print header

רובנו כבר שמענו אינספור פעמים שהמקור העיקרי לסבל הוא הוויכוח הפנימי האינסופי שאנחנו מנהלים עם המציאות. אבל כמה באמת מבינים מה זה אומר? קאוצ'ינג למתחילים

חמש הטעויות הגדולות בדרך לקבלת המציאות

אחת הדרכים בה אנחנו גורמים לעצמנו סבל בל יתואר היא המלחמה הבלתי פוסקת שאנחנו מנהלים מול מה שיש, מול מה שלא ניתן לשנותו. במלחמה הזאת אנחנו תמיד המפסידים והקורבנות כבדים; כעס, שיפוט עצמי, חוסר אנרגיה והצורך להתמודד עם עוד ועוד מאותו הדבר השנוא. קבלה של מה שיש (אנשים, חפצים ומצבים) היא הבסיס ההכרחי לשינוי איכות חיינו ולשיפור התוצאות שאנחנו מקבלים. הנה חמש השגיאות הגדולות שאנחנו נוטים לעשות ביחס אליה.

1. קבלה = השלמה

השלמה, במובן בו אנו משתמשים בדרך כלל, היא מצב סביל המלווה בתחושת קורבנות. לעומתה, קבלה היא אקט של שחרור. איך תדעו אם השלמתם או קיבלתם? הקשיבו למחשבותיכם ולתגובותיכם לגבי הנושא. אם אתם שומעים את עצמכם אומרים משפטים בסגנון: "מה לעשות, זו המציאות"; "אין מה לעשות, הוא כזה"; "זה לא שאני אוהבת את זה, אבל אני מקבלת את זה"; "טוב, מה לעשות, היא באה מרקע שונה"; או: "כבר השלמתי עם זה" – תדעו שאתם לא בכיוון הנכון.

ולמה ככה? כי למשפטים האלה מתלווה נימה של תלונה ושיפוט. אתם יכולים לחוש את ההתכווצות בתוככם בעודכם הוגים שורות אלו? ובכן, זוהי השלמה. כשאנו מקבלים משהו עדיין יתכן שלא נאהב אותו. אך אם "ניתן לו להיות", פשוט כי הוא כבר ישנו ואין דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות אותו, אז יחד עם ההסכמה ייעלמו הרחמים העצמיים המתחבאים מאחורי ההשלמה.

2. קבלה היא הסכמה לנעשה

והיא מנוסחת כך: "אם אקבל את התנהגותו אתן אישור לכך שזה בסדר". פעמים רבות אנחנו מנסים לשנות את האדם מולנו ונאבקים בהתנהגותו עד חורמה, אך ללא הועיל. בדרך כלל, אנחנו פשוט מקבלים עוד מאותה התנהגות שנואה. אלו יכולים להיות ההורים שלנו, שתמיד יש להם מה להגיד, בן הזוג שאף פעם לא מעניק, מתחשב או לוקח אחריות כמוני - או בת הזוג שאיני יכול להשלים עם התייחסותה לילדים.

אם יש בחייכם מצב כזה או דומה לו שאלו את עצמכם מה אתם באמת רוצים. בכולנו פועם הרצון להיות יותר צודקים. זהו האגו. אך האם הוא מנהל את ההצגה? אם כן, אולי הגיע הזמן לשנות. אם את רוצה שלוות נפש ואנרגיה פנויה להגשים את חלומותייך, הפסיקי להיאבק בהורייך או לחכות לאישור מהם. כשאת רוצה יחסים נפלאים עם בעלך זה לא ממש מועיל שאת מתייחסת אליו כמו אל ילד, או מתחשבנת עמו ושופטת אותו על כל דבר קטן. ואם אתה רוצה שאשתך תפסיק להתיש אותך בחיפוש אובססיבי אחר הוכחות לכך שאתה אוהב אותה, נסה לשפוט את מעשיה קצת פחות.

3. אם אקבל את המצב אשאר תקוע בו לעד

הפרדוקס הוא שכל עוד תילחם, תכעס או תתנגד למצב, תשלוט בך אותה גישה שלילית ותתבטא במחשבות ובחוויות שלך. דווקא הקבלה שלו תאפשר לך את החופש, האנרגיה והיצירתיות הנדרשים כדי לשנותו באופן אפקטיבי.

4. "אני לא יכול לקבל את זה"

מכירים את המשפט הזה? איך אפשר לקבל משהו כואב ונורא, כגון פרידה, מוות של אדם יקר, יחס לא הוגן או התמודדות כלכלית קשה? באמת, איך? - פשוט, כי זה מה שיש. אתם תגידו "אני לא יכול להסכים לזה", והמציאות תענה: "ככה זה!" קבלה אינה דוקא לאהוב את המצב, היא לא מכוונת לומר שהוא נעים, וגם לא להדחיק אותו ואת הרגשות הנלווים אליו. היא פשוט מיועדת לתת רשות פנימית למה שכבר קיים, כדי שנוכל להמשיך לחיות על אף הנסיבות, במקום למות בעודנו בחיים.

5. כשאני גורם לעצמי להרגיש רע זה מדרבן אותי לשנות את המצב

האומנם כך? כמה זמן אתה כבר "משנה" כך את המצב? ואם זה כל כך יעיל, למה אתה עדיין כאן? מלחמה עצמית גורמת לאיבוד אנרגיה, לשיפוט עצמי ולאיבוד פרקים שלמים מחייך בהם אתה חי רק למחצה, ממתין עד שתשיג את מה שאתה באמת רוצה.

העיסוק הכפייתי בדברים האלה

כשאתם מקבלים משהו זה לא "כדי ש...", אלא משום שאתם מבינים שאין דרך אחרת ומבחינים שהדרך בה אתם פוסעים כיום מובילה בדיוק לתוצאות ההפוכות מאלו שרציתם: היא גורמת לכם צער, סבל ועוגמת נפש. לא תמיד תקבלו בדיוק את מה שרציתם (אף שפעמים רבות תקבלו את מה שעליו רק חלמתם), אך קבלת הקיים תמיד תשפיע על יכולתכם ליהנות מהחיים, על מערכות היחסים שלכם ועל התוצאות שאתם מקבלים.

בפגישת סיכום שערכתי עם אחת המתאמנות שלי לאחרונה היא סיפרה לי על התובנה ששינתה את חייה מקצה לקצה: "ההשלמה עם המציאות, השלמה אמיתית ומלאה היא האמצעי הטוב ביותר לנטרול הכעסים ולחיסכון באנרגיה. זה לא שהפסקתי לרצות לשנות דברים, אבל עכשיו אני מתעלת את הרצון הזה לכיוון דברים שאפשר לשנות, ולא מנסה לשנות דברים ואנשים שאי אפשר לשנות. זה לא רק הרצון לשנות את מה שלא ניתן שפוגע, אלא גם העיסוק הכפייתי בדברים האלה, ההתבוססות ברעל החומצתי שנוצר עקב כך, שמהווה 'פול גז בניוטרל'".

ואכן, אותה מתאמנת עשתה כברת דרך, ולאחר שהשלימה עם מה שלא ניתן לשנותו זכתה בעצם במה שבאמת רצתה. ואם אני חושבת על כך, ההבדל העיקרי בין אלה ש"עושים את זה" לאלה שלא היא היכולת להשלים ולקבל את המציאות כפי שהיא: להשלים עם העבר כי לא ניתן לשנותו, להשלים עם מה שיש ועם מה שאין, ומשם ליצור את מה שרוצים באמת.

מקור: שרון שחף

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.