בדיחה: כך מוכרים ביטוח חיים עם 100% הצלחה | בדיחות צבא
גודל גופן:
אא
הצבא הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של להיות ישראלי, זה חלק גדול מההוואי של רוב הישראלים וקרקע פוריה להמון בדיחות. תוכלו למצוא כאן בדיחות על הצבא, בדיחות חיילים, בדיחות על מפקדים, בדיחות על חיילות, בדיחות רסרים, בדיחות שלישות, בדיחות טירונות, בדיחות על הבסיס, בדיחות על גנרלים.
בדיחות צבא כוללות בדיחות על הצבא, בדיחות חיילים, בדיחות על מפקדים, בדיחות על חיילות, בדיחות רסרים, בדיחות שלישות, בדיחות טירונות, בדיחות על הבסיס, בדיחות על גנרלים.
אדוארד הוא סוכן ביטוח שנשלח ללשכת הגיוס של צבא ארצות הברית על מנת להסביר לחיילים הטריים על זכויותיהם הממשלתיות, ובמיוחד על ביטוח החיים שביכולתם לרכוש.
בתוך זמן קצר סמל ג'ורג', שהיה ממונה על אולם ההרצאות, שם לב שכל חייל שנכנס להרצאה של אדוארד מיד חותם על ביטוח חיים! הצלחה כזו של 100% היא דבר שלא קרה מעולם עם אף סוכן ביטוח אחר שהגיע להרצות לחיילים בלשכת הגיוס, ועל כן נראה היה לו שמשהו חשוד בהרצאה של אדוארד.
במקום לשאול את אדוארד בנוגע לאחוז הצלחתו הגבוה, סמל ג'ורג' החליט להיכנס לאחת ההרצאות שלו כדי לשמוע את נאום המכירות שהוא עושה.
"אם יש לכם ביטוח חיים הממשלה מתחייבת לשלם 200,000 דולר למשפחה שלכם במקרה שבו תיהרגו בשדה הקרב", הוא שמע את אדוארד אומר. "מנגד, אם תצאו לקרב ותיהרגו ללא ביטוח חיים, משפחתכם תקבל אך ורק 6,000 דולר מהממשלה".
עד לרגע זה סמל ג'ורג' לא שמע שום מידע חדש שעוד לא הכיר מסוכני ביטוח אחרים שהגיעו ללשכת הגיוס, עד אשר סיכם אדוארד: "את מי אתם חושבים שהממשלה תחליט לשלוח לשדה הקרב קודם?"
המוסד, השב״כ וכוחות המשטרה רצו כולם להוכיח שהם הטובים ביותר בלכידת חשודים ופושעים, אז ראש הממשלה הציב בפניהם מבחן. הוא שחרר ארנב ביער וביקש מכל אחד מהם לתפוס אותו.
המוסד היה ראשון; מיד החלו לגייס חיות שירגלו בתוך היער וגם דאגו לתחקר את כל הצמחים שהיו עדים למה שקרה ביער לאורך העשורים האחרונים, זאת על מנת לקבל תמונת מצב מדויקת של השטח ושל הנפשות הפועלות בו. אחרי 3 חודשים של עבודה קשה, הם סיכמו בדו״ח שלהם שהארנב לא קיים ולמעשה מעולם לא הייתה חיה כזו בשם ״ארנב״ ביער.
כשהשב״כ נכנסו, הם יצאו משם תוך שבועיים ללא שום קצה חוט, אולם הם דאגו לשרוף את היער ולהרוג את כל מה שבתוכו, כולל את הארנב, מבלי להתנצל – זה הגיע לו.
כשכוחות המשטרה נכנסו, הם יצאו תוך שעתיים עם עכברוש מוכה שצעק ״בסדר, בסדר, אני ארנב, אני ארנב!״
צוער בבית ספר לחובלים זומן לשיחת תשאול עם מפקד הקורס כדי לבחון את יכולת ההתמודדות שלו עם אתגרים בלב ים.
"נניח שאתה שט בסירה בלב ים ופתאום מתחיל גשם?" שאל המפקד.
"אני אטיל עוגן ואמתין שהגשם יפסק" המשיך הצוער.
"הגשם מתגבר ומתחילה סערה עם רוחות חזקות מאוד. מה אתה עושה?" המשיך המפקד.
"אני אטיל את העוגן המשני כדי לייצב את הסירה ואמתין" עונה לו הצוער.
- "אוקי, אבל נניח שפתאום מתחיל הוריקן אדיר שגורם לרוחות הכי חזקות שאי פעם נתקלת בהם וגלים ענקיים, מה תעשה?"
- "אני אטיל למים עוגן שלישי ואפילו רביעי אם צריך כדי לייצב את הסירה."
- "ומאיפה בדיוק תביא עוגן שלישי ורביעי?"
- "מאותו מקום שאתה מביא את כל הסערות האלה..."
מקור תמונה: canva.comשני קצינים איבדו את הנשקים האישיים שלהם באותו היום. לאחר חיפושים ארוכים, לא הצליחו השניים למצוא אותם וקבעו שישפטו אחד את השני. השניים נכנסו לחדר גדול, הציבו בו דגל ושולחן כדי שייראה כמו בית משפט והתחילו.
הקצין הראשון התיישב על כיסא השופט ומולו התייצב הקצין השני.
“האם אתה מודה באשמה?”
“מודה”, עונה הקצין הנשפט.
“אם כך”, אומר השופט, “אני רושם לך נזיפה חמורה בתיק האישי.”
הקצין קיבל עליו את הדין ואז השניים החליפו תפקידים.
“האם אתה מודה באשמה?”
“מודה”, עונה הקצין.
“אם כך”, מורה השופט, “אני גוזר עליך 3 שנים של מאסר בפועל.”
“מה? איך זה ייתכן?!”, שואל הנאשם, “הרי אתה קיבלת רק נזיפה.”
השופט השיב: “לא הייתה לי ברירה, זה כבר המקרה השני ביחידה שלנו…”
לאחר שעות רבות של טיסה מחו"ל הגיע אבא אחד לפגוש את בנו האהוב, שמציין שתי שמחות גדולות בחייו באותו היום - בבוקר הוא מסיים קורס טייס כחניך מצטיין ובערב הוא מתחתן עם בחירת לבו.
"תודה רבה שבאת לראות אותי ועשית את כל המרחק הזה" אמר הבן בהתרגשות כשראה את אביו על רחבת המסדרים בבסיס, "זה מדהים שאתה פה בשביל הטקס וגם בשביל החתונה שלי".
"ברור" ענה האבא וחייך: "לא בכל יום אבא רואה את הבן האהוב שלו מקבל כנפיים ואז ישר מאבד אותן!"
שני חיילים איראניים יוצאים לפטרול סביב הבסיס שלהם ולפתע מוצאים 2 טילים אמריקאיים שנחתו באזור.
אחד החיילים אומר לחברו: "תראה מחמוד, בטח שני אלו נפלו כאן בטעות ולא התפוצצו. בוא תן לי יד, נרים אותם וניקח לבסיס - המפקד בטוח ייתן לנו פרס!"
"אבל חוסיין, מה יקרה אם אחד הטילים יתפוצץ לנו בדרך?" שאל החייל השני.
"אל תדאג", ענה לו החייל הראשון, "אם זה יקרה נגיד למפקד שמצאנו רק טיל אחד!"
מקור תמונה: depositphotos.comבאמצע תרגיל חטיבתי גדול, אחד המפקדים החליט לקחת לצד את 25 הפקודים שלו ואמר: "יש לי עבודה קלה מאוד לחייל הכי עצלן שיש פה בצוות. אז מי שרואה את עצמו הכי עצלן מכולם שירים את היד."
החיילים שלחו מבטים תמוהים אחד לשני ו-24 מהם הרימו את היד במהירות.
המפקד הסתכל על כל החיילים ואז ניגש לעמוד מול החייל שידו נשארה למטה.
"למה לא הרמת את היד שלך?" שאל אותו.
החייל ענה לו: "האמת המפקד, אפילו את היד לא היה לי כוח להרים..."
בבסיס אחד במרכז הארץ היה קצין בכיר שתמיד היה נראה מודאג ומוטרד. בוקר אחד הוא הגיע למשרד שלו כשעל פניו חיוך רחב, תוך כדי שהוא שורק ומפזם להנאתו. הקצינים האחרים שעבדו איתו לא יכלו להתעלם מהשינוי הגדול שחל אצלו...
"מה שלומך אחי? נראה שאתה במצב רוח טוב מאוד היום" אמר אחד מהם.
ענה הקצין: "כן, אני משלם לאחד מהחיילים והוא מטפל בכל הבעיות שלי ביום-יום".
"וואו באמת? וכמה אתה משלם לו על זה?" הסתקרן.
"2,000 שקל בשבוע" ענה הקצין.
- "מה?! איך אתה יכול להרשות לעצמך להוציא כל כך הרבה כסף על זה?"
- "אני לא יכול להרשות לעצמי, אבל זאת בעיה שלו..."
תייר מערבי שהגיע לערב הסעודית יצא לטיול ברחבי המדבריות של המדינה. יום אחד, בעודו צועד במדבר הוא רואה פתאום לצידו שייח׳ סעודי רכוב על גמל. הוא מסתובב אליו ורואה שמאחורי השייח׳ על הגמל יש אישה עטופה בורקה שהולכת ברגל מאחור.
התייר פונה אל הסעודי ואומר לו: ״תגיד לי, מי זאת?״ ״זאת אשתי״ עונה לו הסעודי.
״לא היה נחמד יותר אם היא הייתה רוכבת על הגמל יחד איתך?״ תמה התייר.
״לפי הדת והתרבות שלי״ אמר הסעודי, ״האישה כפופה לגבר. כשהיא הולכת מאחורי היא מראה עד כמה שאני מכובד״.
למרות שהוא חשב שזה מוזר ופוגעני כלפי לנשים, התייר לא הגיב ולא אמר לשייח׳ דבר. הוא החליט פשוט ללכת בשביל אחר ודרכיהם התפצלו. מאוחר יותר באותו היום, דרכיהם של השניים שוב נפגשו, אך הפעם התייר שם לב שהאישה הולכת לפני הגמל.
התייר פנה לשייח׳ ואמר לו: ״מוקדם יותר אמרת לי שזה שאשתך הולכת מאחוריך זה סימן לכבוד, אבל עכשיו היא הולכת מלפניך ומלפני הגמל, למה?״
הסעודי הסתובב אל התייר ואמר לו: ״כאן זה שטח צבאי, יש מוקשים״.
חייל רוסי אחד רץ אל עבר נזירה, ובעודו הוא מתנשף הוא אומר לה: "בבקשה, את חייבת להחביא אותי מתחת לחצאית שלך, אסביר אחר כך!"
הנזירה מסכימה, וכמה רגעים לאחר מכן מגיעה המשטרה הצבאית ושואלת אותה: "אחות נזירה, ראית כאן חייל בסביבה שנראה כאילו שהוא בורח?"
"כן!" אמרה הנזירה, "הוא רץ לשם!" והפנתה אותם לכיוון אחר.
אחרי שהמשטרה הצבאית הלכה, יצא החייל המפוחד מתחת לחצאית של הנזירה ואמר לה: "אני אסיר תודה לך! לא רציתי לצאת למלחמה באוקראינה והצלת אותי!"
הנזירה אמרה: "אני מבינה אותך לגמרי ושמחה שיכולתי לעזור."
החייל הוסיף: "אני מקווה שאני לא חוצפן מדי, אך אני חייב להודות שיש לך רגליים מאוד יפות."
הנזירה השיבה: "אם היית מסתכל קצת יותר גבוה, היית רואה שגם יש לי זוג ביצים נחמדות. גם אני לא רוצה לצאת למלחמה באוקראינה."
החיילות שבצה"ל לא דוברים באותה שפה, וזה לפעמים גורם לבעיות. לדוגמה, קחו את המשפט "אבטחו את המבנה"...
חיל הרגלים יציב עמדות שמירה סביב המבנה.
חיל ההנדסה יחפור תעלות ויציב מוקשים סביב המבנה.
חיל התותחנים יציב ארטילריה על גג המבנה, וסביבו יקים מערכת כיפת ברזל.
חיל האוויר לעומת זאת ישכיר את המבנה ל-5 שנים עם אפשרות בחוזה לרכישתו.
מקור תמונה: Vladimer Shioshvili3 קבוצות של חיילים, האחת אמריקאית, השנייה רוסית והשלישית גיאורגית, התקבצו ביחד לתחרות ציד, שהמנצחת בה תהיה הקבוצה שתצליח לתפוס ארנב ביער ולהביא אותו החוצה.
הקבוצה האמריקאית הביאה איתה צוות של מומחים, פסיכולוגים ויועצים צבאיים, ואז נכנסה ליער. הם מצאו ארנב, עשו איתו משא ומתן במשך שעתיים ובסוף שיכנעו אותו לצאת איתם החוצה.
הקבוצה הרוסית הביאה איתה טנקים והליקופטרים, נכנסה ליער והתחילה להפציץ לכל עבר. אחרי שעה הם יצאו החוצה עם ארנב מת בידיהם.
הקבוצה הגיאורגית נכנסה ליער, ובאותו רגע כולם התחילו לשמוע המולה, חבטות ומכות מגיעות מבעד לעצים. 10 דקות אחרי זה החיילים הגיאורגים יוצאים כשבידם דוב וטופס חתום שבו הדוב מודה שהוא בעצם ארנב בתחפושת.
לפני זמן רב, כשאוניות מפרש שלטו בים, קפטן אחד והצוות שלו היו בסכנה מפני שודדי ים שרצו לעלות על ספינתם במטרה להשתלט עליה. כשהצוות נכנס לפאניקה והתחיל להשתולל, הקפטן שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!". החובל הראשי הביא לקפטן במהירות את חולצתו האדומה' וכשהקפטן לבש אותה הוא הוביל את הצוות שלו לקרב נגד שודדי הים שעלו על הספינה. למרות שאחדים מאנשי הצוות נפגעו, שודדי הים נהדפו.
מאוחר יותר באותו היום, עומדי המשמר זעקו שבאופק נראים עוד שני כלי שיט של שודדי ים. גם הם ניסו לעלות על הספינה במטרה להשתלט עליה. הצוות התמלא בפחד, אבל הקפטן, רגוע כמו תמיד, שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!" ועוד הפעם הוביל הקפטן את צוותו לקרב, למרות שהפעם הם התמודדו נגד שתי ספינות שודדי ים שניסו להשתלט על ספינתם. ושוב, שודדי הים נהדפו, אף על פי שהיו יותר נפגעים בקרב אנשי הצוות מאשר בפעם הקודמת.
באותו הלילה, עייפים מהקרבות, ישבו הגברים במעגל על הסיפון והתחילו לספר על המאורעות של אותו היום. אחד מהם פנה לקפטן ושאל אותו, "למה לבשת את חולצתך האדומה לפני כל קרב?". הקפטן, בעודו מסתכל עליו במבט שרק קפטן יכול לתת, הטיף, "אם אני נפצע בקרב, החולצה האדומה לא מראה זאת, ולכן אתם, הצוות, ממשיכים להילחם ללא חת." האנשים ישבו בשקט והתפלאו מהאומץ שיש לאיש הזה.
עם שחר, זעקו עומדי המשמר שיש באופק ספינות שודדי ים, הפעם עשרה כלי שייט וכולם עם שודדים שמוכנים ומזומנים לפלוש לכל ספינה שתקרה בדרכם. האנשים השתתקו והסתכלו על הקפטן, המנהיג שלהם, וחיכו לפקודה הרגילה. הקפטן, רגוע כתמיד, שאג, "הביאו לי את המכנס החום שלי..."
לפני הרבה שנים פרצה מלחמה בין צרפת לבריטניה, במהלך הקרב תפסו הצרפתים קצין בריטי והכניסו אותו לחדר החקירות.
הגיע הגנרל הצרפתי ואמר לבריטי: "אתה מוכן להסביר לי למה אתם נלחמים עם מעילים אדומים? זה רק הופך אתכם לקלים לזיהוי עבור הצלפים".
"תראה", ענה לו הבריטי, "ברגע שיורים עליך ואתה עם מעיל אדום - אתה לא רואה את הדם. ככה החיילים שלנו לא נכנסים לפאניקה כשהם רואים את הפציעה, וממשיכים להלחם".
הקצין הצרפתי התרשם והחליט ליישם זאת בצבא הצרפתי.
מאז ועד היום נלחמים הצרפתים עם מכנסיים חומים.
מקור תמונה: IDF Spokesperson's Unitגולנצ'יק עייף ומרוט למראה, סיים 3 שבועות שטח מפרכים והגיע זמנו לצאת הביתה. הוא עלה לרכבת כשלפניו נסיעה של 4 שעות וחיפש מקום כדי לשבת ולנוח סוף כל סוף.
הוא נכנס לקרון הראשון ולא מוצא מקום, עובר לשני ולא מוצא מקום וגם לא בשלישי. כך הוא תר את כל הרכבת עד שהוא מגיע לקרון האחרון.
בקצה הקרון הוא מוצא מקום אחד ריק ליד גברת לבושה בהידור. הוא מתקרב אך לאכזבתו הוא מגלה פודלית קטנה יושבת על הכיסא.
הגולנצ'יק הסחוט פונה לגברת: "סליחה גברתי, אפשר בבקשה לשבת?"
בתגובה, נושפת הגברת באפה ומדברת אל החלל מבלי להסיט את מבטה: "חיילים גסי רוח! זה המקום של פיפי שלי!"
הגולנצ'יק מסתובב וממשיך לנסות את מזלו בחיפוש מקום אחר, אך לאחר סריקה חוזרת של כל הקרונות הוא מוצא את עצמו שוב מול אותה גברת. "בבקשה, גברתי, אני נורא עייף, לא ישנתי כבר 3 ימים, אפשר לשבת בבקשה?" שואל החייל.
"גם גסי רוח וגם מטרידנים החיילים של היום!" האישה נוחרת בבוז.
הפעם הגולנצ'יק לא עונה. הוא ניגש, תופס את הפודלית, מעיף אותה מהחלון ומתיישב.
האישה החלה לצווח "שמישהו יגן על כבודי ויעמיד את החייל הזה במקומו!"
לפתע קם קצין ענק, גם הוא מגולני. הוא פונה אל החייל ואומר לו: "טירון לא יוצלח. אתה לא עושה שום דבר נכון. אתה לא לבוש נכון, אתה אוחז את הנשק בצורה לא נכונה, הכומתה שלך לא במקום הנכון ועכשיו גם העפת את הכלבה הלא נכונה מהחלון!"
שעת לילה מאוחרת והטלפון מצלצל בלשכתו של נשיא איראן. "מי זה?!" עונה הנשיא בעצבים.
"זה יעקב צפלר מישראל" אומר הבחור מהצד השני של הקו. "התקשרתי להודיע לך באופן רשמי שאנחנו מכריזים עליך מלחמה!"
"מה אתה אומר?" מלגלג הנשיא. "מה הגודל של הצבא שלך?"
"רגע, תן לי לספור..." עונה יעקב "יש אותי, את מנדל, מוישה בן דוד שלי, אבי גולדברג מקס, ארי ואיציק!"
"טוב מאוד" עונה הנשיא "לי יש צבא של מיליון לוחמים!"
"אוקיי" יעקב מהרהר "תן לי לחזור אלייך", ומנתק.
למחרת, שוב מצלצל הטלפון בלשכה.
"המלחמה עדיין בתוקף!" מכריז יעקב. "עכשיו יש לנו גם דחפור וגם את הטרקטור של שמחה ליבוביץ השכן שלי!"
"טוב מאוד" עונה הנשיא. "לי יש צבא של 16,000 טנקים וליתר ביטחון גם הכפלתי את כמות החיילים וכעת אנחנו צבא של 2 מליון לוחמים"
"אוי גוועלאד..." אומר יעקב "תן לי לחזור אליך", ומנתק.
אחרי יומיים, שוב מצלצל הטלפון בלשכה "הלו? זה שוב יעקב, שומע?"
"נו, מה עכשיו?" שואל הנשיא.
"אנחנו מבטלים את המלחמה!"
"למה?!" מתפלא הנשיא.
"תראה, דיברנו ביננו והבנו שאין שום דרך שבה נצליח להאכיל 2 מיליון שבויים..."
יש פוליטיקאים שממשיכים להבטיח לנו שממש עוד מעט כל החרדים יתגייסו. אם אתם כמונו, נוטים שלא להאמין לו, אפשר לפחות לספר כמה בדיחות על הדרך... אז מה יקרה כשהחרדים יתגייסו לצה"ל?
1. השק"מ יהפוך לסניף של "סופר שפע מהדרין".
2. מפקד שהוא כהן יחויב למנות סגן שהוא לוי.
3. מדיניות החיסולים תוחלף בפולסא דנורא.
4. במקום תרבות יום א' יהיה "תיקון יום א'".
5. הם יילחמו בעוז בכל אויבנו – אלא אם בדיוק יש סעודה שלישית.
6. כל טיל יכיל ברכת הדרך.
7. הפלוגות יוחלפו בחצרות.
8. יתווספו פאות לכומתה.
9. במקום פטור זקן, החיילים יוציאו פטור מזקן.
10. יוסיפו גרפיטי של "נ נח נחמ נחמן מאומן" לכל טנק מרכבה.
11. רובה התבור יוחלף ברובה הר סיני.
12. המקלחות המטונפות בבסיסי הטירונות יהפכו למקווה טוהרה.
13. הרב ה"רטנגן" ימונה לקצין רפואה ראשי.
14. הרס"רים יוחלפו בנטורי קרתא.
15. המשטרה הצבאית תהפוך למשמרות הצניעות.
16. לא ייערך מסדר ניקיון בלי מניין.
17. המשכורת הצבאית תועבר בכפולות של ח"י.
18. עיתון "במחנה" יופץ באמצעות פשקווילים.
באקדמיה הצבאית של רוסיה התקיימה הרצאה בנושא חשיבה אסטרטגית ותורת המלחמה. בסוף ההרצאה, הגנרל הבכיר נתן זמן לשאלות ותשובות. אחד הקצינים הצעירים שאל אותו, "האם תהיה מלחמת עולם שלישית והאם רוסיה תאלץ לקחת בה חלק?" הגנרל ענה בחיוב.
"ומי יהיה האויב שלנו?", הקשה הקצין.
הגנרל ענה: "כל ההיבטים מצביעים על סין". כל הנוכחים באולם די הופתעו מהתשובה.
"אבל גנרל", אמר הקצין, "אנחנו רק 150 מיליון והם יותר ממיליארד. הנוכל לנצח אותם?"
הגנרל השיב, "אם תחשוב על כך היטב, תיווכח כי במלחמות המודרניות לא חשובה הכמות אלא האיכות. הנה תראה, לאחרונה במזרח התיכון, 6 מיליון יהודים נלחמים כנגד 60 מיליון ערבים, והיהודים תמיד מנצחים."
לאחר מחשבה קצרה שאל הקצין, "יש לנו מספיק יהודים?"
מקור תמונה: Latvijas armija West Point - The U.S. Military Acaארבעה חיילי או"ם; מקסיקני, בריטי, אמריקאי וצרפתי הוצבו לשמור על בסיס מבודד הכולל שני חדרי שינה ומאגר נשק. כשהגיע הלילה הראשון הוחלט כי הבריטי יישן יחד עם המקסיקני בחדר אחד, והצרפתי והאמריקאי ישנו יחד בחדר השני. למחרת בבוקר הבריטי ניגש לאמריקאי והצרפתי כשעיניו אדומות ונפוחות, שיערו סתור והוא בקושי מצליח לעמוד על רגליו, ואמר: "חברים, אני לא מסוגל להחזיק מעמד עם הדבר הזה! המקסיקני נחר כמו 8 מסורים חשמליים! כל הלילה לא הצלחתי לעצום את העיניים ורק ישבתי במיטה ובהיתי בו. אחד מכם מוכרח להתחלף איתי בחדרים!"
"אני בטוח שאתה סתם מגזים", השיב האמריקאי, "אני אתחלף איתך ואתה תראה שמחר בבוקר אני אהיה ערני וכשיר כמו תמיד". למחרת בבוקר החייל האמריקאי ניגש לבריטי ולצרפתי עם עיניים אדומות ונפוחות ושיער סתור, כשהוא בקושי מצליח לעמוד על רגליו. "ובכן, הצלחת להירדם?" שאלו. "מה זה הדבר הזה?" אמר האמריקאי, "המקסיקני הזה נוחר כמו 10 חמורים! כל הלילה לא עצמתי עין ורק ישבתי במיטה והסתכלתי עליו. אני לא מסוגל לישון איתו שוב, אחד מכם חייב להתחלף איתי בחדרים!".
"אתם סתם מתבכיינים", אמר הצרפתי, "אני אתחלף איתך ואשן שם בעצמי. אתם תראו שארדם תוך רגע ושזה לא כל כך נורא כמו שאתם מתארים".
למחרת בבוקר הצרפתי, האמריקאי והבריטי נפגשו, ושני האחרונים לא האמינו למראה עיניהם; הצרפתי נראה ערני מתמיד, עם עיניים בוהקות ושיער מסודר. "איך הצלחת לישון עם הנחירות שלו?" שאלו האמריקאי והבריטי במבט המום. "בלי שום בעיה", השיב הצרפתי, "לפני שהלכתי לישון טפחתי למקסיקני על הישבן, נישקתי אותו בלחי ואיחלתי לו לילה טוב. כל הלילה הוא פשוט ישב על המיטה שלו והסתכל עלי".
צלם של ה-CNN, כתב של ה-BBC וחייל קומנדו ישראלי נפלו בשבי הכוחות של דאע"ש בסוריה והמתינו לגזר דינם. מנהיג הטרוריסטים סיפר להם שלפני שיערפו את ראשיהם, הם זכאים לבקש בקשה אחת אחרונה.
הצלם היה הראשון שאמר שמשאלתו האחרונה היא לקבל מצלמה, "כדי שאני אוכל לתעד את המקום ואת הרגע הזה, ואנשים ידעו שהייתי נאמן לתפקידי עד לרגע האחרון." אנשי דאע"ש מסכימים לתת לו להשתמש במצלמת הווידאו שלהם כדי לצלם את ההתרחשות והוא מיד מפעיל אותה ומתחיל להקליט.
לאחר מכן הטרוריסטים ניגשים לכתב ה-BBC, שמבקש מחשב נייד כדי לכתוב טור אחד אחרון לפני מותו, "כדי שאנשים יבינו איך הגענו לרגע הזה ומהן התחושות הקשות שאיתן צריכים להתמודד אנשים במצב שלנו." גם לבקשה שלו אנשי דאע"ש מסכימים, והכתב מתחיל להקליד במרץ בשנייה שהם מביאים לו מחשב.
בזמן שהצלם מצלם והכתב כותב, ניגש מנהיג הטרוריסטים לחייל הישראלי ואומר לו: "גם לכלב כמוך אנחנו מוכנים להיות אדיבים, מה המשאלה האחרונה שלך?"
"תבעטו לי בתחת", עונה לו החייל בשלווה.
"אתה עושה צחוק מהרגעים האחרונים שלך בעולם הזה?", שאל המנהיג.
"לא, אני רציני לגמרי. תבעטו לי בתחת", התעקש הישראלי.
בתגובה מנהיג הטרוריסטים סובב את החייל ובעט בו בעוצמה שהעיפה אותו לקצה השני של החדר, אך הוא התגלגל על גבו ושלף אקדח שהוסתר מתחת לחולצה שלו. חייל הקומנדו הישראלי המשיך את התנועה הרציפה כדי לירות במנהיג ובכל אנשיו שהיו בחדר, שלא הספיקו להגיב להתרחשות מרוב ההלם.
בזמן שהחייל עזר לכתב ולצלם לקום, השניים שאלו אותו למה הוא חיכה כל כך הרבה זמן לפני שהוא ירה בטרוריסטים ולמה לכל הרוחות הוא התעקש שהם יבעטו בו בתחת קודם לכן.
"אתם חושבים שאני מטומטם?", ענה להם החייל הישראלי, "אם הייתי ישר יורה בהם אז אתם הייתם אומרים שאני הייתי הצד התוקפן בכל הסיפור הזה!!!"
גנרל ותיק ומעוטר אחד, שהיה ידוע כקשוח במיוחד, נהג לאסוף את חייליו השכם בבוקר למסדר. החיילים, שחששו מאוד מהגנרל, לא העזו לאחר והתייצבו מדי בוקר בטורים אחידים ומסודרים למופת. כך היה, עד שיום אחד הבחין הגנרל בחייל חדש בבסיס, שבמקום להתייצב בדום מתוח במסדר היומי, פשוט התהלך ברחבי המחנה והתכופף להרים מהרצפה כל פיסת נייר שנקרתה בדרכו, להביט בה ולומר "זה לא זה, זה לא זה..." תוך שהוא פולט אנחת אכזבה מרה.
הגנרל לא הבין לפשר הדבר, אך העניין חזר על עצמו מדי יום ביומו; החיילים היו עומדים כולם למסדר, והחייל הסורר המשיך להסתובב מצד לצד כאחוז דיבוק, כשהוא מרים ניירות מהרצפה ואומר באכזבה "זה לא זה, זה לא זה..."
כך נמשכו הדברים זמן מה, עד שיום אחד לגנרל הבכיר נמאס והוא החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה. הוא זימן את הפסיכיאטר היחידתי וביקש ממנו לערוך סדרת בדיקות לחייל התמהוני. "אני רוצה שתערוך בדיקה מקיפה! אני פשוט מוכרח לדעת מה הבעיה של החייל הזה!" הפסיכיאטר לא היסס וערך לחייל את כל המבדקים וההערכות הדרושים, עד שלבסוף קבע כי הוא אינו כשיר לשירות והחליט לשחררו מהיחידה לאלתר.
הגנרל, שכבר לא יכול היה לכבוש את סקרנותו, זימן שוב את הפסיכיאטר ודרש לדעת מה העלו תוצאות הבדיקות; "אז מה הייתה הבעיה של המשוגע הזה שהיה מרים ניירות ואומר 'זה לא זה?'", שאל המפקד הבכיר את הדוקטור.
"אני לא יודע בוודאות" ענה הפסיכיאטר, "אבל ברגע שמסרתי לו את מסמך השחרור, הוא צרח באושר 'הנה זה! הנה זה!'"
במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!"
המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!"
המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!"
המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"
מקור תמונה: Oyoyoy, Israeli Air Forceמטוס נוסעים בואינג 747 שיצא לכיוון ניו יורק שייט לו בשמיים, כשפתאום מטוס מדגם F16 הופיע מולו. הטייס של מטוס הקרב האט את מהירותו והתמקדם לצד מטוס הנוסעים כדי להשוויץ קצת במכונה המדהימה שלו. באמצעות רשת הקשר האווירית, טייס הקרב בירך לשלום את טייס הבואינג ואמר לו: "מה קורה, טייס נוסעים? עוד טיסה משעממת? שים רגע לב, אני אראה לך משהו".
טייס הקרב העלה את המהירות של המטוס שלו בחדות, עשה סיבוב של 360 מעלות באוויר, האיץ עוד פעם, חצה את מהירות הקול ואז נסק לגובה רב רק כדי לצלול בין רגע למטה ולטוס ממש במקביל לגובה פני הים. לבסוף חזר מטוס הקרב באיטיות לשייט לצד מטוס הנוסעים, והטייס הקרבי פנה שנית אל הקפטן של ה-747 ואמר לו: "נו, מה אתה אומר? תודה שגם אתה מת לעשות דברים כאלה".
"מרשים מאוד", אמר הטייס האזרחי, "אבל תסתכל רגע לכאן, יש לי גם משהו להראות לך". טייס הקרב התבונן בבואינג הגדול ממשיך לעוף במשך רגעים ארוכים, אבל שום דבר לא קרה. מטוס הנוסעים המשיך לשייט קדימה וישר, בדיוק באותה מהירות ובאותו הכיוון כמו קודם. 5 דקות אחר כך עלה הטייס האזרחי שוב לרשת הקשר, ואמר לטייס הקרב: "נו קפטן, מה אתה אומר על זה?".
"על מה אתה מדבר? לא ראיתי מכאן שום דבר מרשים".
הטייס האזרחי צחק ואמר: "קמתי מהכיסא המרופד שלי, מתחתי את הרגליים, הלכתי לשירותים מאחורה, הכנתי לעצמי כוס קפה עם עוגת קינמון, וארגנתי לי ולדיילים שלי מלון 5 כוכבים בניו יורק על חשבון החברה. במטוס שלך אפשר לעשות את זה?".
אלוף משנה אחד בצה"ל מונה למפקד של בסיס במרכז הארץ. כבר בסיבוב הראשון שלו במחנה הוא שם לב לדבר מאוד מוזר: שני חיילים, לבושים באפוד מלא וחמושים בנשק, עומדים ושומרים במשמרות על ספסל נטוש בפאתי הבסיס שאף אחד לא יושב עליו. הוא התקרב לצמד השומרים ושאל אותם לפשר מעשיהם ומי נתן להם פקודה לשמור כאן. החיילים ענו לו שהם קיבלו את הפקודה מהרס"ר של הבסיס, ושמאז שהם הגיעו לכאן הם יודעים שיש חיילים ששומרים על הספסל הזה 24 שעות ביממה.
המפקד החדש עזב את החיילים ששמרו על הספסל וניגש ישירות למשרדו של הרס"ר, פתח את הדלת וביקש להבין מיד מה בדיוק העניין ולמה דואגים כל כך להגן על הספסל הזה. "האמת היא שאין לי מושג, המפקד" ענה לו הרס"ר, "אבל זאת פקודה שקיבלתי מהרס"ר הקודם שהיה כאן כשהגעתי לפני 10 שנים, והוא קיבל אותה מהרס"ר שהיה פה לפניו, שקיבל אותה מהרס"ר שלפניו – וככה הלאה. בקיצור, כבר 35 שנים שמוצבת פה שמירה על הספסל הזה כל הזמן".
אלוף המשנה נדהם מהתשובה של הרס"ר הנוכחי ומיהר למשרד השלישות כדי למצוא האם יש רישום שמעיד מי היה רס"ר הבסיס לפני 35 שנים. הוא מצא שהאיש, שכבר מזמן היה גמלאי צה"ל, עדיין חי ומתגורר ביישוב מרוחק ומבודד בצפון הארץ. באותו רגע הוא נכנס לרכב שלו והורה לנהג להסיע אותו לביתו של אותו רס"ר לשעבר – הוא היה נחוש לפתור את התעלומה סביב הספסל השמור בבסיס.
כשהגיע אל הבית, הרס"ר לשעבר ישב על כיסא נדנדה בפתח ביתו. מפקד הבסיס קרב אליו, הציג את עצמו וסיפר לו את הסיפור כולו – ובסוף פנה אליו ושאל אותו: "אז אתה מוכן להסביר לי למה, לעזאזל, צריך לשמור על הספסל הזה?"
"תשמע, אני לא מאמין לך..." הגיב הרס"ר לשעבר בתדהמה: "אתה רוצה להגיד לי שעד עכשיו הצבע שמרחנו עליו עוד לא התייבש???"
המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו.
יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!"
כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".
יום אחד ולדימיר פוטין הגיע לבית ספר יסודי, שם הוא העניק הרצאה על כל הסיבות שבגללן רוסיה, תחת הנהגתו, היא המדינה הטובה ביותר בעולם. לאחר ההרצאה הוא הזמין את הילדים לשאול אותו שאלות, וכמעט כולם הרימו את היד בהתלהבות – הרי לא בכל יום יוצא להם להעלות שאלה בפני הנשיא.
"כן ילדה חמודה", אמר פוטין והצביע על ילדה עם צמות, שהחלה לדבר ואמרה כך: "שלום מר נשיא. שמי סשה ורציתי לדעת: האם לדעתך יום אחד רוסיה תחזור להיות מעצמה כמו שהייתה ברית המועצות, ויצטרפו אלינו כל שאר הארצות שהיו שייכות לנו בעבר?".
"כמובן", ענה פוטין. "זה רק עניין של זמן עד שכל מדינות מזרח אירופה, ואף מדינות העולם, יבינו שזה לטובתן".
"כן ילד חמוד, שאלה הבאה בבקשה", אמר פוטין והצביע על ילד עם נמשים, שאמר: "שלום מר נשיא. שמי ארקדי ורציתי לדעת: מה סוד ההצלחה שלך? כי אתה האיש הכי חזק וחשוב בכל רוסיה".
"האמת", אמר פוטין, "אני האיש הכי חזק וחשוב בכל העולם, וסוד ההצלחה שלי הוא שאני פשוט יודע מה טוב בשביל כולם, ולכן כולם סומכים עלי שאנהל את המדינה על הצד הטוב ביותר".
"יש לכם עוד שאלות?" תהה פוטין, ואז הצביע על ילד בלונדיני שהרים את ידו. הילד דיבר ואמר: "שלום מר נשיא. שמי בוריס ורציתי לדעת למה רוסיה שולחת חיילים לאוקראינה ולמה סיפחנו את חצי האי קרים?".
רגע לאחר שבוריס סיים לשאול את שאלתו צלצל לפתע פעמון ההפסקה, וכולם יצאו לארוחת הצהריים.
כשהסתיימה ההפסקה חזרו פוטין וכל הילדים לאולם ההרצאות.
"כן ילדה מתוקה", אמר פוטין והצביע על ילדה עם שיער קצר. "שלום מר נשיא. שמי קטיה ורציתי לדעת למה רוסיה שולחת חיילים לאוקראינה, למה סיפחנו אלינו את חצי האי קרים, למה הפעמון צלצל 20 דקות לפני שהייתה אמורה להיות הפסקה ולאיפה בוריס נעלם?"...
שלושה חיילים איראניים נעצרו על ידי המשטרה הצבאית בארצם בעוון ריגול לטובת ישראל, ונידונו לעונש מוות בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים.
בערב שלפני יום ביצוע גזר הדין, ישבו יחדיו בתאם שלושת החיילים המודאגים שנידונו למוות וניסו לחשוב על תכנית שתעזור להם להימלט מהעונש הצפוי. לאחר שעות רבות של התלבטויות, הציע אחד החיילים שכל אחד מהם, קצת לפני ההוצאה להורג, יתריע בקול רם על התרחשות מצב חירום, וכך יצליח להסיח את דעת החיילים ולהימלט.
בבוקר ההוצאה להורג הגיעו שלושת החיילים המפוחדים לחצר בה ניצבה כיתת היורים. החייל הראשון הובא בצעדים מהוססים לכיוון הקיר וצווה להרים את ידיו באוויר. כששמע את מפקד הכיתה סופר לאחור: "3... 2... 1...", צעק לפתע בקול "טורנדו!!!", כיתת היורים המבוהלת רצה כדי לתפוס מכסה, והחייל ניצל את ההזדמנות כדי לרוץ ולברוח מהחצר.
לאחר מכן, כשכיתת היורים שבה למקומה, הובא החייל השני לכיוון הקיר והרים את ידיו בפקודה. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." צעק מיד "רעידת אדמה!!!", כיתת היורים שוב התפזרה במהירות, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להימלט גם כן.
שוב חזרה כיתת היורים למקומה, ואחרון הובא אל הקיר החייל השלישי, כשכולו רועד ומפוחד. הוא הרים את ידיו, וניסה לחשוב מה כדאי לו לצעוק כדי לגרום לחיילים שמולו לברוח בפעם השלישית.
כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..."
היסס לרגע..
ואז צעק: "אש!!!"
עבור לבא-במייל
