נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
בישול הוא עניין של ניסיון, אבל מעבר לזמן שאנו צוברים במטבח, ישנם טריקים ופטנטים שיכולים להפוך את הבישול שלנו לטוב בכמה רמות, וכמובן שגם לעשות לנו חיים הרבה יותר נוחים, פשוטים וקלים. לפניכם מיטב הטיפים והפטנטים למטבח שיקלו על חייכם ועל כל מלאכת הבישול.
רוצים לרכך חמאה מבלי להמיס אותה?
לפעמים יש מתכונים שדורשים חמאה רכה, ואתם שכחתם להוציא מן המקרר להפשרה! המסה טוטאלית של החמאה (במיקרו או על הגז) תגרום לשינוי מרקם העוגה, וחבל. דרך קלה לרכך אותה - לחמם סיר קטן עם מים על האש, להביא לרתיחה של כמה דקות, לשפוך את המים ומיד להפוך את הסיר הריק על חבילת החמאה המונחת על השיש. כעבור כחמש דקות החמאה מתחת לסיר רכה וקלה לעיבוד.
לקבלת עוגות אווריריות, החליפו 2 כפות קמח מכל כוס קמח שבמתכון, בשתי כפות קורנפלור. העוגה תהיה קלילה ואוורירית.
הוספת דבש לתערובת
אם אתם רוצים למדוד כף של דבש מתוך מיכל, שמנו לפני כן את הכף במעט שמן. הדבש יחליק מן הכף בקלילות. כנ"ל אם צריך כוס מלאה. אם יש במתכון גם שמן וגם דבש, השתמשו באותה כוס, רק לפי הסדר: שפכו קודם את השמן ואחריו את הדבש. אף טיפת דבש לא תישאר בכוס.
כשחותכים פלחי תפוחים לשימוש בעוגה, סלט פירות וכו', אפשר להשרות את התפוחים החתוכים בקערה עם סיידר. ככה הם לא ישחירו, ישמרו על טעמם, וגם את הסיידר אפשר לשתות בהנאה אחרי שמוציאים ממנו את התפוחים ומשתמשים בהם.
אם קניתם בננות והן ירוקות ובוסריות - אפשר לזרז את הבשלתן על ידי כך שתשימו אותן בשקית נייר חומה, ביחד עם תפוח עץ אחד או שניים. כל בננה בוסרית תהיה ראויה לאכילה כעבור לילה ויום מקסימום, ואולי גם לפני - תלוי במצבה ההתחלתי.
בננות בשלות מדי, אין צורך לזרוק גם אם אין להן בדיוק באותו רגע שימוש. קולפים, מועכים, מכניסים לשקית ניילון ושומרים במקפיא. מוציאים להפשרה כחצי שעה לפני שרוצים להשתמש, אפשר להכין עם זה עוגות נהדרות, לחם בננה, עוגיות, ואפילו להוסיף לסלט פירות כחלק מהרוטב: זה יעבה את הרוטב ייתן לו מרקם קטיפתי, שלא לדבר כמובן על הטעם הנהדר.
אם גזר ששמרנו במקרר קצת הצטמק ונהיה מדובלל, זה בגלל התייבשות הנוזלים שהיו בו. אם רוצים להציל אותו, מורידים חתיכה מחלקו התחתון, ממלאים כוס או קערת מים, ומעמידים את הגזר על החלק החתוך, כשגובה המים לא יותר מחצי גובה הגזר. תוך מספר שעות הגזר "ישתה" את המים מהכוס ויחזור להיות מוצק ועסיסי.
לפני בישול של כרובית, מומלץ לטבול אותה בשלמותה או בפרחים מופרדים בקערה מלאה מים עם רבע כוס חומץ. על הכרובית מניחים משהו כבד, כדי שהיא תישאר שקועה במים ולא תצוף. אם יש בה כל מיני חרקים ותולעים שמסתתרים בסבך של הפרחים, הם יתנתקו ויצופו במים, וככה נוכל לדעת שאנחנו אוכלים ירק נקי מחלבונים... שימו לב, קשה מאד לאבחן בדרך אחרת האם יש יצורים חיים מסתתרים בין הפרחים הצפופים.
אם ברשותכם סלרי עלים קמל ועייף, חבל לזרוק. השרו אותו למשך כשעה במי קרח, והחיות תחזור אליו כאילו זה עתה נקטף... טוב, אולי רק נקטף לא מזמן, אבל ללא ספק שזה מרענן ומחזיר קצת חיים לעלים המדובללים.
אם במקרה קילפתם שיני שום בכמות גדולה משאתם זקוקים לה, או שאולי במקרה נחה עליכם הרוח והחלטתם לקלוף כמות שתספיק לכם לכמה וכמה ימים, שימו את שיני השום הקלופות במיכל זכוכית וכסו בשמן זית. את המיכל שימו במקרר. שיני השום ישמרו על טריות וטעם טוב לפחות במשך שבוע. ובשמן הזית המתובל בשום אפשר להשתמש לסלטים, זה רק יקפיץ את הטעם. אם שמן הזית אמיתי וטוב, הוא עלול להיקרש במקרר, אבל תוך זמן קצר בסביבה חמימה הוא חוזר למצבו הנוזלי. אם שמן הזית לא ייקרש - הרווחתם מידע: הוא לא אמיתי! אל תקנו שוב את הסוג הזה.
אם ראשי שום שיש לכם בבית החלו להוציא גבעולים ירוקים - אל תזרקו אותם. שתלו אותם בעציץ, ואם מזג האוויר והעונה מאפשרים זאת (לצערי אינני יודעת מה העונה המתאימה אצלנו) הגבעולים ימשיכו לגדול. ניתן לגזום אותם ולהשתמש בהם כמו שמשתמשים בעירית, אלא שלאלה יהיה טעם שומי משהו, שמוסיף עניין לסלטים, למטבלים, לעיטור מאכלים.
מה כבר אפשר לחדש בעניין הדמעות והבצל? לא הרבה. אבל הנה, הוסיפו את הטיפים האלה לרשימת הטיפים הותיקים שכולנו מכירים:
אם קניתם פלפל חריף ואתם משתמשים רק בחתיכה ממנו, את שארית הפלפל אפשר לשמור במקרר לפחות עוד שבוע-שבועיים, בתנאי שתסירו ממנו את הגזע והגרעינים. פשוט הורידו את התחתית וזרקו אותה, נקו מבפנים את הגרעינים, ושמרו את הפלפל עטוף במגבת נייר בתוך שקית ניילון במקרר.
גם אתם כמוני מאחסנים תפוחי אדמה ובצלים באותה סלסלה? כדאי להפסיק... הגזים שמפרישים הבצלים מקצרים את אורך החיים של תפוחי האדמה. רצוי לשמור מרחק ביניהם. לעומת זאת, אם תשימו תפוח עץ אחד בסלסילות תפוחי האדמה, זה ימנע מהם מלהנביט ציצים ירוקים.
להפחתת קלוריות בעוגה אפשר להמיר את מחצית כמות השמן (או אפילו את כולה) בכמות שווה של רסק תפוחים, מידה כנגד מידה. במקרה שעושים זאת, יש להוריד את זמן האפייה, כדי לא לייבש את העוגה, כי רסק התפוחים מוסיף עסיסיות ולחלוחית לעוגה - חבל לאבד אותן.
אם קניתם עגבניות ירוקות ואתם רוצים להבשיל אותם מהר, שימו אותן בשקית נייר חומה ואחסנו במקום חשוך למשך יממה (לא במקרר!) לחילופין, שימו בקערה מכוסה שבתוכה שוכן לו גם תפוח עץ אחד. התפוח משחרר גז אתילן שמעודד הבשלה. לעומת זאת, עגבניות קצת רכות ומכווצות - יקבלו חיים חדשים אם תטביעו אותם למשך לילה בקערה עם מי מלח. למחרת הן תהיינה מוצקות וראויות לשימוש.
כשאופים עוגיות, כדאי להכין כמות כפולה או משולשת. חלק אופים מיידית ואת השאר מכינים עד לשלב של האפייה ואז מקפיאים. מקפיאים את העוגיות כשהן מוכנות על משטח אחד שנכנס לפריזר, וכשהן קפואות לחלוטין, מעבירים אותן לשקיות ניילון - בכל שקית הכמות הרצויה לאפיה. כשבא לכם עוגיות בצ'יק צ'ק - מוציאים שקית ניילון אחת, מסדרים על תבנית ומכניסים לתנור חם, אפשר גם בלי הפשרה. יתכן שיש סוגים מסוימים של עוגיות שלא יעמדו בתהליך כזה, אבל לרוב העוגיות המוכרות זה כן מתאים, ולכם זה חוסך הרבה עבודה ומניב תוצאה מהירה, ממש מיידית, כשמתחשק משהו אפוי טרי.
אם אתם מתכוונים לאפות תפוחי אדמה בתנור, השרו אותם במשך כשעה קודם לכן במי מלח. זמן האפייה יתקצר וגם הטעם משתבח. וכשמבשלים תפוחי אדמה לסלט תפוחי אדמה, הוסיפו כף חומץ למי הבישול. החומץ יגרום לתפוחי האדמה לשמור על צורתם ולא להתפורר, וכך תקבלו קוביות יפות יותר. החומץ גם שומר על צבעם הלבן היפה של תפוחי האדמה. רעיון נחמד לפרוס תפוחי אדמה - לשים אותם אחרי הבישול במכשיר שפורס ביצים קשות. מתקבלות פרוסות דקיקות ואחידות, בתנאי שתפוח האדמה לא קיבל בישול-יתר, כי אז הוא יתפורר.
אם רוצים לשלוט על כמות הבלילה ששופכים למחבת בעת הכנת פנקייק למשל, כדאי להכניס את הבלילה לבקבוק לחיץ, כמו למשל בקבוק ריק של קטשופ או מיונז. מעמידים את הבקבוק מעל למחבת, פותחים את הפקק ולוחצים החוצה בדיוק את הכמות שרוצים לפי גודל הפנקייק והמחבת. לא צריך מצקת ואין טפטופים והשליטה על הכמות בידיכם.
כשקוצצים פטרוזיליה או כוסברה, קצצו את הגבעולים והשתמשו רק בעלים, הטעם המתקבל יהיה חזק יותר כיוון שהגבעולים די סתמיים ומדללים את הטעם. נסו להשתמש במספריים במקום בסכין, כיוון שקיצוץ בסכין גורם לירק החתוך להיות קצת רטוב ומעוך, בעוד שגזירה במספריים גם מאפשרת לכם שליטה על גודל החתיכות וגם מפיקה ירק חתוך יבש יותר.
אם רוצים לקבל פירה אוורירי, הוסיפו מעט סודה לשתיה לחלב ולחמאה שאתם מוסיפים לתפוחי האדמה המעוכים. בתוך התערובת תכלאנה בועות אוויר שיהפכו כל יציקה למין 'סופלה'. לא להגזים בכמות, כי לסודה לשתיה יש טעם לוואי.
משתמשים בפלטת עץ כקרש חיתוך? כדאי לעשות לה ניקוי יסודי אחת לכמה זמן, כיוון שבחריצים הדקים שיוצרים להבי הסכין תמיד נחבאות כל מיני שאריות מזון שלא נשטפות במים. פזרו מעט אבקת סודה לשתיה על כל המשטח ובעזרת ספוג נקי ורטוב מעט נסו להחדיר אותה פנימה לתוך המשטח החרוץ. אחר כך התיזו קצת חומץ 5%, והניחו לו ולסודה לעשות ביניהם אינטראקציה של כ-10 דקות. יכולות להיווצר בועות וקצף אך לא לדאוג, זה נורמאלי כששני החומרים האלה נפגשים. כעבור 10 דקות שוטפים את קרש החיתוך תחת מים זורמים, הוא יוצא מבריק ונקי, כמו חדש.
לנטרול ריחות של טיגון במטבח - מלאו חצי כוס בנוזל אקונומיקה, והניחו אותה על השיש . לחומר המרכיב את האקונומיקה יש תכונה של ספיחת ריחות, והוא ינטרל את ריחות הטיגון. בתום הטיגון, ניתן להשתמש באקונומיקה כרגיל. לא כדאי להחזיר לבקבוק, אבל זה מתאים לשימוש מיידי.
אם דבק בידיכם ריח של בצל או שום שקצצתם, או עיסת קציצות שעירבבתם ביד חשופה, שפשפו את כפות הידיים בחלק הקמור של כף מטבח מנירוסטה, תחת זרם מים. כל הריחות ייעלמו מהיד. בחנויות לאביזרי מטבח מוכרים חתיכת נירוסטה דמוית סבון מוצק בדיוק למטרה הזאת, אבל זה מיותר, כל כף או כלי נירוסטה במטבח יעשה את אותה עבודה בהצלחה.
כל מי שניסה לקלוף ביצה קשה שזה עתה בושלה, מכיר את המאבק המתיש שיש לנהל עם הקליפה, המסרבת להיפרד בקלות מן הביצה. פטנט נהדר לקילוף, כשיש לקלף מספר ביצים: להניח את הביצים בקערה, או באותו סיר בו בושלו - ללא מי הבישול. שופכים על הביצים מים קרים. משהים לדקה. שופכים את המים. מגלגלים את הביצים על דופן הסיר או הקערה, תוך מעיכה קלה שמרסקת את הקליפה. שופכים עליהן שוב מים קרים ומשהים לדקה. אחר כך, הקליפה המרוסקת כמעט נושרת מאליה.
כשאופים מאפינס בתבנית שקעים, אחת הבעיות היא שהמאפינס לא תמיד משתחררים בקלות מן השקע, אפילו ולמרות שדאגנו לשמן את התבנית. המאפינס ישתחררו בקלות אם תניחו את התבנית החמה, איך שהיא יוצאת מן התנור, על מגבת מטבח מקופלת ורטובה. הניחו לתבנית לעמוד על המגבת הרטובה והקרה במשך כמה דקות, ואז הפכו את התבנית והמאפינס אמורים להחליק ממנה בקלות.
הנה פטנט עולמי גם לשמירה על טריות וגם לקיצוץ של פטרוזיליה, או כל ירק עלים אחר. מחלקים את הפטרוזיליה בשקיות ניילון קטנות למנות בגודל הרצוי. מנפחים את השקית כמו בלון, שיהיה בה קצת אוויר, ועושים קשר. מכניסים להקפאה בפריזר. כשצריך להשתמש בפטרוזיליה, מוציאים שקית אחת, אם היא עדיין מנופחת (בדרך כלל האוויר בורח במשך הזמן) מחוררים אותה קצת, ומתחילים לשפשף את השקית בין שתי הידיים. כל הפטרוזיליה הקפואה נשברת בתוך השקית ומתפוררת. נחסך הצורך לקצוץ אותה!
רוצים להפריד בקלות חלבונים וחלמונים? הצטיידו לכם במשפך קטן, למשל מן הסוג המשמש נניח למילוי בקבוק שמן. הושיבו את המשפך על כוס, שברו לתוכו ביצה אחת, ונענעו אותו קלות. החלבון יחליק דרך החור אל תוך הכוס, ואילו החלמון - שהפתח צר לו מדי, יישאר בתוך המשפך. הפרדת ביצים מעולם לא הייתה קלה כל כך!
כשמרתיחים תפוחי אדמה במים, או כרובית, כדאי להוסיף למי הבישול רבע לימון, כולל הקליפה. הוא ישמור אותם לבנים וימנע אפרוריות שבדרך כלל מתלווה לירקות לבנים לאחר ההרתחה.
אם רוצים לשמור על טריות של לחם, אפשר לשים אותו בשקית ניילון יחד עם 2-3 ענפים של סלרי.אני משתמשת בסלרי אחד על כל כיכר לחם והתוצאה היא שהלחם נשמר רך וטרי.
לקבלת פירה תפוחי אדמה אוורירי ותפוח יש להוסיף למי הבישול 1 כפית אבקת אפיה על כל קילוגרם תפוחי אדמה. אין שום השפעה על הטעם, אך התפוחים 'תופחים' ולאחר מעיכתם, הם מקבלים מרקם קליל ואוורירי יותר מאשר מחית תפוחי אדמה סטנדרטית.
כולנו נתקלים מפעם לפעם בצנצנות שהמכסה העקשן שלהן מסרב להיפתח. מה אנחנו לא עושים בשביל לפתוח: מפעילים כוח, דוקרים בסיכה, נועצים סכין כדי לשחרר ואקום. בפעם הבאה נסו לעטות על היד כפפת לטקס דקיקה (כפפת גניקולוג) המשמשת להגנה מעבודות המטבח, לאחוז את הצנצנת ביד החשופה, ולסובב את המכסה ביד עם הכפפה. הלטקס הוא חומר בעל כושר התנגדות, וככה היד לא מחליקה על המכסה, אלא לוחצת עליו להיפתח.
להסרת ריח שום שדבק בידיים אני מכירה שני פטנטים נהדרים:
כולנו אוהבים להכין סלט תותים, נכון? בדרך כלל פורסים את תות השדה לפרוסות דקיקות. יש מכשיר שיכול להקל עליכם את המלאכה, וגם להנפיק פרוסות יפות, אחידות בעוביין. זוהי המנדולינה עם המיתרים המשמשת לחיתוך יפה של ביצים קשות. מניחים את התות - אחרי שהופרד מן הגבעול הירוק, ופורסים בעזרת המיתרים. אותו הדבר אפשר לעשות גם לפטריות שמפיניון שרוצים לפרוס יפה לפרוסות דקיקות ואחידות.
חלבון של ביצה יכול לעזור לכם לנקות את המרק שלכם מכל מיני חלקיקים צפים המעכירים אותו: שופכים את החלבון לתוך המרק הרותח, הוא מתקשה ומתרכז בשכבה העליונה של המרק, וסופח אליו את כל הדברים הקטנים שמעכירים את המרק. בעזרת כף גדולה, מסלקים את החלבון ואת כל מה שצמוד אליו, ונשארים עם מרק צח וצלול.
כשמקציפים שמנת מתוקה ורוצים להמתיק אותה, מוסיפים את הסוכר רק אחרי שהיא כבר התייצבה ותפחה, ואז היא עולה ותופחת עוד יותר. אם מוסיפים את הסוכר מלכתחילה, יש למקצפת פחות נפח.
נכון שמאז פלש המיקרוגל לחיינו, תפוחי האדמה במיקרו הפכו ללהיט שדחק את רגלי תפוח האדמה האפוי בתנור, וזאת בעיקר בגלל משך הזמן הארוך הנחוץ לאפיה בתנור. הנה פטנט שיקצר לכם את משך האפייה, במקרה ואתם, כמוני, לא מחסידיו הגדולים של מכשיר המיקרוגל: הרתיחו קומקום מים, הניחו את תפוחי האדמה בקערה גדולה, צקו עליהם את המים הרותחים וכסו את הקערה. השהייה של 10-15 דקות במים הרותחים, תקצר את משך האפייה כמעט בחצי.
כמה מעצבן לראות את היצורים הקטנים האלה מנקדים את הסוכר הלבן בכתמי שחור וחום. 2-3 שיני ציפורן במיכל הסוכר - ואין נמלים. נמלים לא אוהבות ציפורן, בלשון המעטה.
כשמתכון מסוים דורש הוספת ירקות למחבת או לסיר עם שמן חם, תמיד הוסיפו את השום אחרון. זה ימנע מהשום להיחרך ולתת לתבשיל טעם מריר.
אור השמש לא גורם לעגבניות שכבר נקטפו להבשיל. זה החום שעושה את העבודה. הניחו את העגבניות במקום חמים במטבח, והירוק יחליף צבעו לאדום. מצד שני, אם רוצים להאריך את חיי העגבנייה ולשמור על טריותה - יש לשמור אותה הפוכה על ראשה, כלומר, הצד של הגבעול כלפי מטה.
לסוכר החום, שעומד תקופת מה ללא שימוש, יש נטייה להתגבש ולהתקשות. כדי להוציא מתוכו כמות של כף למשל, צריך להיות ממש סתת-בניין. פטנט פשוט: הכניסו חצי פרוסת לחם טרי לאריזת הסוכר וסגרו אותה הרמטית. הסוכר סופח אליו את הלחות שבלחם, ובתוך מספר שעות הוא יתרכך ויהיה ראוי לשימוש גם מבלי לחצוב בו בסכין או בכף.
מכירים את זה שהפרדתם כמה ביצים לחלמונים ולחלבונים, וטיפה או שתיים של חלמון צנחו לחלבון המיועד להקצפה? תשכחו מלהקציף, זה פשוט לא ילך. בדרך כלל לוקח המון זמן עד שמצליחים לדוג אותם עם כפית. הפטנט הוא מתוכנית של אודטה. לוקחים חצי קליפת ביצה שבורה ומקרבים אותה לטיפת החלמון הסוררת ו"דגים" אותה. לא להאמין, אבל הטיפה כאילו "נשאבת" פנימה. (לא יודעת, אולי יש לה איזה זיכרון מהרחם?) זה עובד תמיד.
מי שמשתמש הרבה בעשבי תיבול טריים כדוגמת פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום וכו' - לא נתקל בבעיה של איך משמרים את חבילות הירק במצב של טריות. הוא פשוט משתמש בהם בתדירות גדולה, והן מתחסלות, ואז קונים חבילות חדשות, וחוזר חלילה. אבל מה עם מי שצריך רק 10 עלי פטרוזיליה, מתוך חבילה של 200? ומי יודע מתי הפעם הבאה שיצטרך שוב? קרוב לודאי שעד אז החבילה תרקיב ותיזרק לפח.
הפטנט - קצצו את כל הכמות כאילו אתם הולכים להשתמש בה מיידית. קחו תבנית לעשיית קוביות קרח. מלאו בכל קובייה עד שלושת רבעי מהקיבולת שלה בירק קצוץ, וכשכל הקוביות מלאות - צקו עליהם מים. הקפיאו בפריזר. כשתצטרכו שוב את הירק המסוים הזה, תוכלו לשלוף קובייה אחת, שתיים, שלוש, כמה שאתם צריכים. שימו להפשיר על צלחת, או טוב יותר במסננת קטנה. כל המים יתנקזו, ואתם תישארו עם ירק קצוץ ורענן, כאילו הרגע נקטף. אני חייבת לציין שאת הטיפ הזה עוד לא ניסיתי, רק שמעתי עליו, אבל הא נשמע לי פשוט גאוני.
כולנו מנסים להימנע מעודף שמן, נכון? אבל מה לעשות שבקבוקי השמן הנמכרים אצלנו הם בעלי פיה רחבה, ולא תמיד יש לנו שליטה על כמות השמן הנשפכת מן הבקבוק. בדרך כלל נחל קטן של שמן זורם מן הפיה במורד הדופן החיצונית של הבקבוק, וגורם לעיגול שמנוני במקום בו אנו מניחים את השמן, על השיש או בארון. הפטנט - קחו לכם בקבוק קטן של מים מינראליים, מאלה עם פקק היניקה המיוחד. העבירו שמן מבקבוק השמן הרגיל, לבקבוק המים הקטן, רק אחרי שהוא יבש לגמרי בפנים, סגרו את הפקק, והנה יש לכם אפשרות לשלוט על כמות השמן. כדי לשחרר שמן, צריך ללחוץ על הבקבוק הגמיש - לחצו לפי מידת השמן שברצונכם לשחרר. מלבד שליטה על הכמות, זהו גם פטנט כנגד נזילות וטפטופים. נסו ותיווכחו.
למתכונים שדורשים מעט גבינה מגורדת - משתמשים בדרך כלל במגרדת, פומפייה, נכון? אני בכל אופן עושה כך. לכמויות גדולות יותר של גבינה מגורדת - אני משתמשת במעבד המזון, ושומרת את כל הכמות המגורדת בשקית אטומה במקפיא. אבל אם צריך פה ושם קוביית גבינה מגורדת, הכי פשוט לגרד על המקום. הרבה פעמים, בעיקר בגבינות רכות מאד, הגבינה נדבקת לפומפייה משני הצדדים וכמות לא מבוטלת מתבזבזת. הפטנט - לרסס את הפומפייה משני הצדדים בתרסיס שמן. ממש קצת. זה ימנע מהגבינה להדבק למתכת, והיא תחליק למטה אל קערת הגירוד.
כשצריך לקרוץ עוגיות מגוש בצק, או לחמניות עגולות למשל, ורוצים שלכולן יהיה גודל אחיד ומראה ייצוגי - הכי טוב להשתמש באיזה כלי עזר, ולא לסמוך על טביעת העין. יש שני מכשירים שיכולים לעזור לנו בכך: לעוגיות קטנות, כדאי להשתמש בכף - פאריזיאן, זו שאנחנו קורצים את העיגולים הקטנים של אבטיח או מלון. מכירים? מחזיקים גוש בצק ביד, בעזרת הכף 'חופנים' עיגול בצק, אם קשה לו להשתחרר אחר כך מתוך הכף - תלוי בסוג הבצק ובמידת הדביקות שלו - אז עוזרים לו על ידי נקישה עם הכף על השולחן, עושים לעוגייה גימור על ידי גלגול ביד.
ללחמניות, או לעוגיות יותר גדולות, אפשר להשתמש בכף של הגלידה, זו שעושה את צורת הכדורים.
יש מאכלים שדורשים על ידם המון המון בצל מטוגן. מג'אדרה למשל, או פירה תפוחי אדמה. אצלי בבית - לא משנה איזו כמות בצל מטוגן אכין כדי ללוות את המאכלים האלה - היא אף פעם לא תספיק. הנה לכם פטנט להכנת בצל מטוגן עם מעטה פריך וטעים, שגם נותן לו קצת נפח: פורסים 4-5 בצלים לטבעות דקות. מערבבים שתי כפות קורנפלור עם רבע עד שליש כוס מים ומערבבים היטב. שופכים את הקורנפלור המומס על טבעות הבצל ומערבבים בידיים. מחממים שמן במחבת, לוקחים בכף מחוררת כמות נכבדת של בצל ומחזיקים קצת באוויר מעל הקערה, שכל הנוזלים המיותרים יתנקזו, ושמים במחבת. מטגנים עד להזהבה, אבל לא זזים מליד המחבת, כי זה דורש טיפול של נענוע הבצלים והפרדה, שלא יידבקו לעיסה אחת. מוציאים לצלחת עם נייר סופג. הבצל מקבל מעטה פריך וטעים, ואם נשארת כמות - אפשר לשמור אותה בקופסה אטומה, זה יכול להחזיק מעמד באותה רמת טעם ופריכות במשך כמה ימים.
יש תבשילים שאוהבים לגלוש החוצה מעבר לקיבולת הסיר בו הם מתבשלים, בעיקר בזמן רתיחה חזקה. ובעיקר כאלה מין מאכלים שמעלים קצף קל. למשל - אורז, פסטה, אפונה יבשה וכו'. לא נעים לגלות את נהרות המים והקצף שמטנפים לכם את הגז, מה גם שלפעמים הגלישה גורמת לכיבוי האש. הפטנט - פשוט מאד. לוקחים חתיכת חמאה, או מרגרינה אם לא רוצים 'להחליב' את התבשיל, ומורחים שכבה דקה על שולי הסיר, בצד הפנימי שלו. רק קרוב לשפה. המים שיטפסו עד לשם ויתקלו בחומה השומנית, לא יוכלו לטפס מעליה, ולגז שלכם שלום.
כשמבשלים מרק עוף למשל, והעוף מפריש כמויות אדירות של שומן, רצוי להפטר מהשומן המיותר ולא להכניסו אלינו לגוף. ישנן כמה דרכים לעשות זאת. יש המחכים ליום המחרת, אחרי שציננו את מרק העוף במקרר, ואז פשוט מרימים מעל פני המרק את שכת השומן שהתקשתה, וזורקים אותה. יש כאלה שעומדים עם כף גדולה, ואוספים מעל פני המרק את שלוליות השומן הצפות במים. מלאכה סיזיפית לכל הדעות.
הפטנט - תנו לעלה חסה לעשות את העבודה במקומכם. מעל לכל מרכיבי המרק, בראש הסיר, שימו עלה חסה גדול. העלה יספוג אליו את כל השומנים, ואז תוכלו להסיר אותו החוצה. אם עלה אחד לא מספיק לספוח את כל כמות השומן, אחרי שתוציאו את העלה הראשון, הכניסו עלה שני, שיסיים את המלאכה. העלה נהיה סמרטוטי ושמנוני, ממש כמו מפית נייר שסופגת שמן. החסה חסרת טעם בבישול, והיא לא תקלקל או תפריע לטעם המרק. פטנט נוסף - לזרוק מספר קוביות קרח למרק. כל השומן יתקבץ מיד מסביבן, ותוכלו להוציא בקלות עם כף לפני שכל הקרח יימס. זה כמובן מוריד את טמפרטורת המרק, אז צריך יהיה לחמם שוב כדי להגיש בטמפרטורה נכונה.
קרה לכם שנשפך לכם יותר מדי מלח לתבשיל? אתם טועמים על קצה הכף, ומתחלחלים מהמליחות. אם תגישו ככה, לפעמים יסתפקו בלהגיד שאתם מאוהבים, אבל לפעמים גם ישאירו את הצלחת על השולחן, לא אכולה.הפטנט - להוסיף לתבשיל תפוח אדמה גדול, חצוי לשניים, ולתת להתבשל ביחד מספר דקות. תפוח האדמה סופח אליו את המליחות היתרה. ככל שתבשלו יותר, ככה יותר מלח ייספג בתפוח האדמה, כך שאם זה למשל מרק או תבשיל שבישול ממושך לא מזיק לו, בשלו עד שתפוח האדמה רך. אם בישול יתר יהרוס לכם את התבשיל - הסתפקו רק בכמה דקות. את תפוחי האדמה שולפים החוצה בשלמותם, הם לא שייכים לתבשיל. אפשר אחר כך לאכול אותם בנפרד, אבל זה כבר סיפור אחר. כשתטעמו שוב את התבשיל שהקדחתם - תגידו שהוא פחות מלוח.
תגידו מה שתגידו, קילוף שום הוא לא מן המלאכות הנעימות של המטבח. אפילו גליל הפלסטיק הירוק שמקל מאד על הקילוף, לא ממש פותר את הבעיה במלואה, שכן גם אתו - לפעמים השיניים לא מתקלפות בקלות, או שהן נמעכות. מספיק שתהיה טיפת רטיבות על משטח העבודה, או בגליל עצמו, ואתם 'מסובבים' אותו על ריק, שן השום לא מגיבה. שלא לדבר על הכאב שלפעמים יש אחר כך בכף היד מפעולת הגלגול.. בקיצור, לא נעים.
הנה פטנט שיהפוך את קילוף השום למשחק ילדים: קחו את שיני השום שברצונכם לקלף, והכניסו למיקרוגל ל - 10 שניות. יתכן ומשך הזמן יהיה שונה במעט, בהתאם לעוצמת המיקרוגל. קליפת השום תתפצח מאליה ותתבקע, וכל מה שצריך זה לשלוף מתוכה את שן השום (זה לא כל כך מתאים לשום הטרי שמציף עכשיו את השווקים, בגלל כמות הלחות הרבה שבו. נסו את זה רק עם שום יבש).
קרה לכם פעם שאפיתם עוגיות, והן יצאו קשות לנגיסה, ומי שמתעקש לגרוס אותן מסתכן בביקור בלתי צפוי אצל רופא השיניים? אולי שכחתם אבקת אפיה, אולי אפיתם יתר על המידה, אולי המעטתם בכמות הנוזלים? לא משנה מה בדיוק הסיבה - דעו לכם שהמצב הוא לא בלתי הפיך. לא לאבד תקווה. הכניסו את העוגיות לשקית ניילון גדולה, דחפו פנימה פרוסת לחם טרי, סגרו את השקית והניחו למשך לילה. העוגיות תספוגנה אליהן את הלחות של הלחם, ולמחרת תהיינה רכות ומתאימות לאכילה.
מכירים את הבאסה שאנחנו שולקים ביצים שתהיינה קשות, ובמקום לקבל ביצה שלמה ויפה, אנחנו מקבלים קליפה מבוקעת,
זרמי חלבון פורצים החוצה ומתקשים בכל מיני צורות אמנותיות, וכשמקלפים - פתאום פורץ נהר של מים חמים מתחת לקליפה?
איזו מכה זאת. לכל אחת יש את הפטנט שלה לנסות ולמנוע ביצה מלהיסדק:
קרה לכם פעם שאכלתם משהו, בטעות או שלא בטעות, והוא היה כל כך חריף עד שבאו דמעות לעיניכם? עם כף היד אתם 'עושים רוח' על הפה תוך מלמול 'וא וא וא וא' ומסביבכם כולם מגישים לכם מים, ולחם, והבעירה לא פוסקת? אז יש פטנט. בפעם הבאה, חפשו מיד את המלחייה. שפכו קצת מלח לתוך היד, ולקקו אותו עם הלשון. החריפות תיעלם מיד. נכון שאחר כך תצטרכו להתמודד עם הטעם המלוח, אבל לפחות בלי דמעות.
על היתרונות של אכילת אורז מלא במקום אורז רגיל, אין צורך להרחיב את הדיבור, נכון? כולנו יודעים שזה בריא יותר. הבעיה היא, שלרבים מאתנו זה הרבה פחות טעים מהאורז הלבן! משום מה יש באורז המלא איזה מין טעם לוואי, ואפילו קצת ריח לא הכי מזמין. הדרך להפטר מהריח וטעם הלוואי - היא להשרות את האורז במים במשך לילה שלם לפני הבישול. למחרת, שופכים את המים, רוחצים את האורז היטב, מסננים אותו - וממשיכים בבישול לפי המתכון. מתקבל אורז רך וטעים, ללא שמץ של ריח או טעם לא טובים. נסו, ותתמכרו.
במתכוני עוגות ועוגיות בהם משתמשים בריבה כמילוי, אני נוהגת להוסיף קצת אבקת ג'לי אינסטנט באותו צבע וטעם של הריבה. ג'לי תות לריבת תות שדה, ג'לי מישמש לריבת משמש וכו'. מלבד חיזוק לטעם, הג'לי תורם גם למרקם יותר יציב של הריבה ומונע ממנה לנזול החוצה מתוך המאפה. הכמות? בערך כף אחת ג'לי לכל כוס ריבה.
ישנן עוגות ועוגיות שצריך לזרות מעליהן אבקת סוכר. הדרך הרגילה והקובלת היא לפזר את אבקת הסוכר דרך מסננת קטנה. אני אוהבת להשתמש דווקא ב.. מלחייה. אני משתמשת במיכל ריק של מלח ים, מיכל הפלסטיק הלבן שנמכר במרכולים. לא לשכוח לשים עליו מדבקה שאומרת שזו אבקת סוכר ולא מלח, כדי שלא יתחילו לצאת לכם תבשילים פולנים מתוקים. את אבקת הסוכר אני מכניסה למיכל באמצעות משפך קטן שאני בונה מנייר, כדוגמת קונוס. ככה יש לי תמיד סוכר מוכן לזרייה, מבלי ללכלך מסננת ומבלי לנחש מה הכמות לה אני זקוקה.
הפטנט שלי שצ'יפסים אגדיים הוא להשרות אותם למשך כחצי שעה בקערה עם מים קרים ומלח. הצ'יפס סופג את המליחות מראש, ובטיגון הוא הופך להיות פריך מאד. לעיבוי המעטפת והוספת פריכות אפשר לעשות כך: להכניס לשקית ניילון גדולה כף אחת או שתיים של קמח עם קצת מלח. לסנן את הצ'יפסים ממי המלח בהם היו שרויים, לנגב אותם היטב במגבת מטבח נקייה, להכניס בכל פעם כמות של צ'יפס לשקית הניילון, לנפח אותה כמו בלון, לשקשק ולנער. שכבה דקה של קמח תצפה את פני הצ'יפס, ותיתן לו קליפה פריכה בעת הטיגון.
כשעושים על האש, ומכינים שישליק (בקר הודו או פרגיות או כל סוג אחר המתלבש על שיפוד עץ), יש להשרות את השיפודים בקערה גדולה עם מים ומלח, לפחות שעה לפני השימוש. השיפודים סופחים לתוכם מים, וכך בשעה שצולים את הבשר על האש, המים הספוגים בשיפודים מונעים התייבשות של הבשר. מעט המלח שנספג בשיפוד, תורם להמלחה קלה של חתיכות הבשר מבפנים, וכמובן מוסיף לטעם.
קורה לפעמים שכמות רסק העגבניות לה אנו זקוקים לתבשיל היא גדולה או קטנה מתכולה של קופסה רגילה של רסק עגבניות. אני נוהגת לקנות קופסת שימורים גדולה של רסק, לשפוך את תכולתה לשתיים-שלוש שקיות ניילון קטנות, ולעצב מכל אחת מהן צורת נקניק. את הנקניקים אני מכניסה לפריזר, וכשאני צריכה רסק עגבניות, אני חותכת לי בסדין חדה את הכמות לה אני זקוקה מתוך הנקניק הזה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: