print header

המלאך, שלושת האחים, ועץ האגס

 
שני מלאכים בשמיים התווכחו בעניין הנשמות שעל הארץ. מלאך אחד, שהיה פסימיסט, הרגיש שכל האנשים על הארץ הם אנוכיים ולא ראויים לגאולה. המלאך השני, שהיה אופטימיסט, חש כי בני האדם הם באופן בסיסי טובים ונדיבים.
 
הם התווכחו עד שהביאו את עצמם לכדי התערבות. המלאך הפסימיסט התערב שהמלאך האופטימיסט לא יוכל למצוא שלושה אנשים טובים ונדיבים בשלושה ימים. באותו רגע, יצאה ההתערבות לדרך.
 
האופטימיסט התחפש לקבצן וירד אל הארץ. הוא נדד מעיר לעיר עד שלבסוף הגיע לכפר קטנטן. שם הוא שמע על שלושה אחים שהוריהם נפטרו והשאירו להם חווה עלובה מחוץ ליישוב - בית קטנטן למחסה ועץ אגס יפהפה, שהיו להם מקור לגאווה וחדווה. הפירות מן העץ הזינו אותם וגם הביאו רווח נאה בשוק. מדי יום טיפל אחד מהם בעץ האגס והשניים האחרים עבדו בחווה, על פי תור שקבעו.
 
 
המלאך, עדיין לבוש כקבצן, הגיע לבית הקטן בו גרו. האח הבכור טיפל בעץ באותו יום והמלאך שאל: "אדון נדיב, האם תוכל לחלוק כמה פירות מן העץ שלך עם אדם רעב?"
האח הסתכל עליו בחביבות ואמר, "העץ הזה שייך לא רק לי אלא גם לאחי, אבל הנה האגס שהייתי אוכל לארוחת צהריים. קח אותו אתה". המלאך לקח את האגס וחשב לעצמו, "זהו באמת אדם טוב ונדיב."
 
ביום שלמחרת טיפל האח האמצעי בעץ, כשניגש המלאך ושאל: "אדון נדיב, אני כל כך רעב. האם תוכל לחלוק כמה פירות מן העץ?" האח האמצעי ענה, "העץ הזה שייך לא רק לי אלא גם לאחי, אבל תוכל לקבל את האגס שהתכוונתי לאכול לארוחת צהריים". המלאך חשב "כבר שניים!"
 
ביום השלישי טיפל האח הצעיר בעץ וזיכה את המלאך באותה תשובה בדיוק. המלאך היה נרגש מאוד משום שלא רק שמצא שלושה אנשים נדיבים בשלושה ימים, אלא שכולם גם היו מאותה משפחה. הוא החליט לגמול לשלושת האחים. עם עלות השחר ביום שלמחרת הופיע על מפתן ביתם לבוש כסוחר עשיר וביקש מהם לצאת עימו להליכה. הוא הבטיח שהחווה ועץ האגס יטופלו כהלכה בהיעדרם.
 
ראשית לקח אותם אל אחו נפלא שהשתרע בצד נהר מתפתל. הוא פנה אל האח הבכור ואמר "בקש את המשאלה הטובה ביותר". ללא היסוס הצביע הצעיר אל האחו שטוף השמש ואמר "הלוואי וזה היה כרם, ושהיה לי יקב והרבה משרתים הקוראים לי אדון."
 
המלאך היכה במקלו וגפנים כורעות תחת אשכולות ענבים מילאו את העמק. יקב ניצב בצד הנהר ותוך דקות הפליגו אניות עמוסות בחביות היין שלו ברחבי העולם. כשצעד הצעיר אל עבר חייו החדשים, קרא אליו המלאך, "זכור שאלוהים עני!"
 
אחר לקח את שני האחים הנותרים אל שדה מרעה מכוסה עורבים. המלאך פנה אל האח האמצעי ואמר, "בקש את המשאלה הטובה ביותר." הצעיר התבונן על פני השדה ואמר, "הלוואי וכל הציפורים הללו היו כבשים, ושהיה לי מפעל כאן והייתי סוחר צמר אמיד עם הרבה משרתים."
 
המלאך היכה במקלו, וכל מה שביקש האח האמצעי הופיע: הכבשים, המפעל והמשרתים. תוך זמן קצר הפליגו אניות עמוסות בצמר שלו ברחבי העולם. כשצעד האח האמצעי אל עבר חייו החדשים, קרא אליו המלאך, "זכור שאלוהים עני!"
 
הוא לקח את האח האחרון אל ראש הר והראה לו עמקים, ימים ויערות ואמר "בקש את המשאלה הטובה ביותר." הצעיר התבונן סביבו ואז הביט בחזרה במלאך. "אני רוצה שמישהי תאהב אותי בעבור מי שאני." המלאך הביט בצעיר והשתהה, "זו בקשה נדירה. כדאי שנבדוק בספר מה אנחנו יכולים לעשות." המלאך עלעל בדפי ספר ולבסוף דיבר. "יש רק שלוש נשים בעולם שיכולות לאהוב אותך בעבור מי שאתה. שתיים מהן נשואות. כדאי שנמהר לשלישית."
 
בזמן קצר הגיעו לחצר מלך שביתו היחידה הייתה האחרונה מבין שלוש הנשים. "הוד מעלתך," אמר המלאך, "הבאתי מחזר לבתך." 
 
"עוד אחד?!" שאל המלך, "יש לי מלך, שני נסיכים וסולטן בחדר הסמוך. איך אבחר את הגבר המתאים?"
 
המלאך דיבר מיד. "הוד מעלתך, יש לי פתרון. בחצרך יש חמישה עצי זית. חתוך ענף מכל אחד מהם ונטע אותם בשורה. על כל ענף קשור שם של מחזר אחד. מחר, הענף שיימצא חי ונושא פרי יישא גם את השם שאתה מחפש."
 
המלך הסכים, והגנן המלכותי נטע ענף מכל עץ. למחרת מצא המלך ארבעה ענפים יבשים ומנוונים. אבל, באופן משונה למדי, הענף שנשא את שם הצעיר היה חי ונשא פרי.
במשתה גדול נישאו האיכר הצעיר והנסיכה. מאוחר יותר, כשלקח אותם המלאך אל בקתה קטנה בשולי היער, אמר להם "זכרו שאלוהים עני!".
 
זמן חלף, ושנה מאוחר יותר החליט המלאך לראות כיצד מסתדרים שלושת האחים. מחופש שוב לקבצן, הוא הלך ראשית לכרמים של האח הבכור. הוא הקיש על הדלת. "בבקשה, אדוני, טעימת יין לאדם צמא?" "לך מכאן!" צעק האח. "אני אשלח בך את כלבי אם לא תעזוב מיד." 
המלאך היכה במקלו וכל הכרמים נעלמו. "חזור אל עץ האגס שלך," אמר המלאך. "שכחת שאלוהים עני."
 
אחר התקרב המלאך אל המפעל של האח האמצעי. "בבקשה אדוני, פיסת בד לחימום כתפי הקרות?" "לך מכאן!" צרח האח, "או שאנשי יכו אותך במקלות!"
המלאך היכה במקלו. המפעל וכל הכבשים נעלמו. "חזור אל עץ האגס שלך. שכחת שאלוהים עני."
 
לבסוף פסע המלאך במעלה הדרך לבקתה הקטנה והקיש על הדלת. "יש לכם מעט לחם לאדם רעב?" שני הצעירים פתחו את הדלת לרווחה, אחזו בזרועותיו והוליכו אותו אל האח. "אין לנו הרבה אך מה שיש לנו שלך הוא" אמרה האישה הצעירה.
 
"יש לנו קצת לחם גס" אמר האיכר הצעיר, אך כשהביא את הלחם מתוך התנור, הייתה זו כיכר עשירה של לחם לבן ורך. 
"יש לנו מעט מרק דליל" אמרה האישה, אך כשהסירה את מכסה הסיר, היה המרק סמיך מירקות ובשר. 
"יש לנו רק מים" אמרו, אך כשמזגו למלאך, נמלאה כוסו יין מתוק.
 
שני הצעירים נדהמו.
 
מחייך, אחז המלאך בידיהם והוביל אותם אל ראש הגבעה. משם הם חזו בבוסתן בו נצבו שורות שורות של עצי אגס ובית יפהפה המתין להם. "זה עבורכם, ועבור ילדיכם וילדי-ילדיכם, משום שזכרתם שאלוהים עני."
 
הזוג התחבק. הם חיו בשלווה כשדלתם פתוחה לכל מי שהקיש עליה, ולעולם לא שכחו שאלוהים - עני.
 

מקור תמונה: digitalart, FreeDigitalPhotos

מקור: סמי חגאג
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.