משפחה זה דבר מצחיק - רבים מאיתנו נעיד על כך! אז למה שלא נצחק על זה אפילו עוד טיפה? יש לנו לקט בדיחות מיוחד עבורכם על היחסים שבין ילדים להורים, בין הורים סבים וסבתות שישאיר על פניכם חיוך רחב וצחוק גדול. תיהנו!
ברכה לארוחת שישי
רגע לפני שכל המשפחה והאורחים מתחילים ארוחת שישי סביב השולחן, פנתה אימא דינה אל הבת הקטנה שלה ושאלה אותה "את רוצה להגיד את הברכה לפני שכולם מתחילים לאכול?"
"אבל אימא, אני לא זוכרת מה אומרים בברכה..." ענתה הילדה הקטנה בהיסוס.
האם הסתכלה על בתה כשעל פניה חיוך חם ואמרה לה: "הכל בסדר מתוקה, תנסי להיזכר במה שאימא כל הזמן אומרת לפני שאנחנו אוכלים עם המשפחה בשישי."
"נזכרתי!" קפצה הילדה הקטנה באושר, "הו אלוהים...
למה לעזאזל הקרציות האלה תמיד באים לפה?!"
יום אחד, כשאימא יצאה לעשות קניות, אורית בת ה-4 החליטה להפתיעה את אביה ולהכין לו כוס תה.
כשאימא חזרה מהקניות, אבא של אורית הצביע על כוס התה שלו ואמר לה בהתלהבות: "תראי את זה! הבת הקטנה והחכמה שלנו הכינה לי את זה לגמרי לבדה!"
האם הסתכלה במבט מוזר על האב ואמרה לו: "וחשבת על זה שהמקום היחיד שיש בו מים והיא מסוגלת להגיע אליו זה האסלה השירותים?"
מוטי חזר ערב אחד מהעבודה, ואשתו הטרייה שירה קפצה עליו בהתלהבות ואמרה לו: "יש לי חדשות טובות! לא יודע איך להגיד את זה, אבל בקרוב אנחנו הולכים להיות שלושה אנשים בבית במקום שניים..."
"אני לא מאמין!" אמר מוטי הנרגש והזיל דמעה של אושר, "את לא מבינה כמה אני מאושר שזה סוף סוף קורה!"
אשתו שירה ענתה: "אני מאוד שמחה שאתה מרגיש ככה מוטי, אז מחר על הבוקר אמא שלי תעבור אלינו..."
ילד שאל את אמא שלו: "אמא למה לבת דודה שלי קוראים ורד?"
אמו ענתה לו: "כי אמא שלה כל הזמן רצתה ורדים כשהיא הייתה בהריון".
אחרי כמה דקות הוא שוב פנה אליה: "אמא למה לבן דוד שלי קוראים גפן?"
אמו ענתה לו: "כי אמא שלו כל הזמן רצתה ענבים כשהיא הייתה בהריון".
לבסוף הילד שאל: "אמא, ומה את רצית כשהיית בהריון?"
ענתה האם: "אויש נו פיני... מספיק עם השאלות שלך..."
עמית ויונתן דיברו אחד עם השני בזמן ההפסקה בבית הספר.
עמית אמר ליונתן: "אני ממש מודאג, אבא שלי עובד 12 שעות ביום כדי שיהיה לי גג מעל הראש ואוכל חם על השולחן"
"נו ו..?" שאל יונתן.
"ואמא שלי מבלה כמעט את כל היום בבישול וניקיונות עבורי. אני ממש מודאג!", אמר עמית בחשש.
יונתן המבולבל אמר לעמית: "מה יש לך לדאוג? נשמע כאילו שהחיים שלך די מסודרים וכיפיים"
עמית אמר בבהלה: "ומה אם הם ינסו לברוח? על זה לא חשבת?!"
אימא אחת הוזמנה לארוחת ערב אצל בנה שגר בתל אביב עם שותפה צעירה ונאה. במהלך הביקור של האם, היא החלה לחשוד שיש קשר בין הבן שלה לשותפה שלא סופר לה עליו, והסקרנות שלה התעוררה. במשך כל הארוחה היא בחנה את ההתנהגות שלהם ושאלה את עצמה את הם מסתירים ממנה משהו כי הבן שלה מתבייש או שהשותפה שלו לא אוהבת אותה. בתום הארוחה כשהאם שאלה את בנה על כך הוא פשוט אמר לה: "אימא את סתם מדמיינת, אני מבין למה את חושבת ככה, אבל אני מבטיח לך שאנחנו רק שותפים ולא יותר".
כשבוע לאחר הארוחה ניגשה השותפה אל הבן ושאלה: "תגיד, אתה זוכר את הצלוחית הכסופה היפה ששמנו עליה את כוס התה בביקור של אימא שלך? אני לא מוצאת אותה בשום מקום! יש אולי סיכוי שהיא שמה אותה בטעות בארון הלא נכון בזמן שהיא עזרה לנו לסדר?"
"אני לא חושב" אמר הבן, "אבל אני אשלח לה הודעה ליתר ביטחון". הוא לקח את הטלפון שלו וכתב לה: 'הי אימא, מאז שהיית אצלנו השותפה שלי לא מוצאת את צלוחית הכסף היפה שהגשנו לך עליה התה. אני לא אומר שזה קשור אלייך ושאולי שמת אותה במקום הלא נכון או לקחת אותה בטעות, אבל המצב הוא שהיא פשוט לא מוצאת אותה'.
זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל הודעה בחזרה: 'בני היקר, אני לא אומרת שאתה והשותפה שלך מסתירים ממני משהו ושאתה לא מספר לי כלום על החיים שלך, אבל המצב הוא שאם השותפה שלך הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה מוצאת את הצלוחית הכסופה מתחת לכרית שלה.
באהבה,
אימא'
כשנעמה הביאה את יוסף החבר שלה לפגוש את הוריה, אביה הזמין אותו לחדר העבודה שלו כדי שיוכלו לנהל שיחה בארבע עיניים, במהלכה יכיר אותו ואת תכנוניו לעתיד המשותף עם בתו.
"אז מה התוכניות שלך לעתיד?", שאל האב את יוסף.
"אני אלמד תורה", ענה יוסף.
"מכובד מאוד", אמר האב. "אבל מה בדיוק תעשה כדי לספק לבתי בית נחמד לגור בו?"
"אני אלמד, ואלוהים לבטח יספק לנו אחד", ענה יוסף.
"ואיך בדיוק תקנה לבתי טבעת נחמדה?", שאל האב.
"אני אלמד הרבה ואלוהים יעזור לי", אמר יוסף.
"ומה בקשר לילדים?", שאל האב בספקנות, "כיצד תוכל לתת להם את כל מה שהם צריכים?"
"אל תדאג אדוני, אלוהים יעזור לנו ולילדינו", אמר יוסף.
השיחה המשיכה באותו האופן, ואחרי שיוסף ונעמה הלכו, האם שאלה את האב מה גילה על יוסף.
האב ענה: "ובכן, אין לו עבודה או תוכניות, אבל החדשות הטובות הן שכבר עכשיו הוא חושב שאני אלוהים!"
ילד אחד שאל את אביו במהלך ארוחה משפחתית: "אבא, מותר לנו לאכול חרקים?"
האב המזועזע ענה לבנו בתקיפות: "שלומי, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה לא לדבר על דברים כאלה מגעילים בזמן הארוחה".
לאחר סיום הארוחה, האב ניגש לבנו ושאל אותו: "כן בני, מה רצית לשאול אותי קודם?"
"כלום אבא" השיב הילד, "זה כבר לא משנה..."
לאחר התעקשות של האב הילד השתכנע ואמר: "ראיתי חרק בתוך המרק שלך, אבל עכשיו הוא כבר לא שם, אז זה בסדר..."
ד"ר לוי יצא לגמלאות בשעה טובה, וכל המטופלים שלו עברו להשגחתו של ד"ר אבנרי הצעיר. אחת מהמטופלים האלו הייתה ברכה פרלשטיין בת ה-85, והיא זומנה לפגישת היכרות עם הרופא החדש שלה כדי לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלה ולבדוק את התרופות שהיא נוטלת.
בזמן שד"ר אבנרי בדק את כל התרופות שגברת פרלשטיין קונה באופן קבוע, עיניו נפקחו בתדהמה כשהוא ראה שהאישה המבוגרת שיושבת מולו קונה גלולות נגד היריון מדי חודש כבר במשך יותר משנה.
"גברת פרלשטיין", שאל הרופא המופתע, "את יודעת שהכדורים האלה שאת קונה כל הזמן הם אמצעי מניעה נגד היריון?"
"כן דוקטור", היא השיבה עם חיוך גדול על פניה, "בזכותם אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"
- "אני לא יודע מה הרופא שטיפל בך לפני סיפר לך, אבל לכדורים האלו אין שום קשר לאיכות השינה שלך."
- "בחור יקר, תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת. בזכות הכדורים האלו אני הולכת לישון רגועה מתמיד."
- "אני עדיין מבולבל גברת, גם אם את פעילה מינית, קשה לי מאוד להאמין שיש לך צורך בגלולות שכאלו...".
- "ברור שאין לי צורך בהן! אבל הנכדה בת ה-17 שלי אוכלת אצלנו ארוחת ערב בכל יום, אז אני מכניסה את הגלולות האלו לעוגה שאני תמיד נותנת לה ואז אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"
יום אחד, נועה הקטנה התיישבה ליד שולחן המטבח וצפתה באימה בזמן ששטפה את הכלים.
לפתע היא הבחינה שלאמא שלה יש מספר שיערות לבנות שבולטות על ראשה בעל השיער הברונטי.
נועה הסתכלה על אימה במבט מתעניין ושאלה, "אמא, למה יש לך כמה שיערות לבנות?"
אימה של נועה ענתה, "ובכן, בכל פעם שאת עושה משהו שגורם לי להרגיש עצובה, אחת השיערות שלי הופכת לאפורה."
נועה הקטנה חשבה על כך מספר דקות, ואז שאלה, "אמא, למה כל השיערות של סבתא לבנות?"
מקור תמונה: TheArchesשלוש נשים מבוגרות נפגשו זו עם זו כדי לפטפט על החיים, ובדומה לכל אימא, כל אחת מהן שמחה לספר לאחרות מה הופך את הבן שלה למוצלח ולאהוב מכולם.
"יעקב שלי," אמרה הראשונה, "הוא ללא ספק הבן שכל אימא הייתה רוצה. בכל יום ראשון הוא מביא לי זר ענקי של פרחים, מדי יום חמישי הוא מזמין אותי למסעדה יקרה לאכול, ומספיק שאני רומזת שחסר לי משהו בבית ולמחרת זה כבר ממתין לי על יד דלת הכניסה. כמות הכסף שהוא מוציא עלי היא דבר שאין כדוגמתו!"
"נשמע שיעקב באמת נחמד מאוד," ענתה השנייה. "אבל עם כל הכבוד, בכל פעם שאני חושבת על הדרך שבה משה מטפל בי, אני מבינה שאין מקום להשוואה. בכל בוקר הוא מכין לי חביתה וקפה טרי, בכל צהריים הוא מגיע במיוחד כדי לבשל לי ארוחה בת שלוש מנות, ובכל ערב ממתינה לי ארוחת מלכים אצלו בבית. כשמדובר על בזבוז כסף על אמא שלו, הוא אף פעם לא מפחד להיפרד מכמה מאות שקלים."
"נו," נאנחה השלישית. "אני לא רוצה לגרום לאף אחת מכן לאי נעימות, אבל כמה מאות זה סכום שולי ביותר. כבר כמה שנים שאריק שלי מבזבז עלי לפחות כמה אלפים מדי חודש!"
"כמה אלפים?!" קראו שתי האחרות. "איך זה ייתכן?"
"פשוט מאוד," ענתה האישה השלישית בסיפוק.
"פעמיים בשבוע הוא נוסע עד לירושלים ומשלם לאיזה ד"ר אחד 500 שקלים לשעה רק כדי לשכב על הכורסה שלו ולדבר עלי ועל איזה אמא מיוחדת אני..."
שתי סבתות ישבו על המרפסת בבית האבות ודיברו על המשפחה שלהן. אמרה הראשונה: "אני כל הזמן שולחת לנכדים שלי כרטיסי ברכה, מתנות, אפילו צ'קים! ולא משנה כמה אני נותנת להם הם בקושי באים לבקר אותי..."
"זה מעניין", אמרה החברה שלה, "כי גם אני שולחת צ'קים לנכדים שלי כל שבוע והם באים לבקר אותי כל הזמן."
"יש לך מזל", אמרה הסבתא הראשונה, "הנכדים שלך כנראה הרבה יותר אסירי תודה ומנומסים משלי..."
- "לא לא, אני בטוחה שהם עצלנים וכפויי טובה בדיוק כמו הנכדים שלך."
- "אז מה את עושה שאני לא עושה? למה אחרי שאת שולחת להם צ'קים מבקרים אותך ואותי לא?"
- "כי אני לא חותמת על הצ'קים שלי..."
חגית, מחנכת של כיתה א, החליטה לעשות שיעור מיוחד ומעניין, בו תכיר מעט יותר לעומק את משפחותיהם של תלמידיה ותעזור להם להיות אמפתיים וחברותיים יותר אחד כלפי השני. התכנון שלה היה לשאול את כל אחד מתלמידיה מה צריכה משפחתו ומה חסר לה כדי להיות מאושרת ושמחה יותר.
נטע הייתה הראשונה להצביע, והיא סיפרה כך: "המשפחה שלי מאוד שמחה ומאושרת רוב הזמן, אבל אנחנו צריכים קצת יותר כסף. אבא שלי תמיד יוצא לעבודה לפני שאני מתעוררת וחוזר אחרי שאני כבר הולכת לישון, ואימא סיפרה לי שזה בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אוכל. אז המשפחה שלי צריכה כסף, ואני צריכה יותר זמן עם אבא שלי".
חגית התרגשה מאוד למשמע התשובה המפורטת של נטע, והודתה לה על כך שחלקה איתה ועם הכיתה את הסיפור. חגית שאלה מי רוצה להיות הבא בתור, ומיד היו עשרות ידיים באוויר והיא בחרה תלמיד נוסף שידבר.
הפעם היה זה רותם, שעמד במקום והתחיל לספר: "אצלנו במשפחה אנחנו מאוד מתגעגעים לאחי הגדול. הוא התגייס לצבא לפני שנתיים ועכשיו הוא נלחם בצפון ולא חזר הביתה יותר מחודש. הוא מגן עלינו ועל כל המדינה, אבל הוא חסר לנו מאוד. אימא שלי תמיד מחכה בשישי בערב ליד החלון כדי לראות אם יגיע, אבל הוא אף פעם לא בא. המשפחה שלי צריכה שאחי הגדול יחזור הביתה".
כך המשיך השיעור, כשכל תלמיד סיפר סיפור מרגש יותר מהאחר, עד שתמו הידיים שנותרו באוויר, אך עדיין היה ילד אחד שעוד לא דיבר...
היה זה נתי – הילד השובב והחצוף ביותר בכיתה. חגית נראתה קצת מאוכזבת ממנו וביקשה ממנו לחלוק כמו כולם מה צריכה משפחתו. נתי אמר, "המשפחה שלי לא צריכה כלום". "איך זה יכול להיות?" שאלה חגית, "בטוח יש משהו שהמשפחה שלך צריכה".
נתי שחרר אנחה ואמר "לא, באמת, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. אתמול בדיוק ראינו טלוויזיה בסלון – אני וההורים שלי – ובדיוק אחותי נכנסה הביתה ובכתה. היא צעקה 'אבא! בבקשה אל תכעס עלי, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון!', ואז אבא שלי צעק, "זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו!"
סבתא מצלצלת ומודיעה שהיא מגיעה לבקר בעוד חצי שעה.
כשהיא מגיעה הנכד רץ אליה, מחבק אותה ואומר לה:
"סבתא, לא חסר לנו כלום בבית".
הסבתא שואלת: "מה זאת אומרת?"
עונה הנכד: "כשצלצלת, אמא אמרה: 'רק זה היה חסר לנו..' ועכשיו כשהגעת, כבר לא חסר לנו כלום!!"
סבתא אחת נתנה הוראות לנכד שלה שמגיע לבקר עם אשתו בחג:
"אתה בא לדלת הראשית של הבניין ברחוב הרצל ארבעים וחמש.
באינטרקום שבכניסה אתה לוחץ עם המרפק על הכפתור של משפחת כהן, ואני אפתח לך.
אחר-כך אתה מגיע ללובי, ומצד שמאל יש מעלית.
תלחץ עם המרפק על הכפתור של קומה 14.
כשתגיע לקומה הרצויה - הדירה שלי מצד ימין.
תלחץ עם המרפק על הפעמון ואני אפתח לך."
שאל אותה הנכד: "סבתא, זה נשמע מאוד פשוט, אבל למה ללחוץ עם המרפק על כל דבר? את עוד מפחדת מהקורונה?"
ענתה הסבתא: "איזו מין שאלה זאת... הרי אתם לא באים בידיים ריקות נכון???!!!"
מקור תמונה: Rubbermaid Productsאחרי שהיא קמה משנת הצהריים שלה, שירה בת השש הרגישה כאב בטן נוראי וביקשה מאימא שלה שתעזור לה ותיתן לה תרופה. "מתוקה שלי" ענתה לה אימה, "יכול להיות שאת באמת צריכה תרופה, אבל כנראה שהבטן שלך פשוט ריקה ולכן היא כואבת. כבר הרבה זמן לא אכלת, אז בואי נכין לך משהו ביחד ונראה איך תרגישי אחרי שתאכלי קצת".
השתיים ניגשו למטבח והכינו לעצמן משהו לאכול, ואחר כך כאבי הבטן של שירה נרגעו והיא המשיכה את היום שלה בלי דאגות במשחקים ובצפייה בטלוויזיה. מאוחר יותר באותו היום, אבא של שירה הגיע הביתה ונשכב על הספה בתשישות.
"מתוקה", הוא פנה לאשתו ואמר, "תוכלי בבקשה להביא לי כדור? הראש שלי ממש כואב..."
"אבא", התערבה שירה הקטנה, "אני יודעת איך לעזור לך!"
"איך את יכולה לעזור לי?" הוא שאל.
"אימא הסבירה לי היום שהראש שלך כואב בגלל שהוא ריק אז אתה צריך להכניס משהו פנימה!"
עבור לבא-במייל
