האבא של יהדות ארה"ב

יואכים גאנס היה ליהודי הראשון שנחת על חופי אמריקה בשנת 1584, כחלק ממסעו של וולטר ראליי לווירג'יניה, אך הוא חזר לאנגליה לאחר מסעו. היהודי השני המופיע ברשומות היה הסוחר סולומון פרנקו שהתמקם בבוסטון ב-1649, אך גם הוא גורש חזרה להולנד. חמש שנים מאוחר יותר היו ג'ייקוב ברסימון וסולומון פיטרסן, למתיישבים היהודים הראשונים בניו-אמסטרדם (שתהפוך לניו-יורק, לאחר מספר שנים).

העיר מנתה אז רק מספר זעום של מאות מתיישבים. באותה שנה משתלטים הפורטוגזים על ברזיל, ומגרשים משם את כל הנתינים ההולנדים, כולל יהודים. רוב המגורשים חוזרים לאמסטרדם, אחרים מפליגים לאיים הקריביים, אך קבוצה של 23 יהודים חסרי-כל נמלטת לניו-אמסטרדם. בקבוצה 13 ילדים ועשרה מבוגרים. המושל ההולנדי של המושבה ביקש לגרשם, אך אחד המהגרים - אסר (אשר) לוי, פונה למכריו באמסטרדם ומבקש מהם לעזור בביטול הגזרה, ואכן היהודים מורשים להישאר, רובם חוזרים להולנד מאוחר יותר, אך בין הבודדים שנשארו נמצא אותו אסר לוי.

לוי יהפוך ליהודי הראשון בעולם החדש, שהשפיע, אולי יותר מכל יהודי אחר, על עיצובה של יהדות ארה"ב, כקהילייה היהודית החשובה בעולם. לוי נחשב לא רק לאבי-יהדות ארה"ב, אלא גם לאחד הראשונים שהשפיעו על אופייה המיוחד של ניו-יורק, וארה"ב בכלל.

אסר לוי מוזכר לראשונה עם הגעתו לחופי ניו-אמסטרדם ב-1654. לא ידוע רבות על חייו המוקדמים, אך הסברה היא כי נולד באמסטרדם, והיה אחד מהצאצאים של אנוסי ספרד, שברחו להולנד עם הגירוש בסוף המאה ה-15. לוי היגר לברזיל בשלב כלשהו בחייו.
כאשר הגיע לניו-אמסטרדם, המושבה ההולנדית הייתה עסוקה בעיקר בכיבושים ומלחמות, שהיו חלק אינטגראלי מהמאבק בין האימפריות השונות על שטחים בעולם החדש.

פטר סטויסוואנט, המושל ההולנדי התבקש ע"י הממלכה לתקוף את המושבה השבדית, שעל גדות נהר דלאוור, ומיד הורה על גיוסם של כל הגברים. לוי ומספר יהודים ביקשו להתגייס, אך המושל וחברי המועצה דחו את בקשתם, והורו להם לשלם מס מיוחד במקום השירות הצבאי. לוי והיהודים האחרים, שהגיעו לחופי אמריקה חסרי-כל, לא יכלו כנראה לעמוד בתשלום, ושלחו עצומה לביטול המס, בה דרשו לשרת כמו יתר תושבי העיר. בתחילה דחה המושל את העצומה. אך הערעור שהגיש לוי ישירות להולנד התקבל, ולוי הפך ליהודי הראשון המתקבל למשמרות שהתארגנו במושבה, ולמעשה לשוטר היהודי הראשון בעיר.

לוי היה גם לאחד הסוחרים הבולטים בפורט-אורנג' (אלבני של היום –בירת מדינת ניו-יורק). הוא לא חשש להתעמת עם המושל סטויסוואנט, שסלד מיהודים, וניסה למנוע מהם אפשרויות מסחר. לאחר שכתב על מעלליו של המושל המרושע לבכירים בהולנד, זכה סטויסוואנט לנזיפה חריפה, וזכות המסחר ליהודים הושבה. לוי היה גם לאחד הקצבים הראשונים במושבה (וככזה, גם לראשון שפתח משחטה כשרה). ב-1657 חוקקו חוקים חדשים שקבעו כי לצורך קבלת זכויות מסחר מלאות יש להיות אזרח מן השורה (הכינוי ההולנדי היה למעשה 'חבר במעמד הסוחרים'). לוי פנה מיד לבית המשפט, על מנת שיעניק לו אחת ולתמיד זכויות שוות כמו לשאר האזרחים. בית המשפט אמנם דחה את בקשתו, אך המושל, שכבר למד כנראה כי ללוי יש כח והשפעה, ביטל את ההחלטה והעניק ללוי וליהודים האחרים זכויות מסחר מלאות.

אסר לוי היה ליהודי הראשון שרכש בית בצפון אמריקה (בפורט אורנג') וגם לראשון היהודים שרוכש בית בניו-יורק עצמה. עסקי הנדל"ן של לוי שגשגו, ועשר שנים לאחר שהיגר ללא פרוטה, הפך לאחד מעשירי ניו-יורק. כאשר המושבה ההולנדית הכינה ביצורים כהגנה בפני הפלישה הבריטית, הוא היה אחד מ-100 עשירי העיר שהעניקו הלוואה מיוחדת למושבה. הרישומים המופיעים בארכיונים בהולנד מעידים כי ללוי היו קשרי מסחר אדוקים עם תושבי האיזור. הוא לא חשש להתלונן כאשר היה נתקל באפליה על רקע יהדותו. בכמעט כל המקרים בהם היה מעורב, התקבלה מחאתו והוא זכה לקבל את מבוקשו. לשום יהודי לא הייתה השפעה או קשרים כמו ללוי, לבטח לא בעולם החדש. הוא סחר עם מושבות אחרות, בהן לא הייתה נוכחות הולנדית, ואף היה נציגם של סוחרים הולנדים רבים באמריקה. מעורבותו בחיי המושבה הייתה כה עמוקה, שהוא אף הלווה כספים לבנייתה של כנסייה לותרנית. לאחר שהקים את המשחטה הראשונה (ברחוב וול-סטריט), הוא אף היה ליהודי הראשון שפותח פאב באמריקה.

באופן מדהים, ולמרות פניותיו האינסופיות לבתי המשפט, ללוי יצא שם של אחד האנשים הישרים במושבה. מעדויות המופיעות בארכיוני בתי המשפט, עולה כי הוא זכה להערכה עצומה בקרב תושבי העיר, נוצרים ויהודים כאחד. בית המשפט היה ממנה אותו תכופות, כאחראי על רכוש שהופקע מתושבים. נוצרים רבים מינו אותו כמוציא לפועל של צוואתם, והוא היה ליהודי הראשון המשרת בחבר המושבעים. גם עבור יהודים שאינם תושבי ניו-יורק (שעברה בינתיים לשליטה של האנגלים, שגם תחת שלטונם, הצליח לוי לשמור על מעמדו הרם) פעל לוי, הוא הצליח להמתיק את עונשו של יהודי שהועמד לדין בקונטיקט, לאחר שבית המשפט ציין מפורשות שהוא עושה כן, בגלל הערכתו הרבה ללוי.

לאחר מותו לוי נקבר בקבר לא מסומן בניו-יורק, וכדרך להנציח אותו, הוחלט לקרוא לרחוב, לפארק, לאולם מופעים ולבית-ספר בעיר על שמו.