. אירוס נצרתי (Iris bismarckiana)
האירוס הנצרתי נחשב לפרח מוגן, שכן הוא נמצא בסכנת הכחדה, והוא משמש כסמלה של העיר נצרת עילית. בדת המוסלמית נהוג לשתול אותו בבתי קברות, ועל כן משערים מומחים שהאוכלוסיות שלו הגיעו למקומן על ידי האדם. האירוס הנצרתי מצוי בהרי נצרת, גבעת המורה, הרי נפתלי ולרגלי החרמון, והוא מגיע לשיא פריחתו בכל שנה בחג פורים, בין החודשים מרץ-אפריל.
מקור התמונות:
idobi,
Adiel lo,
גדעון פיזנטי,
Hanay,
Zipi Or Meir,
Aviad,
Hanay,
Darkoneko,
Yuvalr,
Zachi Evenor,
אורי פרגמן-ספיר,
shlomotm
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: