1. פניצילין – איך לכלוך ובלגן הצילו את האנושות
אם אימו של הרופא והמדען הסקוטי, אלכסנדר פלמינג, הייתה מלמדת אותו לסדר את החדר, הוא כנראה לעולם לא היה מגלה בטעות את הפניצילין. כמו כל אדם אחר שלהוט לצאת לחופשה שתכנן לעצמו, פלמינג השאיר כמה צלחות פטרי מלוכלכות בעמדת העבודה שלו לפני שיצא מהעיר. כשחזר מהנופש ב-3 בספטמבר 1928, לא הפתיע אותו לגלות שהתפתחו בצלחות הפטרי חיידקים, והוא השליך אותן לתוך מיכל עם ליזול – חומר ניקוי וחיטוי.
עם זאת, הוא עצר את עצמו כשהגיע לצלחת הפטרי שהכילה חיידקי סטפילוקוקוס. הצלחת הייתה מלאה בבקטריות למעט באזור שבו התפתח עובש, וסביב העובש עצמו לא היו חיידקים ונראה שהוא בלם את התפשטותם. פלמינג הבין שכך הוא יכול להרוג מגוון רחב של חיידקים, וזיהה את החומר שמופרש מהפטריות ומסייע להן לעשות זאת – פניצילין – אותו חקר עם מדען אחר בשם ארנסט בוריס צ'יין, שהצליח לזקק אותו ליצירת אנטיביוטיקה.
2. קורנפלקס – טעות קטנה יכולה להיות המצאה גדולה
אם ד"ר ג'ון קלוג ואחיו קית' היו חיים כיום, כנראה שהייתם שומעים עליהם בהקשר של טרנדים בריאותיים. בבעלותם היה בית הבראה הוליסטי, שבו המבקרים נאלצו להקפיד על הרגלי בריאות נוקשים, הכוללים הימנעות מבשר, אלכוהול, טבק ואפילו יחסי מין. חלק ממטרת המשטר הייתה לסייע לגוף להיפטר מקפאין, זאת בין היתר על ידי שימוש בתחליף לקפאין שעשוי מגרנולה.
יום אחד כשבישלו חיטה הם נקראו בדחיפות למקום אחר, וכשחזרו החיטה כבר התקלקלה – במקום להפוך לרצועה ארוכה של בצק כל גרגר חיטה השתטח ויצא כשביב דק – אך הם ראו בתוצאה פוטנציאל עסקי. האחים אפו את השבבים האלה ויצרו למעשה את דגני הבוקר הראשונים, וכך התחיל טרנד בריאות חדש – אכילת קורנפלקס מדי בוקר. אחד התלמידים שלהם המציא אף קו מוצרים משלו, הכולל דגנים מצופי סוכר, שוקולד ודבש כמו שכולנו מכירים כיום – מוצרים שללא ספק היו מקבלים התנגדות נחרצת מהממציאים המקוריים.
3. צ'יפס בשקית – נקמה מלוחה
האגדה הקולינרית מספרת כי ג'ורג' קראם היה טבח באתר נופש בניו יורק, ובאחד הערבים במסעדה הגיע אליו לקוח חסר סבלנות. הלקוח התלונן כי הצ'יפס שהכין קראם היה עבה הרבה מעבר לטעמם האנין שלו ושל חבריו. הטבח ששחצנותו של הלקוח עלתה על אחרון עצביו, החליט שאם הלקוח רוצה צ'יפס דק יותר, זה בדיוק מה שהוא הולך לקבל.
כשחזר למטבח, פרס קראם תפוחי אדמה בעובי הדק ביותר שהיה יכול, בישל אותם יתר על המידה ואף הוסיף כמות גדולה מאוד של מלח. להפתעתו של קראם, הלקוח המתנשא מאוד אהב את המאכל החדש ותוך זמן קצר הצ'יפס הדק הפך להתמחות הבית. כעבור כמה שנים, איש מכירות חסר מצפון בשם הרמן ליי גנב את הרעיון ועשה רווח נאה.
4. פלסטלינה – זבל של מבוגר אחד הוא אוצר של ילד אחר
במקור פלסטלינה הייתה חומר שיוצר על ידי נואה מקויקר, יצרן סבונים משנות ה-40. החומר הבצקי שימש בכלל כדי להסיר פיח שהצטבר על קירות הבתים כתוצאה מהסקה בפחם. העסק עבד בסדר לזמן מה, עד שנואה ספג שתי מכות קטלניות בדמותם של גילוי הגז הטבעי והשימוש בו להסקה במקום פחם, יחד עם השימוש בטפטים העשויים מוויניל שהפכו את הניקיון לפשוט בהרבה.
חברת הסבונים של מקויקר, "קוטול פרודאקטס", ספגה מפלה די סופית והייתה מוכנה להכריז על פשיטת רגל. מקויקר כבר השלים עם העובדה שהוא הולך להיות מחוסר עבודה, עד שביום גורלי אחד אחיינו הבחין בקבוצת ילדים המשחקת בחומר הניקוי האלסטי. עד שנת 1958, כבר נמכרה הפלסטלינה בשווי של כ-3 מיליון דולר, הפעם ביעודה החדש כצעצוע לילדים.
5. רצועות סקוטש – קוץ ואליה בו
קשה לחשוב ביצירתיות ולהמציא משהו יעיל מדבר מה שכולם רק היו רוצים להיפטר ממנו, אך ג'ורג' דה מסטרל עשה זאת בהצלחה. דה מסטרל היה מהנדס שווייצרי בעל חיבה לציד, ויום אחד, במהלך מסע ציד עם כלבו, הוא הבחין בכך שזרעים קוצניים נתפסו על נעליו, גרביו ואף על כלבו. אותם צמחים קוצניים יבשים וטורדניים שנדבקו לבגדיו הציקו לו מאוד, אך גם עוררו את סקרנותו.
דה מסטרל ניסה להבין כיצד עובדים הקוצים האלה ואיך הם נצמדים לבגדים, וכעבור מספר שנים ואינספור ניסויים, הוא ייצר את הסקוטש על בסיס המבנה של אותם זרעים. החומר נכנס לשימוש בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א ומשם הדרך להצלחה כלכלית הייתה קצרה למדי.
6. דבק מגע – החומר שנכשל בכל מטרותיו
כדי להמציא חומרים חדשים יש לנסות שילובים של מרכיבים שונים, ולא כולם מתאימים למשימה שלשמה חקרו אותם, אך תמיד אפשר לשחק ולהשתעשע איתם ולגלות את כוחם הייחודי. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הוטלה על ד"ר קובר משימה בחברת המצלמות והעדשות שבה עבד, והיא ליצור כוונת לנשק אשר תהיה צלולה מאוד, אך גם עמידה מאוד.
אחד החומרים שרקח במהלך העבודה על הכוונת החדשה היה דביק ביותר ולא שמיש לצורך המשימה. החומר החדש כונה "ציאנואקרילט", וד"ר קובר כמעט נפטר ממנו פעם נוספת כשלא מצא לו שימוש גם בפרויקט אחר שלו – ייצור חופות למטוסים. המזל הגדול שלו היה שהוא וחבריו למעבדה שיחקו קצת עם החומר עד שאחד מהם אמר משהו בנוסח "היי, זה הדבק הכי טוב בעולם!" ושם הוא כבר הבין את מה שהיה נסתר מעיניו. הוא המציא למעשה חומר חדש וייחודי, שאמנם לא יעזור לו להשלים את העבודה שלו, אך בהחלט יכולים להיות לו שימושים רבים ואחרים.
7. פתקיות דביקות – ההצלחה של הדבק החלש ביותר בעולם
כשאתם מסיימים להשתמש בפתקית דביקה אתם ככל הנראה משליכים אותה לפח, וזה כמעט מה שעשתה ספנסר סילבר עם ההמצאה שלו, כשניסה לפתח דבק עוצמתי במעבדות M3 בסוף שנות ה-60', אך יצר את ההפך הגמור – הדבק הכי פחות דביק בעולם.
סילבר ניסה למכור את הרעיון הזה לחברה שבה עבד ללא הצלחה, אך בשנת 1974 אחד העמיתים שלו ראו בדבק הזה שימוש שכולם פספסו. הוא עזר לו להצמיד סימניות לדפים שלו מבלי שייפלו או יתלשו את הדפים, ועל ידי הדבקת הסימניות לספר הוא למעשה המציא את הפתקיות הדביקות. M3 הסכימה לבסוף למכור את רעיון הפתקיות הדביקות כעשור לאחר מכן, וכעבור 30 שנה הן כבר הפכו לחפץ אייקוני בכל משרד.
8. סלינקי (קפיץ צעצוע) – מצי הצבא האמריקאי לידיהם של ילדים
הקפיצים הצבעוניים שאיתם היינו משחקים בילדותנו היו מיועדים תחילה לשימוש בצי האוניות של ארה"ב, שם פיתח אותם מהנדס מכונות צעיר בשם ריצ'רד ג'יימס. הקפיצים הגמישים האלו נועדו לשמור על הציוד שבספינה יציב, אך כשאחד מהם נפל מהמדף, ג'יימס הסתכל עליו כמו ילד קטן שגילה צעצוע חדש, מאחר שהקפיץ לא התגלגל על הרצפה כפי שציפה, אלא נחת בצורה מרשימה וממכרת לצפייה.
הוא הראה את ההמצאה הזו לאשתו, בטי, שאכן ראתה בזה פוטנציאל לצעצוע חדש שאפשר להקפיץ במורד מדרגות. בתחילת הייצור הצעצוע לא תפס את עניין הציבור, אך כשהציגו אותו בדוכן מכירות של חנות משחקים וצעצועים לקראת חג המולד, נמכרו 400 יחידות תוך 90 דקות, וכבר אז הפך הצעצוע ללהיט בקרב הילדים.
9. דינמיט – מפיצוץ עז יצא מתוק
סיפור המצאת הדינמיט ידוע דווקא בהקשר האירוני שלו. חומר הנפץ הנפוץ, ששימש גם ככלי נשק קטלני, הומצא על ידי אלפרד נובל, שעל שמו נקרא פרס נובל. אך לסיפור יש הסתעפות מעניינת נוספת; נובל שהיה מהנדס, חיפש דרך לייצב ניטרוגליצרין, חומר כימי הפכפך המופיע בצורה נוזלית. החומר בעל תכונות הנפץ היה מסוכן לשינוע, ונובל חיפש דרך בטוחה יותר להוביל אותו ממקום למקום. למרבה הצער, אחד מהניסויים השתבש בצורה טרגית וכמה מעובדי המעבדה שלו נהרגו בפיצוץ.
האסון רק דרבן את נובל למצוא דרך למנוע מהחומר להרוג אנשים נוספים בתאונות, ובאחד הימים בהם הוביל נובל ניטרוגליצרין, הוא הבחין בכך שבאחת הקופסאות יש דליפה. בסופו של דבר הוא הבין כי החומר ממנו עשויות הקופסאות סופג את הנוזל הנפיץ. לא רק שהוא ניצל ממוות, אלא שהוא גם מצא את הפיתרון לבעיה, אותו חיפש במשך שנים רבות – החבילה הייתה עשויה מתרכובת על בסיס אבן ותהיה מוכרת בהמשך כדינמיט.
10. פלסטיק – טעות ועוד טעות שווה הצלחה
פלסטיק מקיף אותנו מכל עבר – לטוב ולרע – והמצאתו הלא מכוונת למעשה מתפצלת לשני סיפורים שונים של טעויות. הסיפור הראשון שלנו מתחיל במעבדה של צ'רלס גודייר, בה הוא שילב גומי וגופרית בטעות ושם את התערובת בתנור למשך זמן רב מאוד. כשהוא חזר הוא גילה חומר בצקי ועמיד במיוחד, אך כאן זה רק התחיל.
הסיפור השני הוא של הממציא ג'ון וסלי הייאט, שניסה להשתתף בתחרות עם פרס של 10,000 דולר למי שיצליח להמציא תחליף לשנהב. וסלי הייאט שפך בטעות בקבוק עם חומר שנקרא "קולדיון" וגילה שהוא מתייבש על החומר הגמיש והיציב של גודייר ומקשיח אותו. וסלי הייאט לא זכה בתחרות (למען האמת, אף אחד לא זכה), אך בשנת 1872 אחיו טבע את המונח "צלולואיד", שתיאר לראשונה את הפלסטיק המסחרי הראשון.
11. סכרין – סיפור מלוכלך
הממתיק המוכר התגלה רק מכיוון שהכימאי קונסטנטין פלברג לא עשה את מה שכל תלמיד לכימיה יודע שחובה לבצע: לשטוף ידיים. בשנת 1879 פלברג השתעשע במעבדתו וחיפש שימושים חדשים לזפת פחם, אולם ללא הצלחה. החומר הזה כה ריתק אותו, עד כדי כך שהוא שכח לאכול ארוחת ערב, לכן הוא מיהר להשביע את רעבונו עם ידיים מכוסות בלכלוך מהמעבדה.
הוא בצע פרוסת לחם, הצמיד אותה לשפתיו והבחין בטעם מתקתק. הוא שטף את הידיים, ניגב את שפמו עם מפית וגילה שגם לה היה טעם מתוק. אפילו המים ששתה מכוסו היו בעלי טעם סירופי. לאחר מכן הוא עשה דבר שכל מדען אחר היה מתחלחל ממנו: הוא חזר למעבדה וטעם כל מבחנה, עד שמצא את הסכרין. רק במזל הוא לא הרעיל את עצמו בתהליך.
12. ויאגרה – תופעת לוואי שהחזירה לחיים את המתים
את חברת פייזר אתם מכירים כיום בזכות חיסוני הקורונה, אך היא עשתה לעצמה שם עוד מזמן בזכות המצאה שניתן להגדירה כמעין "מעיין נעורים", אשר הביאה אושר רב לחייהם של רבים. הכול בזכות שני חוקרים בשם סיימון ודייוויד, שעבדו בענקית התרופות והפרמקולוגיה פייזר בשנות ה-80' וניסו לפתח תרופה שמטרתה להוריד לחץ דם גבוה.
ההמצאה שלהם אכן השפיעה על לחץ הדם, אך הגברים שהשתתפו בניסויים שלהם דיווחו על תופעת לוואי מיוחדת במינה של התרופה החדשה – אתם כבר יכולים לנחש לבד מה היא. התוצאות המפתיעות הללו הפכו במהרה את תופעת הלוואי להשפעה העיקרית הרצויה של התרופה, ומאז הוויאגרה הפכה לאחד המוצרים המבוקשים ביותר בעולם.
13. קוצב לב – הטעות שהיוותה את החוליה החסרה
בשנת 1956 וילסון גרייטבאץ' ניסה ליצור מכשיר שמקליט את הדופק, אך הוא עשה טעות קלאסית; וילסון שלח יד לארגז הכלים שלו מבלי להסתכל עליו ושלף נגד (רכיב חשמלי עם תכונה של התנגדות חשמלית) בגודל לא נכון, אותו הוא חיבר למעגל החשמלי. לאחר ההתקנה הוא שמע מהמכשיר שלו צליל שדומה לזה של דופק.
הקצב הקבוע של הצליל הזכיר לו שיחות שהיו לו עם מדענים אחרים, בהן הם דנו בשאלה האם גירוי חשמלי קטן יכול לעזור לפעילותו של לב שהפסיק לפעום באופן טבעי ותקין. לפני כן, קוצבי לב היו מכשירים בגודל של טלוויזיה, אולם המכשיר של גרייטבאץ' היה במידות של 30 ס"מ רבועים, מה ששינה לחלוטין את תוחלת החיים של כולנו. כיום מדי שנה מתקינים קוצב לב בגופם של יותר מחצי מיליון אנשים ברחבי העולם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: