6 שגיאות בסיסיות שאנחנו עושים כל יום!

אז איך אנחנו אמורים לעשות זאת?

למרבה המזל, יש דרך יחסית פשוטה לסיים את הדילמה. ב-2003 נערך מחקר אשר בדק 28 אנשים אשר עשו צרכים בשלושה מצבים: על אסלה גבוהה, על אסלה נמוכה, ובישיבה ללא אסלה. הממצאים הראו כי עשיית צרכים ללא אסלה היתה המהירה ביותר ואף דורג כ"קל יותר" על ידי המשתתפים (אנו מקווים בכל ליבנו ששילמו להם על החוויה).

לפי הפרוקטולוגים: "גוף האדם לא תוכנן לשבת על אסלות, אנחנו אמורים להתכופף ולעשות צרכינו בשדה". כאשר אתה יושב או עומד, אתה יוצר זווית בין המקום בהם נמצאים הצרכים והמקום בו הצרכים אמורים לצאת. יש אפילו שריר אשר כל מטרתו היא להדק את העניינים כאשר אנו יושבים או עומדים על מנת למנוע תאונות. כשאנו מתכופפים אנו מיישרים את הזווית ומאותתים לגוף שהגיע הזמן.

אם המחשבה על כיפוף מוזר מעל האסלה היא לא נעימה לכם, אתם יכולים להגיע למצב דומה בכך שתניחו את רגליכם על שרפרף (או כל דבר אחר) ולהשען קדימה.

רחצה

מגיל צעיר, מלמדים אותנו כי השימוש היומי במקלחת חמה, כמויות גדולות של סבון וספוג מחוספס הם חיוניים על מנת להיפטר מהמיקרואורגניזמים המסוכנים ומהריח המצחין של העור האנושי. ואם אתם לא נקיים ללא רבב, אתם יכולים לשכוח מבני המין השני, התקדמות בקריירה שבחרתם ועתיד שלא מערב מוות בודד בדירה מסריחה.

אך כפי שמתברר, למרות שמקלחת יומית מקדמת אותנו חברתית, היא גם עושה שמות בחלק מהעור שלנו. מים חמים, סבון וספוגים מחוספסים מורידים את השכבה העליונה של העור שלנו וחושפים תאים חיים לסביבה החיצונית. למעשה, החשיפה הזו עושה אותנו יותר פגיעים למחלה.
לפני העידן המודרני ועלייתה של המקלחת היומית לגדולה, אנשים התרחצו הרבה פחות, ורוב הזמן באותם המים.

אפילו היום, מקלחת לא הורגת בקטריות או אורגניזמים זעירים אחרים, למרות שהיא כן מזיזה אותם ממקום אחד לשני. מושבה של בקטריה החיה על קיר המקלחת שלך עשויה לעבור לרגל שלך; אחרת עשויה לעבור מהרגל לראש. מהסיבה הזו אסור למנתחים רבים להתקלח לפני ניתוח. מחקרים הראו כי אין הבדל בר מדידה בין מספר מושבות האורגניזמים לבין תכיפות המקלחות שלו.
 

אז איך אנחנו אמורים לעשות זאת?

הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על השכבה החיצונית של העור שלנו. אין מספר קסם של מקלחות המומלצות לשבוע, למרות שהרוב מסכימים שהמספר נמוך משבע. אז לפעמים שווה לחכות בין מקלחות ולתת לעור זמן לתקן חלק מהנזק שגרמה המקלחת הקודמת.

כשאתם מתקלחים, השתמשו במים חמים מעט או קרירים וסבון רך, ושפשפו קצת קרם לחות לתוך עורכם לאחר מכן.

נשימה

ברכותינו! אם אתם קוראים את המשפט הזה, ואתם לא רוחות רפאים שחזרו מהקבר, הצלחתם כנראה להבין כיצד לנשום. מצד שני, רוב הסיכויים הם שאתם עושים זאת לא נכון.

קחו נשימה עמוקה עכשיו. אז חכו. אם אתם כמו רוב האנשים, הרמתם את כתפיכם קצת והוצאתם את החזה כמו יונה בטקס חיזור. אתם בטח לא רואים בזה משהו רע, אחרי הכל רוב האנשים משתמשים בחזה לנשום, שם ממוקמות הריאות לא?

אז ככה, שלא. מתברר כי השריר בו עלינו להשתמש לנשום הוא הסרעפת, הממוקמת מתחת לריאות וקרוב יותר לבטן שלנו.

כאשר אנו זקופים, רוב האנשים משתמשים בצורה רדודה של נשימה אשר עושה שימוש רק בחלק העליון של הריאות. במציאות, רוב כלי הדם אשר אוספים חמצן נמצאים בתחתית הריאות, הצד המוזנח. מאחר וכל כך הרבה כוח ריאתי הולך לבזבוז, אנו מקבלים פחות חמצן, וכתוצאה מכך, אנו נושמים מהר יותר ממה שאנחנו צריכים.

נשימה תוך שימוש בחזה נוטה לפגוע במאזן החמצן/פחמן דו חמצני ויכולה להוביל לכאבי ראש, תשישות, חרדה ואפילו מתקפת פאניקה.

אז איך אנחנו אמורים לעשות זאת?

מתברר שנשימה היא אזור אחד בו תינוקות הם הרבה יותר חכמים מאיתנו. תינוקות משתמשים בסוג עמוק יותר של נשימה הנקרא נשימה אבנורמלית, אשר מחזקת ועושה שימוש מלא בסרעפות שלהם. רק כשאנו גדלים אנחנו עוברים לשימוש פחות יעיל בנשימה. למרבה המזל, אפשר לאמן את הגוף שלנו לעבור חזרה לשימוש מלא בנשימה, ועם הזמן, תוכלו אפילו לנשום כך בשינה.

כדי להתאמן, נסו 'לנפח' את הבטן בזמן שאתם נושמים פנימה, כאשר אתם משאירים את החזה יחסית ללא תזוזה. אז כווצו את שרירי הבטן שלכם עם הנשיפה. לא רק שהדבר יתן לכם יותר חמצן בכל נשימה, הוא גם יחזק בסופו של דבר את הסרעפת שלכם. סרעפת חזקה יותר משמעה שתקבלו יותר חמצן עם כל נשימה, והמוח שלכם לא יצטרך לפנות עוד לשרירים שלכם - וכך תתעייפו פחות.

שינה

אוקי, אז אולי אתם לא יודעים לעשות צרכים, לנשום או להתקלח כמו שצריך, אבל לשכב במיטה כל לילה יודעים, נכון?  אז למה אתם ממשיכים להתעורר
ב-3 בבוקר? אתם שוכבים שם, תוהים לעצמכם מה לא בסדר אתכם. האם אשן יותר מדי? אתם תוהים. איך ישאר לי זמן לעשות צרכים בבוקר?

אם זה קורה לכם לעיתים תכופות, אתם לא לבד. רוב הסיכויים, שאם תעלו את הנושא, תאובחנו כסובלים מ'בעיית שינה', ותקבלו אחד ממליון מרשמים לכדורי שינה, אותם מחלקים בקלות. מכאן קל להיות תלוי בכדורים שלא רק לא עוזרים לפתור את הבעיה האמיתית אלא גם מעודדים התמכרות ושינה לא בריאה.

אז איך אמורים לעשות זאת?

במקרה זה, אתם כבר עושים זאת נכון. זו התגובה שלכם ששגויה.

הרעיון ששינה לא מוטרדת לשמונה שעות היא טבעית למין האנושי היא מאוד חדשה יחסית. לפני שתומאס אדיסון טען להמצאת הנורה, אנשים באזורים עם יותר משמונה שעות של חושך ישנו בדרך כלל במקטעים של 3-5 שעות שינה, שעה של עירות, ואז עוד 3-5 שעות שינה. שעת העירות שימשה להרהורים שקטים, סקס, עישון וכל דבר אחר חוץ מבהיה בקיר והשתוקקות לשינה. למעשה, השעה הזו נחשבה כזמן הטוב ביותר לקיום יחסי מין, משום השלווה שבין השינה הראשונה לשניה.

בזמן האחרון, אור מלאכותי דחף את זמן השינה הרגיל שלנו יותר ויותר מאוחר, והשינה המקוטעת הזו כווצה לשמונה שעות יחידות. עדיין, המוח שלנו מכוון טבעית לימים בהם לא היו עדיין נורות אור.

בניסוי בן חודש, משתתפים ישנו תחת תנאי 'לילה' שארכו 14 שעות. הם עברו במהירות לתבנית המקוטעת, והתעוררו לשעה או 2 של 'ערות שלווה', בין שני קטעים בני 3-5 שעות של שינה.

אז למה אנחנו עדיין מתעוררים למרות שהיינו ערים עד מאוחר צופים באח הגדול?

יש אנשים הנוטים למחזור שינה טבעי שכזה למרות כל האור המלאכותי, במיוחד במשך חודשי החורף האפלים. למרבה המזל, לפי המומחים, אם תשארו רגועים ותתנו לעצמכם ליפול חזרה לשינה טבעית במקום סתם לשכב שם ולתהות למה אתם ערים, קרוב לוודאי שלא תחוו השפעות שליליות ביום למחרת.

ישיבה

תקופות ארוכות של ישיבה עשויות להגדיל את סיכוייך לסכרת, מחלות לב ואפילו סרטן, לא משנה כמה תתעמל מתי שלא תשב. ומסיבה לא ברורה, ישיבה לזמנים ארוכים עלולה אף להוביל למוות מוקדם יותר. מה שלא נאמר הוא שכל זה הוא בזכות המצאה אחת - הכיסא.

הכיסאות ישרי הגב שאנחנו מכירים היום הומצאו כבר לפני אלפי שנים, אך עד לזמנים המודרניים, הם שימשו רק אנשים חשובים מאוד. עד המאה ה-19, מצב הישיבה הרגיל לאדם רגיל היה על שרפרף חסר גב או ספסל, או פשוט כריעה על הרצפה.

ואם אתם עוקבים, אז בוודאי ניחשתם שהגוף שלנו אינו בנוי לכיסאות ישרי גב ולזווית של 90 מעלות המוצגת על ידי הכיסא הממוצע. כאשר אנו עומדים או אפילו יושבים על משהו ללא גב, שרירי הבטן שלנו פעילים ועוזרים לעמוד השדרה שלנו לתמוך במשקלנו.

כאשר אנחנו יושבים בכיסא, השרירים האלה נרגעים ולפתע עמוד השדרה שלך נותר לבדו במערכה, ותומך במשקל של גופנו העליון לבד, כמו קש המחזיק כדור באולינג. הלחץ הנוסף מפעיל כוח על דיסקי השדרה שלנו ויכול לבסוף להוביל לכאב גב כרוני, משהו ש-80% מאיתנו מרגישים מדי פעם.

אז איך אנחנו אמורים לעשות זאת?

מחקר אשר עשה שימוש בסריקות MRI כדי לבדוק את תנועת דיסקי חוט השדרה גילה כי מבין שלושה מצבים: ישיבה, ישיבה מרושלת והשענות אחורה בזווית של 135 מעלות עם הרגליים על הרצפה, דוקא ההשענות אחורה היא זו אשר מפעילה את מינימום הלחץ על עמוד השדרה.  אגב, זו הייתה התנוחה הפופולארית בימי הרומאים, אז נסו זאת בעבודה ואמרו לבוס שלכם שזו דרך להמנע מעוד ימי מחלה.

צחצוח שיניים

ריח רע מהפה זו דרך נהדרת לאבד חברים. אף אחד לא ירצה לשבת לידך. אז תודה לאל שלמדנו לצחצח את השיניים כלכך הרבה.

אך, בעצם, המנהג האובססיבי שלנו לצחצח שיניים מוביל להדרדרות הבריאות האוראלית, כולל גידול במספר החורים ואיבוד שיניים. רובנו מכירים בתיאוריה הרווחת, שעלינו לסלק כל מיני גורמי פסולת מהפה על ידי צחצוח פעמיים ביום. אבל הפתעה - טעינו.

רופאי שיניים בריטים ממליצים עתה למטופליהם כי עלינו, ובמיוחד ילדים בין גילאי 5-10, לא לצחצח שיניים אחרי כל ארוחה. הסיבה היא שהחומציות באוכל ובמשקאות גורמת לאמיל שמצפה את השן להתרכך, וצחצוח ישר אחרי האוכל מוריד שכבות אמיל מהשיניים ומשאיר אותן חשופות לחורים. להשאיר קצת אוכל בפה עושה למעשה פחות נזק מהצחצוח שאחרי. שמעת, ד"ר כהן?

אז איך אנחנו אמורים לעשות את זה?

מחקרים מראים כי עדיף להשתמש בחוט דנטלי מאשר לצחצח. בכך אנו מורידים בקטריות המצטברות בין השיניים מבלי לקרצף ולהסיר שכבות של אמיל מהשן.

אבל לפני שאתם רצים לזרוק את מברשת השיניים, תדעו שמומחים עדיין ממליצים לצחצח פעמיים ביום, רק לא לעשות זאת ישר אחרי הארוחה. עדיף להתמקד בחניכיים יותר מאשר בשיניים עצמן, כך שזה יותר מסאג' עדין מאשר צחצוח נמרץ.