פוקוס מתוך ספר התניא - מקץ אסור או מותר

לקריאת השיעור הקודם - שיטת ההתבוננות - לחצו כאן!

ב"ה

לפני כ-70 שנה, בשנת תש"ג, חילק הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק את לימוד התניא לימות השנה, כך שבי"ט כסלו מתחילים את הלימוד היומי, וכעבור שנה מסיימים את קריאת ספר התניא על כל חמשת חלקיו. עם תחילתה של הקריאה המחודשת, נעמיק בנקודות עיקריות הנלמדות במהלך הקריאה. נקדים לסדרת המאמרים את מה שאמר הרבי הרש"ב אודות לימוד וחידוש בספר התניא; שאם זה מעורר את הזולת בעבודת השם, אז גם אם אין זה כוונת התניא, מותר לעשות זאת (ספר השיחות של הרבי הריי"צ, תש"ג).

מושגים חדשים

השבוע נלמד בתניא היומי מאמצע פרק ו' ועד אמצע פרק ט', בהם ממשיך אדמו"ר הזקן להסביר על יחסי הכוחות בין הנפש הבהמית והנפש האלוקית, ומקנה לנו מושגים חדשים בהסתכלות שלנו על העולם.

לא רק סמנטיקה

כבר מתחילת ספר התניא, מציג בפנינו אדמו"ר הזקן דרך חדשה להסתכל על העולם. אין אלו רק מושגים חדשים, אלא השקפה אחרת לגמרי. יש באפשרותנו להרכיב משקפיים חדשות ולהתחיל לראות את העולם באור חדש, להתחיל להסתכל על הפנימיות שבכל דבר. לאחר שנרכיב משקפיים אלו ותפיסת העולם שלנו תשתנה, ממילא יהיה שינוי גם בהרגשה שלנו כלפי העולם וממילא יהיה שינוי גם בהתנהגות שלנו.

עם או בלי חסידות  

אם נשאל אדם שאינו שומר תורה ומצוות כיצד הוא מגדיר טוב ורע, מה הוא יענה? מהן אמות המידה ב"עולם החופשי" של טוב ורע? כנראה שתלוי את מי נשאל... אין אמת מידה אחת לטוב ורע, זה תלוי במקום בו נמצאים, בזמן, בנסיבות האירועים, בנפשות הפועלות. אירועים זהים יוגדרו כטוב על ידי חלק מהאנשים וכרע על ידי אנשים אחרים. ובכל אופן, הטוב והרע נקבעים לפי מה שהשכל האנושי קובע במקרה הטוב ולפי מה שמרגיש נכון, במקרה הפחות טוב.

אפילו אם נשאל אדם שומר תורה ומצוות, אך כזה שטרם נחשף ללימוד החסידות בכלל ולימוד ספר התניא בפרט, כיצד הוא מגדיר טוב ורע, נגלה שהתשובה שלו לא תמיד תואמת את התורה. כלומר, בוודאי שהוא כבר יאמר כי התורה מגדירה טוב ורע ויש לקיים את המצוות ולהימנע מהעבירות, אך כאשר נרד לחיי היום יום, כאשר נרד ל"תחום האפור", אותם הדברים שהתורה לא הגדירה כמצווה שאנו מחויבים לקיים, ומאידך לא הגדירה כעבירה שאסור לקיים, הוא לא ידע.

הדברים המותרים, אכילה, פרנסה, חיי משפחה, זמן פנאי, זה טוב או רע?

בשלב זה נגלה כי ללא לימוד פנימיות התורה, אכן אותו איזור נשאר "אפור". במקרה זה, נראה כי רוב האנשים נוטים ללכת אחרי ההיגיון האישי שלהם, או אחרי מה שמרגיש להם ומה שמתחשק להם. כתוצאה מכך יכול להיווצר מצב בו אדם שומר תורה ומצוות, מקפיד על קלה כבחמורה, אך בחייו הפרטיים חי את התרבות המערבית, הדעות שלו בתחומי החיים השונים הם בהתאם לדעה הרווחת בעולם המודרני ולא לפי דעת תורה. הוא "נהנה" מהעולם, ולא רואה בזה סתירה להיותו יהודי שומר תורה ומצוות.

אסור ומותר

בפרקים אותם נלמד השבוע בספר התניא, אדמו"ר הזקן לא משאיר "שטחים אפורים". אין מקום בו הקב"ה אינו נמצא ואין מצב עליו התורה אינה נותנת את דעתה. לא ניתן לעשות הפרדה ולומר כי בחלק מהיום אני שומר תורה ומצוות ובחלק אחר אני אדם רגיל שחי בעולם ויכול להחליט לבד מה אסור ומה מותר, מה נכון ומה לא נכון.

תורה ומצוות הם לא עוד "תחביב" הנוסף על המציאות שלנו, הם הם המציאות שלנו. יהודי הוא שומר תורה ומצוות בכל רגע, בין אם זה בזמן שבו הוא מקיים מצווה בפועל, בין אם זה בעבודה, בין אם זה כשהוא בזמן איכות עם המשפחה. ממילא, כמו שלגבי מצוות הוא ניגש לתורה או לרב כדי לברר מה אסור ומה מותר, גם לגבי ענייני החול הוא בודק בתורה או אצל הרב מה נכון ומה לא.

חסידות משנה את מציאות, משנה את הגישה לעולם. העולם נברא כדי שאנחנו נגלה בו את הבורא, זוהי המטרה. מטרה זו מושגת על ידי קיום מצוות, אבל היא גם מושגת כשהולכים לעבודה, כשאוכלים, כשנוהגים, "כל מעשים יהיו לשם שמיים" ו"בכל דרכיך דעהו". ליהודי יש תפקיד ומשימה אלוקית בכל רגע ורגע, בכך הוא צריך להיות מונח כל הזמן וזוהי אמת המידה שלו לגבי מה נכון ומה לא.

העיקר הכוונה

האם המעשים שאני עושה הם לשם שמיים או לא? תלוי בעיקר בכוונה ופחות במעשה עצמו. נשווה זאת למנהל חברה היוצא בשליחות החברה לנהל סניף חדש בארץ רחוקה. הוא מקבל לשם כך כסף ומשאבים ומתבקש, כמובן, להשתמש בהם לצורכי החברה בלבד. מובן כי אין בעיה בכך שירכוש את כל המוצרים הנצרכים לשימוש המשרד בכסף, גם את היקרים ביותר, כל עוד הוא אכן משתמש בהם לשימוש המשרד בלבד. פחות חשוב איזה מוצר הוא קנה, מה שקובע היא הכוונה, האם עשה זאת לשימוש האישי שלו או לצורך פעילות החברה שאותה הוא מייצג. כך ביחס שלנו לדברים המותרים. אין איסור להשתמש בהם, השאלה היא מה הכוונה, האם זה לצורך עבודת השם, או לצרכים אישיים. השאלה היא היכן האדם מונח, האם חייו הם סביב עבודת השם או סביב צרכיו הפרטיים?

ביטול או ישות

ביטול או ישות? – זאת השאלה. האם הכל סביבי, נקודת המוצא היא הישות שלי, או שהכל סביבו, נקודת המוצא היא ביטול לרצון השם.

קורס שתיקה

אל בית חב"ד בהודו הגיעה עפרה (שם בדוי), לאחר שהייתה בסדנת שתיקה במשך עשרה ימים רצופים במנזר הודי. היא רצתה "לבטל" את עצמה על ידי כך שתשתוק עשרה ימים ברצף ותתבונן בפנימיותה. בפועל, תוך כמה ימים היא הרגישה שהקורס אינו "נייטרלי" כפי שחשבה והוא מערב בתוכו אלמנטים של עבודה זרה. היא מאוד הצטערה על כך אך התעקשה לסיים את הקורס ואכן להגיע ל"ביטול פנימי". כאמור, היא הגיעה לבית חב"ד וביקשה "לתקן" את מעשיה, לעשות מעשה טוב ולהתחרט על העבודה הזרה בה לקחה חלק. שליח הרבי הציע לה ללמוד פרק תניא בעל פה בו מבואר איסור עבודה זרה. היא החליטה לעשות זאת, אך כעבור כמה שעות ראתה כי זו משימה קשה מדי וביקשה להחליף למשהו קל יותר. השליח הציע לה הצעה אחרת – "אל תעשי כלום, פשוט אל תספרי לאף אחד אי פעם שהיית בקורס השתיקה". היא חשבה שזו משימה קלה, אך אחרי שעתיים חזרה בוכה לבית חב"ד. היא קלטה שזה בלתי אפשרי. פתאום היא הבינה שכל השתיקה בכלל לא פעלה עליה ביטול, אלא להפך – זה היה מתוך גאווה. היא רצתה לספר לכולם איך "היא" הצליחה "לבטל" את עצמה ולשתוק עשרה ימים...

קליפה וקדושה

במילים של התניא העולם מתחלק לשניים - קדושה וקליפה. קדושה היא השראתו של הבורא על העולם והיא נמצאת בכל מקום בו מתבטלים לרצונו. קליפה היא ההסתר על הבורא והיא נמצאת בכל מקום בו מתנגדים לרצונו.

טוב פירושו ביטול לבורא, רע פירושו ישות, נפרדות מהבורא. הקב"ה הוא הטוב האמיתי, במקום בו מתבטלים אליו הוא שורה, ואז יש שם טוב אמיתי. הקליפה היא זו המסתירה ומעלימה על הבורא, זהו הרע האמיתי. ה"אני" הוא זה הדוחק את הטוב האמיתי מחיינו. לכן, מה שהוא רצון הבורא בפירוש כמו מצווה, בוודאי שהוא טוב אמיתי, לגבי מה שנשאר בתחום האפור יש לברר האם אותו דבר תואם את רצון הבורא או לא.

נוגה וטומאה

הקליפה עצמה נחלקת לשתי מדרגות - קליפת נוגה ושלוש קליפות הטמאות. שלוש קליפות הטמאות הם אותם דברים בהם אין לנו אפשרות לגלות אלוקות, לכן הם אסורים, אסורים מלשון קשורים. האלוקות קשורה כל כך חזק ולכן אין לנו אפשרות כרגע לשחרר אותה משם. קליפת נוגה היא אותם דברים בהם יש אלוקות ועל ידי היחס הנכון, נוכל לשחרר אותה משם.

זוהי ההסתכלות החדשה שמעניק לנו ספר התניא, כך אנו מסתכלים על העולם, לפי זה אנו מקבלים החלטות. לא ה"עולם" קובע לנו את הטוב ורע, לא המקום בו אנו נמצאים, או הערכים העכשוויים. ההסתכלות אינה "סובייקטיבית" לפי מה שנראה לנו, ההסתכלות היא "אובייקטיבית" לפי מה שנראה לבורא. לא הולכים לפי החלק החיצוני הנראה לעיניים, אלא לפי הפנימיות.

השאלה היא רק, אם הפנימיות של אותו עניין היא מקליפת נוגה או מהקליפות הטמאות? אם זו קליפה טמאה לא יעזרו כל הכוונות שבעולם, לא נוכל לברר את אותו עניין. אם זו קליפת נוגה, נוכל לברר אך רק בתנאי שאכן יהיו הכוונות המתאימות, החל מהכוונה העיקרית לברר את העולם ולהכינו לקבלת פני משיח צדקנו, וכן כוונה פרטית לגבי אותו עניין עצמו שיעשה בצורה הנכונה כפי רצון השם.

ליהנות מהחיים
ב"עולם" אנשים מחפשים "לעשות חיים" (כלומר החיים לא עשויים ויש לעשותם..). מה שמהנה תופס, מה שלא לא. אך אלו אינם חיים אמיתיים, לעולם לא יהיה בהם סיפוק אמיתי שהרי האדם מספק רק את נפשו הבהמית ולא מעבר לכך. סיפוק אמיתי מגיע לנפש האלוקית רק מקיום שליחותה בעולם, קיום רצון השם במלואו, הן במצוות והן בחיי החולין.

ישנם כאלה שהעובדה שהקב"ה נמצא בכל מקום ויש לו "דעה" כיצד יש להתנהג בכל מצב אינה משמחת בשבילם. הם חיפשו קצת חופש ממנו ועכשיו גילו כי אין חופש הוא נמצא איתנו גם מחוץ לבית הכנסת... אך באמת, ידיעה זו היא הידיעה המשמחת ביותר, כי משמע שהקב"ה שהוא הטוב האמיתי לא עוזב אותנו לרגע, הוא תמיד איתנו, לא רק בבית הכנסת. "אם אסק שמיים שם אתה ואציע שאול הנך" לאן שלא נפנה, היכן שלא נהיה תמיד יש אפשרות להתחבר לבורא.

בדורנו, דור הגאולה, זכינו שהרבי ילמד אותנו כיצד גם את "התחום האפור" אפשר למלא בקדושה. לא רק לגלות אלוקות בחיים שלנו על ידי קיום מצוות והנהגה חסידית, אלא לעזור ליהודים נוסף לגלות אלוקות בחייהם, על ידי עשרת המבצעים.

חסיד לא יכול למצוא את עצמו משועמם ומחפש במה למלא את זמנו, כי בכל רגע יש לו אפשרות למלא את הזמן באחת מהוראות הרבי, הן בלימוד תורה, בשיעורים היומיים או בקביעות עיתים בלימוד נגלה וחסידות. אולי אפשר לומר כי האפשרות שניתנה לנו להיות עסוקים סביב הקדושה כל היום, היא הכנה לימות המשיח אז נהיה עסוקים באלוקות כל הזמן "ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים".

למעבר לשיעור הבא - מיפוי נפשות - לחצו כאן!