print header

פוקוס מתוך ספר התניא - כמים הפנים לפנים

לקריאת השיעור הקודם - אמונה מלשון אימון - לחצו כאן!

ב"ה

זה אמיתי או לא?

בפרקים האחרונים אנחנו לומדים על דרגות מאוד נעלות בעבודת השם המתבטאות בדרגות שונות של אהבה ויראה. היה אפשר לחשוב שלכאורה כיצד זה שייך אלינו, בפרט שבתחילת התניא אדמו"ר הזקן מזהיר שמי שלא מתבונן באמת, בעומק, לא מוליד רגשות אמיתיים כי אם דמיונות שווא, ואף אחד מאיתנו לא רוצה להיות במצב שהוא סתם מדמיין...
אבל באופן מפתיע בפרקים אלו אדמו"ר הזקן מעודד את עניין הדמיון, ואומר שגם אם לא הגענו לדרגות הגבוהות המדוברות, אפשר להתנהג כאילו שהגענו, ואדרבה כך צריך לעשות, וכיוון שזו האמת, ובפנימיות שלנו יש את אותו רגש להשם, לכן אין בעיה עם הדמיון הזה.
למשל בנוגע לאהבת השם כאהבת אב לבנו, אומר אדמו"ר הזקן, שגם אם לא מרגישים כך צריך להרגיל את עצמנו לפנות לקב"ה כאבא, וגם לומר זאת בפה, וההרגל הזה יהפוך לטבע.
יוצא  שעיקר הבעיה הוא לא הדמיון, עיקר הבעיה הוא המדמיין. אם המדמיין לא מודע למצבו האמיתי וחושב שהוא באמת אוחז בדרגות הנעלות ביותר, אז זה דבר מושלל. אבל אם יודעים את האמת ויודעים מה הדרגה האמיתית שלנו, אז מותר להתנהג גם בהתאם לדרגות גבוהות יותר ואין עם זה בעיה, ואדרבה, זה יעזור לנו לעורר את אותם דרגות נעלות.

 

כמים הפנים לפנים

אבל החל מפרק מ"ו, מסביר כי יש דרגה של אהבת השם שכל אחד יכול להגיע אליה, גם מי שיש לו 'לב אבן', ואפילו מי שלא הצליח להרגיש אהבת השם עד היום, יכול לעורר אהבה זו בתוכו.
בספר משלי אומר שלמה המלך: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". הפירוש הפשוט הוא, שכאשר אדם מסתכל במים הוא רואה את ההשתקפות שלו – כאשר הוא מחייך הוא רואה במים דמות מחייכת וכאשר הוא כועס הוא רואה במים דמות כועסת. כך גם בין בני אדם. האופן שבו אדם מתנהג ומרגיש כלפי אחרים יוצר את התגובה שלהם כלפיו, את ההתנהגות וההרגשה שלהם אליו.
הפירוש העמוק הוא, שכך הוא גם ביחסים עם הקב"ה. כפי שאנחנו מתנהגים אליו הוא מתנהג אלינו בחזרה, וכפי שהוא מתנהג אלינו כך גם אנחנו נתנהג אליו חזרה.
דבר דומה ניתן לראות ביחסים בין בני זוג. כאשר הבעל מגלה אהבה לאשתו במעשים ובדיבורים, אזי היא תרגיש, כמעט באופן אוטומטי, את הצורך לגלות לו אהבה בחזרה.
כך הוא היחס בין שני אנשים באותה רמה, אך בין שני אנשים מרמות שונות הדבר מקבל ביטוי חזק הרבה יותר. למשל, אם מפקד בצבא יפנה לאחד החיילים הפשוטים באמצע מסדר, כאשר הם ניצבים מול כל החיילים, ויגיד לו מול כולם כמה הוא מעריך ואוהב אותו, אותו חייל יחזיר למפקד באופן אוטומטי אהבה והערכה. אם המפקד גם ייתן לו איזה צ'ופר – ישחרר אותו הביתה, או אף יזמין אותו לביתו הפרטי – אז הוא כבר ממש "קנה" את החייל.
והנמשל מובן כשנתבונן  בכך שהקב"ה שהוא אינסוף – אין מספר לגדודיו, יש לו בלי סוף מלאכים, ספירות ועולמות, והעולם כלפיו הוא לא גדול כל כך כפי שהוא נראה לנו – ויחד עם זאת הוא הניח הכל בצד, את כל העולמות, עליונים ותחתונים, ובחר דווקא בנו. וכאשר היינו במצרים, הוא בעצמו – לא מלאך, לא שרף, לא שליח ולא אחר – ירד לעולם הגשמי, ובו עצמו למקום הנמוך הנקרא מצרים, מקום של טומאה ועבודת אלילים, הוציא אותנו משם וקירב אותנו אליו.
השם קירב אותנו אליו ונתן לנו הזדמנות לחבק ולנשק אותו על ידי קיום המצוות, ולהדביק את רוחנו ברוחו על ידי השגת התורה וידיעת חכמתו ורצונו.
לכן אנו מברכים לפני המצוות "אשר קדשנו במצוותיו", הוא קידש אותנו. כשם שגבר מקדש אישה ובכך עושה אותה שלו, כך הוא מקדש אותנו במצוות. בקיום מצווה אנחנו נעשים שלו.
כשם שגבר ואישה לאחר הקידושין הופכין להיות לבשר אחד, כך ועוד הרבה יותר מזה, גם אנחנו על ידי מצווה הופכים להיות ל"בשר אחד" עם הקב"ה.
לכן תיקנו חכמינו שכאשר מישהו עוסק בתורה צריך לעמוד בפניו, מכיוון שבזמן עסק התורה, הוא מתאחד עם הקב"ה, ואנו נעמדים בפני השכינה שבתוכו באותו זמן.

מוטי הגרריסט

דוגמא נפלאה ומוחשית ראינו 'בשידור חי' כאן בארצנו הקדושה בעת ביקורו של נשיא ארה"ב. כאשר הגיע לארץ נשיא ארצות הברית, הוא הגיע עם משלחת של מאות אנשים ועשרות כלי רכב. אחד הרכבים נתקע בדרכו לירושלים, ו'מוטי הגרריסט' הוזמן לחלצו. הרכב הוא רכב משוריין ולכן שוקל הרבה יותר מרכב רגיל, אך מוטי הצליח להשתלט על המשימה בהצלחה. לאחר מכן הוא התראיין בתקשורת ונשאל על החוויה המיוחדת, "זה לקח לי שלוש שעות, אבל הרגשתי כמו שלוש דקות" סיפר. לא יאומן, משל המלך בתניא בהמחזה מוחשית. לעשות משהו בשביל המלך (נשיא ארצות הברית) גרם לו להרגיש כל כך מיוחד, עד שלא הרגיש את הזמן כלל. עצם זה שעוזר של המלך (אפילו לא המלך בעצמו) ביקש ממנו לעזור למלך, כבר המיס את ליבו והעלה אותו למקום אחר לגמרי.

להשתדל לראות מלך

סיפור מדהים בגמרא מלמד אותנו כי צריך להשתדל לראות מלך יהודי, ואפילו מלך שאינו יהודי. הגמרא (מסכת ברכות ט, ב) מספרת שרבי זירא נדרש פעם לעמוד בקבלת פנים למלך, הוא עמד עם כולם וקיבל את פניו. לאחר מכן הוא אמר שהרגיש כי היה זה בזבוז זמן, ו'הפסד' בשבילו. אך הגמרא אומרת, כי אין זה כך כלל. הפוך, צריך להשתדל לראות מלך, אפילו מלך שאינו יהודי, כי מכל הכבוד שעושים לו, אנחנו יכולים להתחיל להבין איזה כבוד יעשו למלך המשיח, במהרה בימינו.

למעבר לשיעור הבא - רצוא ושוב - לחצו כאן!

באדיבות: נדב כהן - מחבר הספר "מודעות יהודית"

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, תניא, מצוות, קב"ה, גדולה
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.