מפת שנתיים למדינת ישראל

מפת "שנת שתיים למדינת ישראל" - מאת אבי נבון

מדי פעם שואל אותי אורח המבקר באוסף המפות שלי: "מה המפה האהובה עליך ביותר?". לי כמובן, אין תשובה על כך. מבין אלפי המפות שבאוסף, יש רבות ש"אהובות עלי", כל אחת מזווית אחרת ובהיבט שונה, בנסיבות משתנות. אבל אם לוחצים עלי להחליט ולענות, הרבה פעמים אני מצביע על מפה מאד מיוחדת - מפת שנת שתיים למדינת ישראל. יש לי מפות ישנות יותר, יש גדולות יותר, יש נדירות יותר, אבל כמוה - אין!

המפה הופקה כפי שכתוב עליה - לרגל שנת שתיים למדינת ישראל, התש"י, 5710, (בהחלפת האותיות לספרות) ובתחתית הגיליון נרשם: כל הזכויות שמורות לד"ר י. שפירא, תל אביב אלנבי 117. ד"ר יוסף שפירא היה כרטוגרף ישראלי (1900-1967) שהוציא לאור מספר אטלסים ומפות, תוך שכלול השיטות ופיתוח המצאות שאפשרו לו לתכנן ולשפר מפות מעוטרות ומוקפות בציורים נאים. טובי הגיאוגרפים שערכו מפות, אטלסים ומפות קיר לבתי ספר שיתפו עימו פעולה. ד"ר שפירא נפטר בדצמבר 1967, בעיצומה של מלאכת הפקת מפות מלחמת ששת הימים.

המפה הזו שד"ר שפירא יצר שמורה אצלי מאז ימי ילדותי, לכן היא בהחלט יכולה להיחשב לאחת מאבני-הפינה מהן התפתח אוסף המפות שלי. כילד בן עשר עיינתי במפה ובחנתי אותה מכל היבטיה. שיננתי לפיה את מיקום ארצות ערב השכנות, שהמלחמה איתן הסתיימה זה עתה. למדתי שלבנון נמצאת מעבר לגבול הצפוני, ועבר הירדן היא רצועה צרה ממזרח לים המלח. על מצרים שמתי לב ששיטחה גדול יותר, שהיא כוללת את מדבר פארן וצורתה - משולש. סוריה, לעומת עבר הירדן, היא מדינה קטנטונת בפינה הצפון - מזרחית. רק כשגדלתי הסתבר לי שסוריה גדולה הרבה יותר מהפינה הכלולה במפה`שלי`, ושהיא איננה אדומה כלל כמו שנראתה לי. 

המפה מדגישה בקו אדום החלטי את גבולות המדינה, כפי שהיו בתקופת המנדט. השטחים שנותרו מעבר לקווי שביתת הנשק סומנו בקו ירוק, ונראה שהוספו בעבודה ידנית, כי "הקו הירוק" הוא ללא דיוק כלל. רצועת עזה צוירה שלא כצורתה, וצוין עליה: "בשלטון מצרי". "הגדה המערבית" כפי שכונו באותן שנים שטחי יהודה ושומרון, גם היא צוירה באופן כוללני ותוארה במילים: "בשלטון הלגיון הערבי".

מול ההתייחסות לחלוקה, לא צוינו קווי השטחים המפורזים שנקבעו במשמר הירדן (בהסכם עם סוריה), ובניצנה, בצד המצרי ובצד שלנו. גם בירושלים סומנה הצעת תכנית החלוקה, אך לא מופיע הר הצופים הישראלי-הריבוני שלאחר המלחמה.

המקרא מפרט את שלושת קווי הגבול המופעים במפה: גבולות ארץ ישראל המערבית של ימי המנדט בקו אדום, גבולות החלוקה בקווקוו אדום דק, וקווי שביתת הנשק בירוק. קנה המידה - 1:750,000, ואילו ההדפסה נעשתה בדפוס אופסט כפר-מונאש שהיה באותן שנים הדפוס המשוכלל והמתקדם בארץ. המושב הוקם ב-1946 ע"י חיילים משוחררים מיחידת מיפוי 524 שפעלה במסגרת הצבא הבריטי בצפון לוב. כדי לנצל את הידע שצברו, הקימו חברי המושב, בצד המשקים החקלאיים, בית דפוס משוכלל, שטיפל בהפקת מפות ואטלסים ונסגר ב-1953.

אגב, שם המדינה "ישראל" נרשם במפוזר לאורך כל המדינה. דומני שזו סופה של השיטה ששם המדינה נרשם כמו באטלסים, על תחומי המדינה, ולא רק ככותרת בראש הגליון. אבל העיקר במפה זו הם העיטורים, הציורים שמקיפים את המפה משני צדדיה ונראה שמטרתם היא להבהיר "יש לנו מדינה!". שוחחתי לאחרונה עם שאול שפירא, בנו של ד"ר יוסף שפירא, מו"ל המפה. שאול סיפר שהאמן-הצייר היה בעצם פסל בשם מיכאל קארה - Kara, ואכן שמו רשום בראש המפה, בפינה השמאלית.

הציורים בצדה הימני של המפה מספרים את סיפורה של המדינה: מסורת ישראל בוטאה, כה סמלי, ע"י יהודי מזוקן, התוקע בשופר. מתחת לו ציור המראה כי אנחנו עם של חקלאים: בין אשכול ענבים לשיבולי החיטה עומדת בחורה, מניפה אלומת שיבולים סמוך למגדל המים. זו החקלאות במיטבה, על-פי הצייר. ב-1950 כבר נעו טרקטורים וקומביינים בשדות, אך הוא לא היה מוכן לוותר על המחזה התנ"כי של אלומות השיבולים. אחרי החקלאות באה התעשייה; פועל עוסק בבניה, אבל מעליו מציץ עגורן גבוה, ולרגליו גלגלי שניים. נושא הביטחון כבר הובא למעלה, לכן מתחת לחרושת יש רק ראש של חייל, גם הוא חובש קסדה, ולפניו סיכת המ"מ המלווה את קציני צה"ל עוד מימי הקורסים בג`וערה, וכמובן - מגן דוד להשלמת המדליון. 

ולמי כל אלו? ההגנה, הבניה, החקלאות ושמירת המסורת? כל אלו נועדו לקליטת העלייה. זו מצוירת משמאל, קבוצה עולים המגיעה לחוף מבטחים ישר מהאנייה שברקע. לבושים בגדים "גלותיים", חסרי כל, אבל מבטם כלפי מעלה וידם מורמת בשמחה, בגאווה ובגאון. ואני, הצבר יליד הארץ, מרגיש מאושר שהם הגיעו, ובראשי מתנגן השיר "ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!".