טעויות לשוניות נפוצות

השפה העברית עברה גלגולים רבים מאז האלף ה-2 לפנה"ס ועד היום. כולנו עושים טעויות לשוניות לפעמים, אך אף פעם לא מאוחר מדי ללמוד מחדש את כל החוקים שכבר שכחנו או שבכלל לא הכרנו. לפניכם רשימה של טעויות לשוניות נפוצות בשפה העברית ותיקונן. 

ה-ו' שהחליפה את ה-ש'

צורות הכתיבה "במידה ו", "במקרה ו", "מאחר ו", "היה ו" וכו' אינן נכונות. מילית הקישור היחידה שנגמרת ב-"ו" בעברית תיקנית הינה "הואיל ו". ניתן להחליף את המילים ב-"במידה ש", "מאחר ש", "במקרה ש", או פשוט ב-"אם", ב-"כי" ובתחליפיהן.

במקום לשאול "למה", לפעמים נכון יותר לשאול "מה הסיבה?"

משמעות מילית השאלה "למה" היא "לשם מה" או "לאיזו תכלית". אי אפשר להשתמש בה כדי לשאול "מה הסיבה". במקום, אפשר להשתמש במילית השאלה "מדוע". 

"בגלל ש"/"למרות ש"

הצורה "למרות ש" איננה נכונה בעברית. תחליפים לה הן הצורות "אף ש", "אף על פי ש", "למרות העובדה ש" ו-"על אף העובדה ש"

כמו-כן, גם הצורה "בגלל ש" איננה נכונה. ניתן להשתמש במקומה ב"מכיוון ש", "מפני ש", "היות ש", "הואיל ו", "מאחר ש", או פשוט "כי".

מין המספרים

המספרים עד עשר במין זכר נגמרים ב-"ה" ("שלושה", "שבעה"), ובמין נקבה, לא נגמרים ב-ה ("שלוש", "חמש"). בין 11 ל19- המספרים מופיעים בהטיית מינם המקורי בספרת היחידות בתוספת "עשר" לזכר, ו-"עשרה" לנקבה.

המספרים העגולים שמעל לעשרים הינם ניטרליים למין, אך יש לזכור להטות את החלקים שהם מתחת לעשרים של מספרים מעל לעשרים בהתאם למין של העצם הנספר ("שלוש מאות ותשעה חברים", "מאתיים ושבע-עשרה חברות").

הטיית העצם ביחיד במקום ברבים אפשרית רק למספרים מ11- עד 20, או במספרים עגולים (1-9 ואחריו אפסים). כך ש"חמישה שקל" (או גרוע מכך "חמש שקל"), או "מאתיים וחמישה שקל" אינן אפשריות.

"כמובן ש", "כנראה ש" וכו'

צורות כגון "כנראה ש", "כמובן ש", וכו' אינן נכונות. במקומן יש להשתמש או ב-"נראה שהילד הלך לגן", "מובן שיש בזה הגיון", או ב-"כמובן, יש בזה הגיון" ו-"כנראה, הילד הלך".

"להיכן", "לאיפה"

אין להוסיף אותיות בכל"ם ("ל", "מ") למילות השאלה "היכן" או "איפה". כך שהצורות "להיכן", "לאיפה", "מהיכן", ו-"מאיפה" אינן נכונות. יש במקום זאת להשתמש במילית השאלה "אין". "לאן אתה הולך?", "מאין אתה בא?" וכן הלאה.

"לאן ש"

אין להשתמש במילית שאלה בתור פסוקית מקום. כך שהמשפטים "לאן שאני הולך, הלכו רבים כבר לפני", "כדאי להיות איפה שאין הרבה אנשים" שגויים. יש להשתמש במקום זאת ב"למקום ש", "מהמקום ש". "למקום שאיליו אני הולך...", "כדאי להיות במקום שאין הרבה אנשים" וכו'.

ראוי לציין שהצורות "להיכן ש", "מאיפה ש" וכו' בהקשר הזה הן, על אחת כמה וכמה, לא נכונות. (לאור מה שנאמר בתיקון הקודם).

"כמה" במקום "מספר"

אין לומר "לקחתי כמה תפוחים", משום ש-"כמה" הינה מילית שאלה. יש לומר "לקחתי מספר תפוחים".

ה-הידיעה בסמיכות

בסמיכות ה-הידיעה באה על הסומך (החלק השני) ולא על הנסמך (החלק הראשון). משמעות הדבר היא שאין לומר "ראיתי את הראשי-ממשלות", אלא "ראיתי את ראשי-הממשלות". אם יש מספר סמיכויות יש לשים את ה'-הידיעה על הסומך האחרון. ("ראיתי את ראשי ממשלות מדינות הגבול".)

"אם" לעומת "אילו" ו-"לו"

אין להשתמש במילית התנאי "אם" עבור פסוקיות תנאי בזמן עבר. (פסוקיות זמן היפותטיות). במקומה, יש להשתמש ב-"אילו" או ב-"לו". כך שאין לומר "אם הייתי עשיר, הייתי קונה לעצמי בית חדש" אלא "אילו הייתי עשיר, הייתי קונה לעצמי בית חדש".

"את" לפני מושא ולא לפני נושא

כלל חשוב בעברית הוא שמילת היחס "את" באה לפני מושא, אך לא לפני נושא, כלומר במקום לומר "המדען גילה שאין לו את הכסף הדרוש למימון המחקר", רצוי לומר "המדען גילה שאין לו הכסף הדרוש למימון המחקר."

שימוש בריבוי ללא צורך

כתיבת ריבוי שלא לצורך היא טעות נפוצה. הדבר נעשה בעיקר במשפטים כגון "בימים ראשון, שלישי וחמישי אני הולך לחדר הכושר". במקום, אמרו "ביום ראשון, שלישי וחמישי אני הולך לחדר הכושר".

השמטת מילת הזיקה שי"ן

שי"ן הזיקה היא חוליה מקשרת בין חלקי משפט. במקום לומר "היצירות אותן נשמיע, הולחנו לפני 100 שנה", אמרו "היצירות שנשמע, הולחנו לפני 100 שנה"

"מסתבר" במקום "מתברר"

אין להשתמש במילה "מסתבר" כשהדבר שמדברים עליו הוא ברור לכולם. המילה "מסתבר" קשורה למילים כמו "סביר", "כנראה", "לא בטוח" וכו'... לעומת זאת כשהדבר ברור כשמש, יש להשתמש במילה "מתברר". למשל במקום להגיד "מתוך הנתונים מתברר שהזכויות מגיעות לך", אמרו "מתוך הנתונים מסתבר שהזכויות מגיעות לך".

"בכדי" או "כדי"?

צירוף היחס "בכדי" משמש בעברית לציון מידה או כמות. לציון תכלית נשתמש ב-"כדי", "בשביל", "למען" וכו'. לדוגמה במקום לומר "בכדי לקבל תעודה יש לעמוד בדרישות הקורס", יש לומר "כדי לקבל תעודה יש לעמוד בדרישות הקורס".