5 סוגי אלרגיות נפוצים ודרכים להתמודד איתן

כמעט לכל אחד מאתנו יש אלרגיה משלו, איתה למדנו לחיות את חיי היומיום שלנו ואפשר לומר שהתרגלנו להיות "חולים" בה. אך לא כולנו מכירים את האלרגיות שלנו ומבינים אותן לעומק, ומלבד תרופות האנטי-היסטמינים שהרופא רשם לנו, איננו יודעים כיצד להתמודד איתם ברמה מתקדמת יותר. תתפלאו לשמוע שגם מי שלא סבל מאלרגיה כל חייו, עלול לפתח אותה בגיל מבוגר. טיפול נכון בבעיה עשוי למנוע סיבוכים ומצבים שמומלץ להימנע מהם. לכן כדאי להכיר את 5 סוגי האלרגיות הנפוצות הבאות, על מנת שתוכלו לדעת כיצד להתמודד איתם, וכיצד לעזור לאנשים הקרובים אלכם במידה ויפתחו אלרגיה בעצמם.

אלרגיה לאבק

לאלרגיה לאבק יש את השם המטעה ביותר מכל סוגי האלרגיות. יש המחמירים וקוראים לה "אלרגיה לקרדיט אבק הבית", אך גם זה שם מטעה. הסיבה לכך היא משום שאיש לא היה רוצה לקרוא לאלרגיה זו בשמה האמתי, שאמור היה להיות "אלרגיה לצואת קרדיט אבק הבית", שהיא האלרגן ממנו סובלים הרגישים.

קרדיט האבק היא אקרית (עכבישה זעירה) שמשגשגת בתנאי אבק ולחות, הנמצאים בשפע בכל בית. החשיפה העיקרית לאלרגיה מתרחשת בשעות הלילה, במיטה, אשר משרתת כמקום מושלם למחיית הקרדיט בשל האבק שנאגר על הכריות, והחום שעוטף אתכם במהלך הלילה. גופינו משיל עור מת בקצב מסחרר מבלי שנשים לב, כך שעד גיל 70 אנו מסירים מעצמנו כ-48 ק"ג עור, וקרדיט אבק הבית ניזונה מאותו עור מת שמתאסף לגושי אבק. במהלך מחזור חייה בן 10 השבועות, תייצר קרדיט האבק כ-2,000 חלקיקי צואה, שיגרמו לאלרגיים לסבול מנזלת, עיטושים תדירים, אף סתום, דמעות בעיניים ודלקות בעור.

כשליש מהאלרגיים סובלים גם מאסתמה וקשיי נשימה, עובדה שמורידה את איכות חייהם במידה ניכרת, ומגע ישיר עם קרדיט אבק הבית עלול להחמיר את תופעות האסתמה של העור. כדי להימנע מתופעות האלרגיה הזו והאלרגן של קרדיט אבק הבית, יש לנקוט בצעדים הבאים:

• הוציאו מהבית וילונות ושטיחים שידועים כמצבורים גדולים של אבק.
• נקו את ביתכם באופן יסודי בעזרת שואב אבק לפחות פעם בשבוע.
• דאגו לאכסן את הבגדים שלכם בארונות סגורים, כולל את הכביסה המלוכלכת.
• קררו את הבית בקיץ באמצעות מזגן, ובכך מנעו הצטברות של לחות ברחבי הבית.
• אם אתם משפצים את הבית, בחרו בריצוף שאינו צובר אבק, בעל סדקים מעטים ככל הניתן.
• כסו בניילון את כריות המיטה וחפצים שונים שאינם נמצאים בשימוש במהלך היום.
• אם אתם או ילדיכם סובלים מתופעות חמורות בעקבות אלרגיה לאבק, חשבו על מגורים באזורים יבשים וקרים. המקום הגרוע ביותר למחיה עבור הסובלים מאלרגיה זו הוא אזור שפלת החוף, בשל החום הרב והלחות.

אלרגיה לחתולים

לכל אוהבים החתולים, שימו לב. החדשות הטובות הן שאתם לא אלרגיים לחתולים עצמם ואפילו לא לפרווה שלהם. החדשות הרעות הן שאתם אלרגיים לקשקשים, לריר ולשתן שלהם, אשר מתפשטים לאוויר כאשר פרוות החתול יבשה.

אצל החתולים נמצאים 5 אלרגנים אותם הצליחה לסווג הרפואה. האלרגן העיקרי אליו אלרגיים 63% מהסובלים הוא ליפוקלין, שהוא חלבון שמופרש מריר החתול ונדבק לפרווה כשהחתול מטפח את עצמו. לאלרגיה הזו יש מרכיב גנטי, והיא עלולה לעבור בתורשה. הסימנים לאלרגיה זו כוללים גרד באף, עיניים מגרדות ודומעות, נפיחות מסביב לעיניים, אף מנוזל, התעטשויות, גירוי ופריחה על העור. אצל חלק מהאנשים, התסמינים עלולים להיות דומים מאוד לתסמיני שפעת.

כ-15% מכלל האוכלוסייה סובלים מאלרגיה לאותם האלרגנים המשתחררים גם מגופם של כלבים, אולם האלרגנים של החתולים חודרים לגוף בקלות רבה יותר מאשר אלו של כלבים, ולכן התגובות לאלרגיה הזו נפוצים יותר, למרות העובדה שרק 5%-8% מכלל האוכלוסייה אלרגיים לחתולים. כדי להימנע מתופעות האלרגיה הזו אתם לא חייבים להימנע מאימוץ חתול, אך מומלץ להתייחס לטיפים הבאים:

• אלרגיים רבים יכולים לחיות עם חתול, כל עוד אתם דואגים לנקות את הבית מפרוותו הנושרת בעזרת שואב אבק, ולרחיצת החתול לעיתים קרובות (משימה שעלולה להיות בלתי אפשרית עם חלק מהחתולים).
• אם החלטתם בכל זאת לאמץ חתול, קיימים זנים של חתולים שלהם כמויות נמוכות יחסית של אלרגנים, והם נחשבים חתולים היפואלרגניים: חתול סיבירי, רוסי כחול, דבון רקס, קורניש רקס, אביסיני ובלינזי.
• מומלץ לאמץ חתולה ממין נקבה, מאחר שהרכב הריר שלהן שונה משל הזכרים ונחשב לפחות אלרגני.
• חשבו על קבלת טיפול אימונותרפי נגד האלרגיה. הטיפול מועברת באמצעות זריקה הניתנת פעם בשבוע למשך מספר חודשים, ולאחר מכן פעם בחודש לתקופה מסוימת. לחיסון יש 30% סיכוי לרפא את אלרגיית החתולים אחת ולתמיד.
• אם לא הצלחתם להחזיק את עצמכם וליטפתם חתול, שטפו את הידיים במים וסבון והמנעו ממגע ישיר עם העיניים.

אלרגיה לפניצילין

לא כל האלרגניים הם תוצרים של הטבע לבדו, כך המקרה למשל באלרגיות השונות לאנטיביוטיקה, שהנפוצה שבהם היא אלרגיה לפניצילין, שהיא האנטיביוטיקה הראשונה שנמצאה וחוללה את המהפכה בעולם הרוקחות והרפואה.

על האלרגיה ידעו כבר בשנות ה-40 בהם הומצא הפניצילין, וכיום רק כ-2% מהאוכלוסייה אלרגיים אליו. אין זה אומר שעלינו להקל ראש בשימוש באנטיביוטיקה הזו, משום שצריכתה על ידי אדם האלרגי אליה עלול לגרום להלם רגישותי בגוף שעלול להוביל למוות. בפנצילין משתמשים כטיפול בזיהומים, והאנטיביוטיקה עצמה אינה מעוררת את מערכת החיסון, אך תוצרי הפירוק שלה נקשרים לחלבונים בדם, והם אלו הגורמים לתגובה האימונולוגית בעזרת יצור נוגדני IgE, שבמצב קל גורמים להופעת פריחה בגוף, ובמצבים קיצוניים יגרמו לקוצר נשימה וירידת לחץ דם עד כדי איבוד הכרה ומוות.

בין אם אתם אלרגיים לפניצילין או לא, מומלץ להתייחס לטיפים הבאים בנוגע לבעיה:

• חשוב להיות מודעים לאלרגיה, בעיקר אם ילדכם סובל ממנה, על מנת שלא יקבל טיפול תרופתי שאינו מתאים לו. יש לבצע בדיקות אלרגיה לילדיכם בגיל צעיר, על מנת שתוכלו לגלות את האלרגניים אליהם הם רגישים לפני שיקרה אסון.
• קיימות תרופות אלטרנטיביות לסובלים מאלרגיה לפניצילין, להן הרופא יוכל לספק לכם מרשם במידת הצורך.
• האלרגיה לפניצילין יכולה להתקיים גם על קבוצה גדולה של תרופות, וקיימת לפעמים רגישות צולבת ביניהן, לכן מומלץ לנקוט בגישה זהירה גם כאשר יש רק חשד לאלרגיה.
• חלק מהמחלות להן ניתן הפניצילין כתרופה כוללים תסמינים אשר מזכירים את סימני האלרגיה לפניצילין, כך שאין צורך לחשוש יותר מדי אם התחילה פריחה על הגוף, אך מומלץ להתייעץ בנושא עם הרופא באופן מידי.

אלרגיה לדגים

אלרגיה לדגים היא אחת האלרגיות המסוכנות ביותר שקיימות. היא מתפתחת לרוב בגיל מאוחר, כלומר הסובל מהאלרגיה עלול לצרוך דגים מבלי לדעת שהוא אלרגי אליהם. סיבה נוספת להתפתחות אלרגיה שכזו היא כאשר ניתנים דגי מאכל לפעוטות בגיל מוקדם מדי.

אלרגיה לדגים נחשבת לאחת המסוכנות ביותר מכיוון שהיא עלולה לגרום למוות מהיר ומידי. לא ידוע איזה אחוז מהאוכלוסייה אלרגי לדגים, אך כל מי שאוכל דגים במהלך חייו עלול להיות בסיכון בשלב כזה או אחר בחייו. התסמינים מופיעים בתגובה לחלבון רגיש אשר נמצא בדגים, והם כוללים עקצוץ בפה, פריחה, דמעות, נזלת וצפצופים בדרכי הנשימה. הסימנים מופיעים באיטיות ולאורך זמן מרגע צריכת הדג, ולעומתם, קיימים גם תסמינים המתפשטים מהר יותר כמו פריחה, דופק מואץ וחום, אשר עלולים להופיע אפילו במהלך אכילת הדג.

מהרגע שמתגלה האלרגיה, היא תישאר עם האדם לכל חייו, לכן מומלץ להכיר את הטיפים הבאים להתמודדות איתה:

• הטיפול היעיל ביותר באלרגיה לדגים הוא מניעת אכילתם. תוכלו למצוא מדבקת פירוט אשר מוצמדת למזונות מוכנים שונים, שתסייע לכם לסנן את האלרגן האסור.
• מאחר שהדגים מכילים ערכים תזונתיים שחשובים לגופינו, מומלץ להוסיף לתזונה שלכם אומגה 3 ממקורות אחרים כמו אורז בר, זרעי צ'יה, זרעי פשתן, אגוזי מלך, פרי האסאי ותוספי מזון.
• דגים הם מזון שמתקלקל מהר, תסמינים דומים לתסמיני האלרגיה עלולים להופיע אם אכלתם דג ששהה בתנאים לא אופטימליים, כך שאין סיבה להילחץ מיד אם הופיעו פתאום סימני האלרגיה, אך מומלץ להתייעץ עם הרופא. 

אלרגיית גיל המעבר

גיל הפסקת הווסת נע סביב גיל 48-49, ומעבר לירידה ההדרגתית בהפרשת האסטרוגן והשפעותיה השונות על גוף האישה, נשים עלולות לסבול מהחמרת אלרגיות שסבלו מהן בעבר, ואפילו מפיתוח אלרגיות חדשות שלא סבלו מהן לעולם.

השינויים ההורמונליים שעוברות נשים בגיל המעבר, גורמות לרגישות מוגברת לאלרגנים מסוימים. הדבר קורה בעקבות הקשר שבין המערכת האנדוקרינית (בלוטות ההורמונים) והמערכת החיסונית, אשר משתמשות שתיהן באותם השליחים הכימיים להעברת מידע. כשרמות ההורמונים בגוף יורדות, המערכת החיסונית מגיבה בצורה מוגזמת כלפי אלרגנים להם הייתה חסינה בעבר, ובגופן של נשים בגיל המעבר, המערכת החיסונית עלולה להגיב באמצעות פיתוח אלרגיות חדשות או החמרת תסמיני האלרגיות הקיימות. נשים בגיל המעבר אצלן מתפתחות אלרגיות חדשות עלולות לסבול מאקזמה, אסתמה אלרגית, נזלת וגודש באף, ובמקרים חמורים קשיי נשימה, כאבי בטן, ירידה בלחץ הדם, הקאות, שלשולים, סחרחורות ובלבול.

כל אישה צריכה להיות מודעת לתופעה הזו, ולכן חשוב להתייחס לטיפים הבאים:

• הגורמים האלרגניים אותם הגוף עלול לזהות כמזיקים בגיל המעבר הם: חיות מחמד, אבק, חרקים, מזון (גלוטן, דגים), עובש ותרופות למיניהן, לכן מומלץ לשים לב לכל שינוי בגיל המעבר, הקשור לתופעות אלרגיות ולגורמים להן.
• הקאות הן התסמין הנפוץ ביותר לפיתוח אלרגיה בגיל המעבר, ואם הוא קיים אצלכן, יתכן כי תוכלו לשים לב גם לתסמינים האחרים המעידים על פיתוח אלרגיה.
• מומלץ ללמוד כיצד להתמודד עם האלרגיות החדשות, אך ניתן לקבל טיפול באמצעות הפחתת האסטרוגן, אולם טיפול מסוג זה עלול להיות מסוכן ולגרום למחלות לב ואף לסרטן.
• מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה בקשר להמשך טיפול באלרגיות בהסתמך על ההיסטוריה הרפואית, ולא להסתמך דווקא על שיטות התמודדות שאולי התאימו לכן בעבר.