אהבה, משמעת, הרמוניה

כיצד לדבר עם ילדיכם בשפת הנשמה

מאת: ג'יי ליטווין
באדיבות: אתר בית חב"ד

תקשורת עם ילדים היא אתגר גם בנסיבות אידיאליות, וכשאנו מנסים לדבר על הדברים החשובים ביותר – על רגשותיהם הפנימיים ועל תכונותיהם של ילדינו – אזי המשימה עשויה להיראות כמעט בלתי אפשרית. איך נדבר עם ילדינו על דברים כמו אהבה וגילוי טוב לב, על אמונה ואומץ, על יושר ואמון? אף שאלה הם המסרים שאותם אנו רוצים להעביר להם יותר מכל, אלה הם הדברים שהכי קשה לדבר עליהם.

המשימה הופכת קשה אף יותר כיוון שהמעלות והתכונות הללו אינן עקביות. הן נוטות להיות נזילות ומופשטות. הן לא מתנהגות באותו אופן בכל מצב. טוב לב זו אמנם תכונה נדיבה וזורמת, אך אין זה תמיד הדבר החכם ביותר לגלות טוב לב בכל מצב. הנאמנות היא אמנם איכות ייחודית, אך ביכולתה להוליך את ילדינו שולל כשהיא מיושמת בצורה עיוורת.

אך איך ניתן להבין את ההבדלים העדינים הללו באופן מספיק ברור כדי שנוכל להתחיל לדבר עליהם עם ילדינו? איך, לדוגמא, ניתן להבחין בין אימי האלימות לבין ההכרח שבמלחמה, בין טוהר מידת היושר לבין האכזריות שבמתן ביטוי לאמיתות שאין הכרח לחשוף אותן, בין אסרטיביות מועילה לבין אגרסיביות עוינת?

כדי לעשות זאת בחוכמה, נחוצה לנו הבנה של האיכויות הללו, וכן שפה ואוצר מילים מתאימים כדי להביאן לידי ביטוי. אך היכן נוכל למצוא את השפה הזו? איך נוכל להסביר את הניואנסים הללו?

קיים מקור המתגלה לנו ספציפית בתקופה זו של השנה. זו השפה השייכת לספירת העומר, מצווה שאנו מקיימים בארבעים ותשעת הימים שבין פסח לשבועות.

אחרי שיצאו בני ישראל ממצרים, חלפו ארבעים ותשעה ימים בטרם קיבלו את עשרת הדיברות בהר סיני. המסורת מלמדת אותנו כי כל אחד מן הימים הללו היה הכרחי ונחוץ לבני ישראל כדי לזכך את עצמם ולהפוך ראויים למתנה הזו. בכל יום מן הימים הללו, הם בחנו את עצמם ותיקנו איכות או תכונה נוספת. היו ארבעים ותשע תכונות/ איכויות כאלה בסך הכל.

ארבעים ותשע תכונות אלה היו מורכבות משבע תכונות בסיסיות. כל אחת מן השבע הכילה את שבע האחרות, וכך היו ארבעים ותשע בסך הכל.

חכמי הקבלה מספרים לנו כי נשמת האדם כוללת את שבע התכונות הבסיסיות הבאות:

• חסד (אהבה/ טוב לב)
• גבורה (עוז/ משמעת)
• תפארת (יופי/ הרמוניה/ חמלה)
• נצח (ניצחון/ התמדה / נחישות)
• הוד (ענווה/ דבקות)
• יסוד (בסיס/ חיבור/ קשר)
• מלכות (הדרת מלכות/ כבוד)

כשאנו מקיימים את מצוות ספירת הימים והשבועות מן הפסח ועד לשבועות, כל אחד משבעת השבועות מוקדש לתכונה שונה – שבוע אחד לטוב לב, שבוע אחר למשמעת, שבוע נוסף לחמלה, וכן הלאה. בכל אחד משבעת ימות השבוע אנו מזככים היבט אחר משבעת ההיבטים של תכונת אותו שבוע. לדוגמא, בשבוע המוקדש לטוב לב, נקדיש יום אחד לזיכוך אותו היבט לטוב לב הדורש משמעת, ויום אחר – לזיכוך היבט טוב הלב הדורש חמלה, וכן הלאה. במהלך השבוע שבו אנו מזככים את תכונת היופי, נקדיש יום אחד לזיכוך אותו היבט של יופי הדורש כבוד, ויום אחר – להיבט היופי הדורש ענווה, וכך הלאה, עד שנזכך את כל שבעת היבטיה של תכונת היופי.

בסופו של דבר, כל תכונות האופי נגזרות משילובים של שבע התכונות הבסיסיות הללו. כל איכות מצויה במשחק גומלין תמידי עם האחרות, ובכך יש לה היכולת לשנות את ביטויה ואת השפעתה. כדי שכל תכונה תהיה שלמה, עליה לגלם את כל שבע התכונות האחרות. מחסור או עודף אף באחד משבעת ההיבטים פוגם בתכונה ובמקרים מסוימים הופך אותה להרסנית. משמעת, לדוגמא, עלולה בנקל להפוך לאכזריות אם תהיה בה אפילו הגזמה קלה בלבד.

כיוון שאנו יודעים זאת, ביכולתנו להשתמש בתכונות הללו כדי להתחיל להבדיל ולהסביר את אופיים והתנהגותם של ילדינו ושל עצמנו. התכונות הללו, שאותן אנו סופרים ומזככים במסענו בן ארבעים ותשעת הימים, יכולות לשמש לנו כיסוד לשפה חדשה, שפת הנשמה.

שפה זו תיתן לנו אוצר מלים שיאפשר לנו לתת שם לאיכויות לא-מוחשיות – שלא ניתן לגעת בהן ואף לא לראותן, אך שניתן להביאן לביטוי בדרך המעשה – לזהות אותן ולאחר מכן לדבר עליהן עם ילדינו. אם נלמד לדבר עם ילדינו על התכונות הללו בדרכים ברורות, ספציפיות וקונקרטיות, אזי יש לנו האפשרות לחדור ללבם ולמחשבתם ולפתח את יכולתם לדבר אתנו ממקום עמוק יותר בתוך עצמם.

כשאנו משתמשים בשבע האיכויות כמדריך, אנו יכולים לדבר לילדינו לא רק על מהו דבר מסוים, אלא גם על איך הוא כזה. אנו יכולים לא רק להגדיר טוב לב, אלא גם לתאר איך נראה טוב-לב בשעת פעולה. האם הוא תמיד נראה אותו הדבר? האם אותו מעשה יכול להיות טוב בסיטואציה מסוימת ואכזרי בסיטואציה אחרת? האם מעשה מסוים יכול להיראות כאכזרי אך בכל זאת להיות מעשה טוב? איך ומדוע?

הבאתה לביטוי של כל אחת מבין שבע התכונות הללו דורשת שינוי והתאמה בהתאם לנסיבות, והתוצאה היא מגוון של דרכים שונות שבהן איכות מסוימת עשויה לבוא לידי ביטוי כך שתתאים לסיטואציה מסוימת.

אם טוב לעזור לאחרים, אזי מדוע אין זה טוב לעזור למישהו לגנוב? אם חשוב להיות אמיץ, אזי מדוע אין זה טוב לעשות משהו מסוכן? אם להיות נאמן זו מידה טובה, אזי מדוע לא לעשות כמו האחרים גם כשאני חושב שהם עושים משהו מזיק? אם סובלנות יוצרת עולם שבו שורר שלום, אזי מדוע לפעמים עליי להתייצב כנגד משהו שמישהו אחר עשה, או להבדיל בין טוב לרע, בסדר ולא בסדר?

כשאתה בוחן ובודק כל אחת משבע האיכויות הללו ומבין כיצד הן משפיעות זו על זו, אתה מתחיל לראות שהיעדר כל אחת מהן או הוספתה עשוי לשנות באופן דרמטי את משמעותן או אופן ביטוין של האחרות.

אף שמהות ה"אהבה" היא "נתינה", האם ילד יתנהג בצורה אוהבת אם ייתן קופסת גפרורים לחבר צעיר בן שבע, או אם ילדה תיתן בלי לשאול צעצוע של אחיה או אחותה במתנה לילד אחר? או אם הוא או היא יאמרו דבר שקר כדי למנוע מחבר להסתבך בצרות?

אם תקדישו זמן להרהור בכל אחת משבע התכונות הללו – טוב לב, משמעת, חמלה, התמדה, ענווה, חיבור/קשר וכבוד – ולאופן שבו הן קשורות זו לזו בקשר גומלין הדדי – אזי תוכל להשתמש בהן כברשימה שבאמצעותה תוכל לבדוק ולראות אילו מן האיכויות הללו חסרות או מצויות בהגזמה בכל סיטואציה נתונה. זה יאפשר לך לדבר עליהן ביתר קלות עם ילדיך.

הבה נבחן לדוגמא את תכונת האסרטיביות. רבים מאתנו רוצים לעודד בילדינו תכונה זו. זוהי איכות פנימית ההכרחית להישגים ולעצמאות (ללכת נגד הזרם). עם זאת, אנו יודעים כי אסרטיביות גובלת באגרסיביות, והיא יכולה בקלות להפוך לאיכות שמשתמשים בה לרעה או בהגזמה, והתוצאה היא כמה תכונות אופי שעלולות להיות לא נעימות כלל וכלל. אך כיצד עלינו להסביר הבחנה זו לילדינו? הבה ננסה ליישם ביחס למקרה זה את הרשימה בת שבע התכונות.

לדוגמא, איך תיראה האסרטיביות אם תחסר את איכות האהבה או המשמעת? כמה פעמים פגשת מישהו המכריז על עצמו כאסרטיבי, אך כולו מדיף עוינות? האם ילדך יכול להיות אסרטיבי ולגלות חמלה בעת ובעונה אחת (להבין את צרכיהם של אחרים ולהתחשב בהם)?

מצד שני, היכולת להיות אסרטיבי עשויה לעזור לילדך להיות עצמאי ולא ללכת נגד הזרם. היא עשויה למנוע ממנו או ממנה מלסבול הצקות מידי אחרים. אך בלי שתפתח בילדך ענווה וחמלה, כיצד תוכל להיות בטוח שהוא או היא לא יהפכו למציקנים בעצמם? בלי ענווה, הרי אף שהאסרטיביות של ילדך עשויה להביא לו הצלחה, האין היא עשויה אף ליצור אצלו יוהרה וגאוותנות?

כמה אפקטיבית תהיה האסרטיביות של ילדך אם היא חסרה התמדה? מדוע ישנם אנשים אסרטיביים מאוד – המסורים כליל למטרתם הראויה מאוד – שעדיין אין להם היכולת להשיג ולהגשים הרבה? האם יתכן שעם כל כוחם והתלהבותם, חסרות להם התמדה ומשמעת?

וכמה פעמים פגשנו באנשים אסרטיביים, ממושמעים ומסורים, שחסרה להם פתיחות לרעיונות חדשים או הגמישות להגיב לסיטואציות משתנות? האם יתכן שחסרה להם תחושת חיבור לעולם גדול המצוי בהשתנות מתמדת? האם הם לא מצליחים לראות כי מעשיהם משפיעים על העולם הזה בדרכים הגדולות מהם, וכי העולם שאליו הם קשורים משפיע ללא הרף עליהם ועל מטרותיהם? או שללא איכות זו, הם נוטים להתמקדות יתר בעצמם – גישת חיים שעשויה לקרבם לעבר מטרותיהם האישיות על חשבון אחרים וללא כל השפעה חיובית על העולם הסובב אותם?

ולבסוף, לאחר שפיתח אסרטיביות, צריך שלילדך תהיה גם תחושה של כבוד – כבוד עצמי וכן תחושת היות ראוי לכבוד מצד אחרים. כשחושבים על כך, האין זה כך שניתן להשיג זאת אך ורק אם ילדך יהיה מסוגל להיות אסרטיבי בדרך אוהבת, חדורת משמעת ועם זאת מלאת חמלה, בהתמדה ותוך שמירה על ענווה, כשהוא מבין את תוצאות מעשיו הן ביחס לעצמו והן ביחס לאחרים? האם אין כולנו מכירים אנשים אסרטיביים שחסרה להם אחת האיכויות הללו ולכן אין הם מעוררים בנו כבוד? האם אין לילדך חבר לכתה הנראה כאילו הוא מקבל תמיד מה שהוא רוצה, ועם זאת אין אחרים מחבבים אותו ואף לא רוחשים לו כבוד? האם ביכולתך לזהות אחת או יותר משבע התכונות הללו שאין לילדך? האם תוכל לראות כיצד חוסר בכל אחת משבע התכונות הבסיסיות הללו מסוגל עד מהרה להפוך איכות חיובית לאיכות שלילית? האם אתה מסוגל להסביר זאת לילדך?

אחרי שקראת את הקטע המובא לעיל, האם ביכולתך לתאר לעצמך ניהול דיון עם ילדך, שבו אתה מנסה להסביר לו (או לה) את ההבדל שבין התנהגות אסרטיבית להתנהגות אגרסיבית תוך שימוש בשבע האיכויות כאוצר המלים שלך?

אם התיאור שלעיל סייע לך להבין טוב יותר את תכונת האסרטיביות או נתן לך תובנות מסוימות ביחס לעצמך או למישהו שאתה מכיר, אזי התחלת לראות את שפת הנשמה בפעולה. אם ברצונך להמשיך בלימוד זה, קיימים מקורות רבים שבהם תוכל למצוא עזרה לפיתוח ההבנה שלך ביחס לשבע האיכויות הללו.

המחבר מבקש להודות על תרומת עבודתו של הרב סימון יעקבסון למאמר זה.