print header

משל מרגש על ההנאה מהרגעים היפים של החיים

רועי היה ילד טוב' חכם וממושמע' שיצא לטיול עם חברי הכיתה שלו. הוא ארז לעצמו את התיק, לקח לדרך את העוגיות המיוחדות של אימו, ויצא בהתרגשות לבית הספר.
 
אתם חושבים שהוא יוצא לבד? מה פתאום! רועי אף פעם לא יוצא לבד לשום מקום, יש לו בני לוויה קבועים, חבורת הזבובים שלו. רועי כבר מכיר אותם בשמותיהם הפרטיים: הקמצן, המתחכם, המה יגידו, הלא נעים, המרדן, המתחשבן, הצודק, העצלן, הלא רוצה, המגיע לי, הצריך והמתכנן. וכמובן שאי אשפר לשכוח גם את ארבעת הבנות החמודות - הדאגה, הגאווה, האכזבה והבושה. החבורה הנפלאה שתמיד דואגת להעסיק את רועי, כדי שחס וחלילה לא ייהנה יותר מדי מהחיים.
 
 
זמן קצר לאחר תחילת הטיול רועי מתחיל להיות רעב. הוא רוצה להוציא את העוגיות שלו - וזבוב "הצריך" הנאמן מזכיר לו - אתה צריך להציע גם לחברים. אז קופץ הקמצן - תיזהר, אם תיתן לאחרים - לא יישאר לך. המתחשבן מצטרף - הרי את הממתקים הרגילים אתה לא אוכל, כך שהחברים שלך לא יוכלו לכבד אותך במה שיש להם, ותישאר רעב. רועי מקשיב לזמזומי הזבובים, ומשתכנע שלא כדאי להתחלק. אך "הלא נעים" לא נותן לו לאכול לבד. מה עושים? במקרים כאלה רועי נעזר בזבוב המתחכם. בעצתו הוא מוציא בזהירות כמה עוגיות מהתיק, כך שאף אחד לא יראה, מחביא אותן בכיס, מוציא אחת-אחת ואוכל בסתר, תחת זמזומי הבושה. לפחות שאר הזבובים הפסיקו להרעיש בראשו.
 
מתקדמים במסלול, מזג האוויר נפלא, המדריך מספר סיפור יפה, ורועי מקשיב לו באוזן אחת, אך באוזן השנייה מזמזמת הדאגה: "מחר יש לך מבחן, ועוד לא התכוננת מספיק, היום בטח תחזור עייף. מתי תתכונן?" רועי מנסה להתנער מזמזומי הדאגה, אך היא אינה מרפה. רועי לא ייתן לה להרוס לו את הטיול! הוא מגייס לעזרתו את הזבוב המתכנן - ויחד הם מתחילים לתכנן את צעדי ההתארגנות לקראת המבחן. פתאום רועי שם לב שהוא פספס את סיפורו המעניין של המדריך. הוא מצטער על כך, ומיד שומע את זמזומה של האכזבה שכבר מודיעה לו שהטיול שלו הוא בזבוז זמן אחד גדול.
 
בצהריים מתכוננים לעצור ולאכול. מי מתנדב ללכת לקנות אוכל? מי עורך את השולחנות? מי מסדר את המקום בסיום הארוחה? מי אחראי על פינוי הזבל? לפני שרועי מספיק לחשוב - זבוב ה-"לא רוצה", יחד עם החבר שלו, העצלן, לוחשים לו - למה לך להתאמץ, באת להנות, יש מספיק אנשים פה להתנדב, יסתדרו גם בלעדיך. רועי עייף מההליכה, ובשמחה מקשיב לזבובים החביבים.
 
אך מולם מתייצבים "הלא נעים", "מה יחשבו עלי", וה-"צריך". רועי נקרע ביניהם וקורא לזבוב המתחשבן שיבוא לעזרתו. המתחשבן מזכיר לו שבשנה שעברה הוא לקח על עצמו יותר תפקידים מכל אחד אחר, לכן הפעם הוא יכול לוותר לעצמו. רועי מקבל את דעתו, אך עדיין "הלא נעים" ממשיך להציק. גם "מה יחשבו עלי" לא מוותר. ואז "המתכנן" מתערב, בתמיכתו של "המתחכם" - הם מציעים לרועי לקחת איזה תפקיד קל, שלא דורש יותר מדי מאמץ, וכך להבטיח שלא יפילו עליו שום תפקיד אחר. רועי מקבל את ההצעה, והזבובים נרגעים.
 
בהמשך הטיול הזבובים המשיכו ללוות את רועי, והוא ניסה כמיטב יכולתו לחלק את תשומת לבו בין הנופים והסברי המדריך - לבין הקשבה לזמזומי הזבובים. עד שפתאום הופיע מול עיניו פרפר צבעוני בשם "הרגע". הפרפר נפנף בכנפיו בקלילות ובהנאה, בשקט, ללא מילים ורועי פתאום קינא בו נואשות. הוא דמיין איך היה נראה הטיול אם במקום חבורת הזבובים היה מתלווה אליו הפרפר, וכל שהוא היה צריך לדאוג לגביו הוא הרגע הנוכחי בו הוא נמצא. אבל האם הדבר הזה כלל אפשרי? רועי לא מכיר את הפרפר הזה, לא בטוח שהוא יסכים להיות חבר שלו. וגם הזבובים הנאמנים - הוא כל כך רגיל אליהם, איך הוא יסתדר בלעדיהם? 
 
 

רועי חזר מהטיול, עם הזבובים שלו, עם הזמזומים המוכרים שלהם, אך הוא לא שכח את הפרפר. כל פעם שהוא נזכר בו - זמזומי הזבובים נהיו שקטים יותר, חשובים פחות, ופינו מקום לשקט פנימי ולהנאה. וכך לאורך זמן, למד רועי איך להיפטר מהזבובים שלו, ובזמנים הטובים ביותר בחיים הדבר שיחיד שמעסיק את רועי הוא רגע העכשיו.

מקור: אפרת חביב
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.