print header

פוקוס מתוך ספר התניא - חינוך מתוך שמחה

לקריאת השיעור הקודם - אהבת ישראל - לחצו כאן!

ב"ה

חינוך מתוך שמחה

השבוע אנחנו מסיימים בתניא את סדרת הפרקים בהם אדמו"ר הזקן מייעץ לנו כיצד להתגבר על בעיות שונות בעבודת השם. העצות הראשונות היו בנוגע לעצבות הנובעת מעניינים גשמיים ורוחניים ואחר כך התחילה סדרת עצות בנוגע ליציאה ממצב של טמטום הלב. מצב בו אנחנו כבר מבינים כי צריך להיות שמח, אבל פשוט לא מצליחים לעשות זאת - כלומר, הלב אטום ולא מצליחים להרגיש.

בפרקים הראשונים כ"ט-ל"א, הסביר כי הבעיה היא ב'עודף ישות', האדם מלא בעצמו, בטוח כי הוא כבר מחובר ומקושר, אין לו צורך לחזור בתשובה, הוא לא צריך לקבל עצות מאחרים, אין לו לאן להתקדם, הוא כבר שם. מצב זה הוא כאשר נפש הבהמית בחוצפתה מגביהה את עצמה, והפתרון הוא להוריד אותה ו'לשבור' אותה. על ידי שבירתה יוכל אור הקדושה והשמחה להיכנס לליבו של האדם.

העצה הראשונה הייתה חשבון נפש אמיתי ונוקב, שעל ידו מבין האדם כמה עוד יש לו להתקדם ולהשתפר (פרק כ"ט) ולא רק ביחס לעצמו אלא גם ביחס לאחרים, ואף ביחס לאלה שהחשיב את עצמו נעלה מהם (פרק ל'). עצה נוספת הייתה לעמוד בתוקף כנגד הנפש הבהמית ועל ידי זה לחשוף את האמת, כי אין בה ממשות כלל, בדומה לחושך שאין בו ממשות, הוא רק היעדר של אור.

חושך = היעדר אור

אם יושבים בחדר חשוך ולרגע מאירים עם פנס על קיר, לאן נעלם החושך שהיה עד אותו רגע במקום בו כרגע נראה אור הפנס?

התשובה שלא היה שם חושך לפני כן, כי חושך אינו מציאות, הוא רק היעדר אור. לכן ברגע שיש אור החושך נעלם ללא מאמץ נוסף. כך הספיקות והטענות של הנפש הבהמית אינן מציאות אמיתית, וברגע שמגבירים את אור הנפש הקדושה, הם מתבטלים מעצמם.

זיכוך הנפש

בפרק ל"ג יש עצה אחרת לגמרי. בפרק זה מסביר האדמו"ר כי יש דרך נוספת לזכך את הנפש ולהתגבר על אטימות הלב, והיא על ידי התבוננות. על ידי שהאדם יתבונן עד כמה השם אוהב אותו.

בשבוע שעבר התבוננו בפרק ל"ב דרך המשקפיים של 'שלום בית'.

השבוע נתבונן בפרק ל"ג דרך המשקפיים של 'חינוך'. ננסה להוציא עצות פרקטיות בחינוך, מפרק זה.

חינוך הנפש הבהמית

לאורך כל ספר התניא, אנו לומדים כיצד לחנך את הנפש הבהמית. הרי הנפש הבהמית היא הנפש הראשונה, ואותה אנו צריכים לזכך ולשנות, אותה אנחנו צריכים לחנך. הנפש האלוקית כבר מתוקנת, עיקר העבודה היא עם הנפש הבהמית. את אותן עצות שאנו מקבלים בנוגע לחינוך הנפש הבהמית שלנו, אפשר ליישם גם בחינוך עם הילדים בבית.

הפרקים שלנו עוסקים בטמטום הלב, מדובר ביהודי שומר תורה ומצוות, אף מהדר במצוות, אך אינו מרגיש, ליבו אינו פתוח, הוא קר. כך לפעמים ישנם ילדים / בני נוער, שמצד החינוך שקיבלו וקבלת העול שלהם הם מקיימים את המצוות, אך הכל באדישות, בלי חשק, הם לא באמת רוצים להיות שם. הם לא מוכנים לקבל ביקורת ובטוחים כי אינם בבעיה כלל.

מה ניתן לעשות?

העצות הראשונות דיברו על שבירת הנפש הבהמית, להראות להם כמה שאינם במדרגה שהם חושבים, כמה הם עוד רחוקים מהשם ומלאים עבירות ומחשבות זרות. ניתן גם לעמוד בתוקף מול הנפש הבהמית ועל ידי זה לגלות כי אין בה ממשות. אך סביר להניח שאם נפנה למומחה חינוך בדורנו לא אלה יהיו העצות שלו... דורנו 'הדור השביעי', הוא גם ה'דור הרגיש'. כל פגיעה קלה בכבוד של בני הנוער והילדים עלולה להפילו לשנים רבות (אנשי החינוך העובדים עם ה'נושרים' מספרים, כי לא מעט מאותם ילדים חוו בשלב כלשהו השפלה ופגיעה בכבוד מצד ה'מערכת' או המשפחה).

כמובן שדברי אדמו"ר הזקן חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ושהם תקפים גם היום, השאלה רק למי הם מכוונים. בפרקים אלו אינו מדבר על ילדים או בני נוער שבדורנו, שהרי מדבר על בינוני שלא עובר עבירות, ואף מחשבות 'שלא להשם' אין לו.

להתאים לקהל

הרבי הקודם (רבי יוסף יצחק שניאורסון מלוביץ') כותב בקונטרס כללי החינוך וההדרכה, כי הכרת המחונך והתאמת החינוך אליו זה היסוד של כל החינוך, ומביא לכך דוגמא מאוכל גשמי. בשר ומרק יכולים לחזק את הגוף אך ברור שאם נאכיל תינוק בבשר ומרק זה רק יזיק לו. מצד שני מים מתוקים וחלב הם טובים לתינוקות, אך למבוגרים לא יועילו. ומובן כי גם לגבי האוכל הרוחני, כך הוא הדבר שצריך להתאים את 'האוכל' לפי הקהל.

אגב, המומחים הכי גדולים בהתאמה לקהל הם אנשי השיווק. הם יושבים וחושבים שעות על גבי שעות על כל סוג קהל, איך הם יגיעו אליו בצורה הכי מדויקת, מהירה ויעילה. לא שהם חכמים יותר מכולם, הם פשוט מרוויחים כסף לפי הצלחה.

להמיס את הנפש הבהמית

העצות בפרק ל"ג כבר יותר שייכות לנוער בדורנו. במקום לבטש את הנפש הבהמית, במקום לעמוד נגדה בתוקף, צריך לחמם אותה, להמיס אותה. הנפש הבהמית במצב של קרירות? 'לא אכפת לה'? האדם לא מרגיש שמחה? - אל תילחם בו, תחמם אותו. תן לילד הרגשה עד כמה הוא אהוב, כמה הקב"ה אוהב אותו, כמה הרבי מה"מ אוהב אותו, דואג לו, חושב עליו. כמה ההורים שלו אוהבים אותו ומעריכים אותו. הרגשת אהבה וחום אלו יפעלו על הילד הרבה יותר משבירתו. הוא לא כלי כרגע לעצות הראשונות (שבירת הנפש הבהמית), הן מדברות על אדם במדרגה הרבה יותר גבוהה. בדרגה שלו צריך להרבות באהבה, באור וחום, אהבה אינסופית, שידע וירגיש כי יש מי שאוהב אותו.

כשם שבנוגע לעצמנו, ההתבוננות כמה הקב"ה קרוב אלינו ודואג לנו תזכך את הנפש ותפתח את הלב, כך בנוגע לילדים שלנו, ההרגשה כי הקב"ה אוהב אותם, ההורים אוהבים אותם, תשחרר ותפתח את הלב לשמחה ולקדושה. זה נותן לילד ביטחון ושקט נפשי לדעת שתמיד יש מישהו שאוהב אותו, ומקבל אותו כמו שהוא.

מה יפה ירושתנו
בהמשך, מסביר כי כאשר אדם שמח וגאה בהיותו יהודי, שמח וגאה בהיותו חסיד, יש לו כוח להתגבר על כל המניעות בעבודת השם. כלומר, לילד שירגיש אהוב וישמח להיות חסיד, יהיו יותר כוחות להתגבר על המניעות בעבודת השם. הרבי מה"מ מסביר, כי שמחה חודרת בכל ענייני החיים. אדם שמח חי חיים שמחים וזה משפיע על כל מעשיו, על כל מה שהוא בא איתו במגע ועל כל מי שהוא בא איתו במגע. אדם שמח מצליח יותר בחיים וחי חיים אמיתיים יותר.

שמחה כפולה ומכופלת

יותר מזה, הידיעה כי אני עושה כעת את רצון השם, הידיעה כי אני מסב נחת רוח לבורא, מוסיפה גם בשמחה שלי. לא רק ששמחים מכך שעושים רצון השם, שמחים גם בכך שהקב"ה שמח מאיתנו.

כלפי הילדים הנמשל מובן. תחילה הילד מרגיש אהוב ומכך הוא שמח, מתגבר על המניעות ועובד את השם מתוך שמחה, בשלב הבא, הוא רואה שההורים שמחים ממנו ומהמעשים שלו, ההורים מראים לו כמה הם מרוצים (וכמובן שלא צריך לחכות שיהיה מושלם בשביל זה). כאשר הוא רואה את השמחה שלהם במעשים שלו, זה מכפיל את השמחה שלו. הילד בטבעו רוצה לשמח ולגרום נחת להוריו, כשהוא רואה שזה קורה זה מוסיף בשמחה שלו.

לאהוב ולשמח

ובעצם למה להגביל את העצות האלה רק לחינוך הילדים שלנו? הרי זה רלוונטי ליחסים שלנו עם כל יהודי שפוגשים. כל כך הרבה יהודים צריכים עידוד וחיזוק, כל כך הרבה צריכים חמימות ואהבה כדי לפתוח את ליבם. למה לא לפרגן לכולם? למה לא להראות אהבה גם ליהודי שפוגשים ברחוב, ואפילו ליהודי שלא מכירים? אפשר להראות ליהודי אחר כמה הוא אהוב, ואפשר לפרגן לו ולהראות כמה נחת הוא פועל במעשים שלו. שם משמחים יהודי וגם מרוויחים קיום מצוות ומבצע 'אהבת ישראל'.

סוף כל סוף נמצאים בחודש אדר, יש לנו תירוץ טוב להיות בשמחה ולשמח אחרים.

 

למעבר לשיעור הבא - יש מטרה - לחצו כאן!
 

באדיבות: נדב כהן - מחבר הספר "מודעות יהודית"

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, תניא, קב"ה, נפשות
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.