האם "פסק זמן" הוא אכן כלי חינוך יעיל?
המטרה של "פסקי זמן" היא לא להעניש את ילדיכם אלא לשפר את התנהגותם להבא, ובמחקרים רבים שנעשו לאורך השנים נמצא שכאשר משתמשים בהם נכון, הם מתגלים כיעילים במיוחד. ההיגיון שמאחורי הרעיון הוא פשוט מאוד: יחס מזין התנהגות. במטרה להפסיק צורת התנהגות מסוימת אצל הילדים יש ליצור הפסקה קצרה במתן כל סוגי תשומת הלב שהם מקבלים; דרישות, איומים, הסברים, תגמולים או חיבוקים. פסק זמן פתאומי אכן עוצר את ההתנהגות הרעה ולכן הורים רבים מסופקים ממנו לטווח הקצר, אך חשוב לזכור שהוא לא יכול להוות כלי לימודי אמתי אם הוא לא מיושם כחלק מגישה חינוכית כוללת, כפי שנפרט בהמשך. לפיכך, מדובר בכלי יעיל לטווח הקצר, אך אין להסתמך עליו באופן בלעדי כדי לצפות שהילדים יסיקו וילמדו לבד את מה שנדרש מהם.
מיתוסים שגויים הקשורים ל"פסקי זמן"
הציפיות הגבוהות מהשימוש בהם והיישום השגוי של פסקי זמן, הם תוצר של מספר מיתוסים לא נכונים הקשורים אליהם. מיתוסים כאלה מסבים עוגמת נפש להורים, מבלבלים את הילדים ובסופו של דבר מונעים מכם ומהם להשיג את המטרה הרצויה, שהיא התפתחות ולמידה כיצד יש להתנהג. אלה 5 המיתוסים העיקריים שחשוב שתכירו:
1. פסקי הזמן יובילו לשיפור ההתנהגות של הילדים – כפי שכבר נאמר, פסקי זמן הם רק כלי שקוטע התנהגות נקודתית בלתי רצויה. על מנת לאפשר להם להשפיע גם על העתיד, יש להעניק לילדים כלים שיחזקו אצלם את ההתנהגות הרצויה לדעתנו, ההורים.
2. פסקי זמן מעניקים לילד הזדמנות לחשוב על מה שהוא עשה – פסקי זמן הם הזדמנות להרחיק את הילד מכל חיזוק חיובי, ועל ידי כך לקטוע את ההתנהגות השלילית. ילד שנענש בצורה כזו אינו עובר מיד לשלב של הסקת מסקנות, אלא מתעסק בעיקר ברגשות כמו כעס, צער או חוסר אונים. לפיכך, היכולת שלו להבין תוך מספר דקות מה היה עליו לעשות אחרת, היא לרוב מוגבלת.
3. משך פסק הזמן אמור להתאים לחומרת ההתנהגות – פסקי זמן ארוכים ילמדו את ילדיכם על היחס בין גודל הטעות לבין סוג הענישה, אבל הם לא יעזרו לשנות את ההתנהגות הבעייתית שלהם בעתיד. כל עוד הילדים לא מכירים חלופות להתנהגות כמו אלימות במצבים מסוימים, הם אמנם ידעו שיהיה עליהם לשלם על הפעם הבאה בה ירביצו לאחיהם אך עדיין יתקשו להימנע מהמעשה.
4. פסקי זמן הם צורת ענישה עדינה מדי – הורים שאינם משיגים את התוצאה הרצויה להם, שהיא כאמור שינוי ההתנהגות של ילדיהם, עלולים להתייאש מפסק הזמן ולחפש חלופה אחרת. הבעיה היא שאותם ההורים אינם מבינים שהסיבה לחוסר היעילות היא שפסקי הזמן הם לא צורת ענישה מלכתחילה, אלא כלי שמטרתו להפסיק את מה שעושה הילד באותו הרגע. מדובר בצעד הראשון בדרך לשינוי התנהגות בעייתית, אך לא בדרך כולה.
5. שימוש בכוח פיזי על מנת לאלץ את הילד לצאת לפסק זמן, הוא התנהלות תקינה – אם עליכם לגרור את ילדכם או לרסן אותם פיזית כדי לאלץ אותם לצאת לפסק זמן, לא תצליחו להשיג מהם את התוצאה המצופה. התנהלות כזו הופכת את השימוש בכוח לדבר שמעסיק את הילד באותו הרגע, וההתנהגות השגויה שלו עלולה להישכח ממנו. לפיכך, התסכול של הילד מחוסר ההבנה שלכם לא רק שלא יגרום לו להתנהג בצורה חיובית יותר בעתיד אלא עלול אף להחמיר את ההתנהגות הפסולה שאתם מנסים לטפל בה.
כיצד להפוך את "פסק הזמן" לשיטה יעילה גם בביתכם
1. אל תסתמכו על פסקי זמן יתר על המידה – מדובר רק בטכניקה אחת מבין שלל שיטות משמעת לחינוך ילדים, כך שאין להפוך אותם לשיטה בה אתם נעזרים באופן קבוע על מנת לא לאבד מיעילותה. אם אתם נאלצים לקרוא לילדים לצאת לפסק זמן יותר מפעם או פעמיים מדי יום עבור אותה התנהגות, מדובר בהוכחה לכך שהילדים כבר לא מתרגשים מהכלי הזה.
2. קצרו בזמן – באוסף מחקריו של ד"ר אלן קזדין, פסיכיאטר המתמחה בנפש הילד ומנהל את המרכז להורות באוניברסיטת ייל, הוכח כי ההשפעה החיובית של פסקי הזמן על התנהגות של ילדים מושגת תוך דקה או שתיים מרגע בו הם החלו. מכאן שהארכת פסקי זמן עלולה לגרום לנו בתור הורים להרגיש שעל ידי כך הענשנו את הילדים יותר, אולם בפועל היא לא משיגה דבר בכל הנוגע לשאלת ההבנה שלהם את מה שעשו או לשינוי ההתנהגות שלהם בעתיד.
3. הגיבו באופן מידי - פסק זמן צריך להגיע מיד לאחר ההתנהגות שמצדיקה אותו לדעתכם. אם חולף זמן מהרגע בו ילדכם התנהג בצורה שגויה, אין להשתמש בכלי הזה בתור "תזכורת".
4. זכרו שהרכיב החשוב ביותר בשיטה הוא הנתק מתשומת לב – בין שבחרתם להתעלם מילדכם או לתת לו לשבת בפינה של חדר, חשוב להימנע מלהתייחס אליו באף צורה במהלך פרק הזמן שבחרתם. המפתח הוא להסיר כמה שיותר מקורות חיזוק להתנהגות, כאשר יש לזכור שכל סוג של תשומת לב או פעילות, חיובית ושלילית גם יחד, נוטות להגדיל את הסבירות שהתנהגות הזו תחזור על עצמה.
5. נהגו ברוגע – בהמשך למה שצוין בסעיף הקודם, הקפידו לנהל את פסק הזמן בצורה שלווה מבלי לכעוס או לצעוק על הילדים. כעס וצעקות הם דוגמאות לתשומת לב שלילית, שבאמצעותה תמשיכו "לתדלק" את הילדים ולהעניק להם מוטיבציה לפעול באותה הצורה. זכרו שהמטרה היא לתת לילדיכם ללמוד שהתנהגות מסוימת מובילה לתגובה קבועה מצדכם, ולא להשתמש בזמן הזה כדי להבהיר להם מדוע אתם כועסים עליהם.
6. הימנעו ממתן אזהרות חוזרות ונשנות – הבהירו לילדים מראש שהתנהגות שלילית תוביל לפסק זמן, ולאחר מכן היו עקביים בהוצאתם לפסק הזמן בכל פעם שהתנהגות כזו מתרחשת. אזהרות פוגעות במעבר החד בין המעשה שלהם לתגובה שלכם, ועל ידי כך גם בהבנה שלהם את חומרתו.
7. שבחו את הילדים כאשר הם מקשיבים לכם – אם ילדכם הולך אל נקודת פסק הזמן מיד לאחר שביקשתם ממנו ומשלים את זמן הישיבה בו מבלי להתווכח, שבחו את ההתנהגות הזו. תוכלו לומר "אני שמח שעמדת בפסק הזמן, כל הכבוד." שלבו בעידוד המילולי גם מגע פיזי כמו טפיחה עדינה או חיבוק, אף על פי שאתם כנראה עדיין כועסים או מאוכזבים מהמעשה שהוביל אל פסק הזמן מלכתחילה. בביצוע פעולות שכאלה אינכם מאשרים בפני הילדים שההתנהגות הקודמת שלהם הייתה נכונה, אלא מחזקים את ההבנה שלהם שמעשים חיוביים מתוגמלים בהתאם.
8. חזרו לשגרה בתום פסק הזמן – פסק זמן הוא לא פרס שמאפשר לילדים לחמוק מביצוע מטלות שנואות, ואסור שיחשבו כך. לכן, גם אם הכנת השיעורים, ניקוי החדר שלהם או כל משימה אחרת שהטלתם עליהם הופסקה בעקבות התנהגות שלילית, עליהם לדעת שבתום פסק הזמן עליהם לשוב אל ביצוע המטלה עד לסיומה.
שימוש נכון ב"פסקי זמן" כחלק מתוכנית כוללת
כפי שכבר צוין, פסק הזמן קוטע התנהגות לא רצויה באופן נקודתי ומידי אך לא בהכרח מלמד את הילדים כיצד להתנהג בעתיד, והדרך הטובה ביותר לייעל אותו באמצעות הפיכתו לחלק מתכנית משמעת כוללת. ד"ר קזדין מדגים שעל מנת שילד ילמד לקשור שרוכים למשל, איננו מסתפקים בלומר לו שזה מה שעליו לעשות וכועסים בכל פעם שהוא לא מצליח, אלא מדריכים אותו ומסבירים לו בשלבים פשוטים וברורים מה הפעולות שבהן עליו לנקוט. הוא ממשיך ואומר שבדיוק באותו האופן עלינו לנהוג בכל הנוגע להתנהגות חיובית ושלילית אצל ילדים, והסעיפים הבאים יעזרו לכם להוציא את המרב מפסקי הזמן של ילדיכם כחלק מתכנית כוללת:
1. זהו את ההתנהגות הבעייתית – האם הילד מכה, מסרב לנקות או מתחצף? האם הוא נוהג בדרך עקבית אחת או משלב בין כמה? מהן הפעולות שגורמות לו להתנהג כך?
2. הגדירו את ההתנהגות הרצויה שתרצו שתתפוס את מקומה – סידור הצעצועים כאשר אנחנו דורשים זאת, משחק בצורה נעימה ולא אלימה וכדומה.
3. חזקו את ההתנהגות הרצויה – במקום להמתין לרגעי משבר, שבחו את הילדים בכל פעם שאתם מבחינים בכך שהם נוהגים כשורה, בייחוד באותם המקרים שתואמים להתנהגות הרצויה שאתם מעוניינים לחזק אצלם.
4. ציינו את ההשלכות הצפויות לגבי התנהגות בעייתית – רק הסעיף הנוכחי מתייחס ישירות אל פסקי הזמן, כך שאם דילגתם ישירות אליו מבלי להתייחס לכל הקודמים, תוכלו להבין מדוע פסק הזמן בביתכם לא משיג את התוצאות הרצויות. ילדכם חייב לדעת מהי התנהגות לא מקובלת, מהן ההשלכות שלה, היכן עליו להימצא בשעת פסק הזמן ובמשך כמה זמן.
5. אכפו את ההשלכות של התנהגות בעייתית – ציינו בכל פעם מחדש מהי הסיבה לכך שאתם מעוניינים להוציא את ילדכם לפסק זמן, גם אם לדעתכם הוא יודע זאת בעצמו.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: