print header

שער הייחוד והאמונה - ייחודים עליונים

לקריאת השיעור הקודם - אמונה והבנה - לחצו כאן!

ב"ה

בין חסידות ומוסר

הרבי עורר פעמים רבות על ההלכה בשולחן ערוך לפיה קודם התפילה יש להתבונן בגדלות הבורא ושפלות האדם. בהתבוננות זו עצמה מסביר הרבי כי ישנם שני חלקים, ישנה ההתבוננות בגדלות השם וישנה ההתבוננות בשפלות האדם. על מה לשים יותר דגש, על החלק הראשון או על החלק השני?

הרבי מסביר כי זהו אחד ההבדלים בין חסידות ומוסר. חסידות שמה את הדגש על גדלות השם, בעוד שמוסר שם את הדגש על שפלות האדם. להתבוננות זו יש השפעה ישירה על עבדות השם, כאשר הדגש הוא על שפלות האדם, אזי תנועת הנפש של האדם היא של 'כיווץ', מרירות ואף עצבות, האדם מרגיש בעיקר את הנמיכות שלו ואת האפסיות של העולם הגשמי ותאוות עולם הזה. אך כאשר הדגש הוא על גדלות השם וכפי שחסידות מסבירה, גדלות הנשמה היהודית ואף מעלת הגוף של יהודי, אזי התנועה של 'התרחבות' ושמחה, האדם מרגיש כמה גדול בוראו וכמה נעלית נשמתו. מתוך התבוננות זו יקיים שליחותו בעולם להכין לקב"ה דירה בתחתונים מתוך שמחה וטוב לבב.

הדגש בחסידות הוא על גדלות הבורא, וכך אכן אנו לומדים ב'שער הייחוד והאמונה' בשבועיים האחרונים. הקב"ה הוא אין סוף, הוא לא רק יותר גדול מהעולם, הוא לאין ערוך גדול מהעולם, אין לנו שום יכולת להשיג אותו. ככל שלומדים יותר, מבינים יותר, ככל שמבינים יותר בגדלות הבורא, בפלא שבו, באהבה שלו אלינו, ובזכות שלנו להתחבר אליו על ידי תורה ומצוות, כך יש יותר שמחה, שמחה המתפשטת לחיי יום יום.

עשיר בדעת

לכן נאמר על חסידים כי הם עשירים. עשיר הוא לא (רק) מי שיש לו הרבה כסף, ייתכן מישהו שיש לו הרבה כסף אך בנפש הוא עדיין עני. עשיר בדעת, הכוונה מי שהוא בתנועה של התרחבות ומשפיע על אחרים. יש לו ביטחון בקב"ה שתמיד יהיה לו (הוא הרי בן שלו) ולכן יש לו 'רחבות' גדולה והוא נותן לאחרים, וכל הנותן בעין יפה הוא נותן. זה כמובן מתבטא בתורה ומצוות שנעשות מתוך תענוג גדול, הרחבה והידור.

הכל זה אלוקות ואלוקות זה הכל

בגדולת הבורא עצמה אנו לומדים השבוע (פרק ז') שני סוגי התבוננויות – יחודא עילאה ויחודא תתאה. מספרים שאדמו"ר האמצעי היה אומר שהוא רוצה שכאשר שני חסידים נפגשים בשוק הם ידברו שני ייחודים אלו. מובן כי לא מדובר במושגים השמורים ליחידי סגולה, אלא מושגים שכל אחד מאיתנו צריך להכיר ולהבין. יותר מזה, ההבנה היא לא רק לשם ההבנה, אלא ששתי התבוננויות אלו יעוררו אותנו בשני אופנים של עבודת השם, שני אופנים בביטול – ביטול המציאות וביטול היש.

הכל זה אלוקות – יחודא תתאה

הקב"ה נעלה לאין ערוך מהעולם, אך כדי שייברא עולם, כלומר כדי שתהיה מציאות של זמן ומקום, ישנה את ספירת המלכות. ספירת המלכות מאפשרת לקב"ה להיות מלך, שהרי 'אין מלך בלא עם' – כדי שמלך ייחשב למלך צריך שיהיו לו נתינים שהם רחוקים ממנו (ולא רק שרים או בנים). אם לא היה עולם עם זמן ומקום, עולם המרגיש נפרד מהבורא, לא היה מי שימליך את הקב"ה. כיוון שהעולם נברא מספירת המלכות, ישנו קשר בין העולם וספירת המלכות, ישנה שייכות ביניהם, וההשלכה של זה בפועל היא שהעולם 'תופס מקום' מבחינת ה'מלכות'. כתוצאה מכך כאשר מתבוננים כיצד הקב"ה בורא את העולם דרך ספירת המלכות נדמה כי העולם קיים, אנחנו קיימים, ורק שהמציאות שלנו היא אלוקות. לכן על ידי התבוננות זו נבוא לביטול, כיוון שיש מישהו מעלינו, אך זה יהיה רק ביטול היש. אנחנו מרגישים 'יש', מרגישים קיימים, ומבטלים מציאות זו לבורא.

אלוקות זה הכל – יחודא עילאה

אך כאשר מתבוננים כי גם ספירת המלכות בטלה ומאוחדת עם הקב"ה שהוא נעלה מהעולם לאין ערוך, ואין העולם 'תופס מקום' אצלו  כלל, מבינים כי העולם כאילו אינו קיים מבחינתו, יש רק אותו. התבוננות זו תביא אותנו לביטול במדרגה גבוהה בהרבה, התבוננות זו תביא אותנו לביטול במציאות, לא רק שאנו קיימים ומבטלים את עצמנו לבורא, אלא שאין אנו קיימים כלל, וממילא אפשר שכל מציאותנו תהיה ביטול.

הרבי הרש"ב מסביר כי אף על פי שייחודא עילאה היא דרגה נעלית ואנו שייכים בעיקר לייחודא תתאה, מכל מקום כדי שנוכל לחוש יחודא תתאה צריך לפחות להבין קצת מהי יחודא עילאה.

שני ייחודים אלו מרומזים בפסוק 'שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד' – הכל בטל אליו – יחודא עילאה, מציאות העולם (זמן ומקום) אינה קיימת ביחס לבורא. ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' – יש גם עולם – יחודא תתאה, העולם הזה נברא כל רגע על ידי הבורא, אין פינה הפנויה ממנו.

ושוב אלו אינם עניינים 'גבוהים' השייכים רק ליחידי סגולה וזקני החסידים, אלו הם דברים השייכים לכל אחד ואחד מאיתנו. אולי לא באופן של התבוננות במשך כמה שעות, אך גם כמה דקות של התבוננות בדורנו הם יקרות, חשובות ויכולות לשנות אדם מהקצה אל הקצה.

מה עושים כשלא מצליחים להרגיש ביטול?

במכתב מיוחד באגרות קודש כרך א' כותב הרבי עצה כיצד להרגיש ביטול. הרבי מציע להתבונן כיצד היינו מרגישים אם היינו עומדים ליד האדמו"ר הזקן, הבעל שם טוב, רבי שמעון בר יוחאי בעת האידרא, רבי עקיבא בעת דרשו במעשה מרכבה, כהן גדול כאשר הוא בקודש הקודשים ומשה רבנו בזמן מתן תורה! הרי בוודאי ובוודאי שלא היינו מרגישים את עצמנו כלל, והיינו בטלים במציאות לגמרי.

וכעת ניתן להתבונן כי גם ברגע זה נמצאים ליד אור אינסוף ב"ה כפי שהוא בקודש הקודשים, בזמן מתן תורה, וכמו שהוא לפני הצמצום! שהרי נפסק בחסידות שהצמצום אינו כפשוטו ועצמו, ומהותו נמצאת כאן ועכשיו ממש.

למעבר לשיעור הבא - סוד האמונה - לחצו כאן!

באדיבות: נדב כהן - מחבר הספר "מודעות יהודית"

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.