הפנים של אפגניסטן - תמונות מדהימות!

נקודת המבט המיוחדת של הצלם מרטין מידלברוק (Martin Middlebrook) מספקת הצצה אל אחת המדינות האומללות בעולם, אך למרבה ההפתעה חושפת פנים מלאות תקווה ואופטימיות. מידלברוק בילה חלק ניכר משלוש השנים האחרונות בתיעוד חייהם האמיתיים של האנשים הפשוטים במדינה. הוא קרא לפרויקט 'Faces of Hope' - פנים של תקווה. בשנת 2010 הפרויקט הוצג בכנס בינלאומי בקאבול ובשנת 2011 הוא הוצג במוזיאון הבריטי בלונדון. כעת הוא מוגש כספר תמונות. "אפגניסטן היא מדינה בלתי מובנת שאינה מיוצגת כהלכה", כותב מידלברוק, "מקומות ואנשים שנהרסו במשך 32 שנים של סכסוך. יחד עם זאת, בלב ההרס נמצאות 34 מליון נשמות של האנשים הפשוטים שפשוט מנסים לשרוד בארץ של דם ואבק".

ילדה צעירה מצולמת בכיתה בהראט, אפגניסטן. יוני 2010. אם אי פעם היה פרצוף שמביע תקווה לעתיד, זהו פרצופו של הדור המשכיל החדש של נערות צעירות. הן מבינות את ההזדמנות שהן קיבלו יותר משאתם יכולים לתאר לעצמכם. הן יודעות שזו ההזדמנות שנמנעה מאמא שלהן.

נער צעיר בכניסה למסגד בהראט, אפגניסטן, יוני 2010. ביליתי שני אחה"צ במסגד הזה. שוחחתי עם המולה ועם אנשים שהגיעו לתפילה. זו הייתה זכות לחלוק רעיונות ומחשבות על הדת, לזהות את ההבדלים הדתיים, ובכל זאת למדתי כל כך הרבה מהמפגשים הללו. מבחינה אידיאולוגית אנו קרובים יותר משאנו מדמיינים, והקיצוניות איננה נפוצה. אני לא יכול להסביר עד כמה התקבלתי שם בברכה. אלה היו שני האחה"צ הטובים ביותר של חיי.

בעל חנות ב-Ka Farushi Bazzar, קאבול. אומרים שאפגניסטן היא מדינה של סוחרים ואין מקום שזה מתבטא בו טוב יותר מאשר בבזארים של הערים הגדולות. הם עורק החיים של הכלכלה ומוסיפים המולה ומרץ לחיי היום יום שלא מתקיימים בקניונים הסטריליים שהתרגלנו אליהם במערב. רוב האנשים לועגים לקמעונאי המקומי, אך באפגניסטן זה כל מה שצריך - מקום להיפגש ולשתות תה, מקום בו אנשים "מכירים" זה את זה.

ילדים משחקים בבריכת השחייה הישנה שנבנתה על ידי הסובייטים, על גבעה המשקיפה על קאבול. במקום בו הטאליבאן היו מוציאים להורג, ילדים רוחצים היום בחום הקיץ, בתוך מבנה מנוקב ומלא חורים של קליעים - תזכורת בוטה לימים אפלים יותר. הבריכה שופצה על ידי ממשלת אפגניסטן בנסיון לשטוף את הזכרונות של זוועות העבר.

תמונה שצולמה בקאבול, 2010. שום דבר אינו מתמצת את הלך הרוח במדינה יותר מזה. העם האפגני הוא עם של סוחרים, אנשי עסקים קטנים, נפחים וחקלאים. תחושת האושר והרווחה בקרב רוב האנשים שאתה פוגש, מסווה את המצב הבטחוני המעורער.

אפגניסטן הייתה 30 שנים בסכסוך, מה שפגע בסביבה העשירה שכיסתה בעבר את המדינה. אין שום דבר שמדגיש באופן מדויק יותר את ההרס, מאשר הזקן הניצב לפני ערימת העצים.

הכיף התמים של ילדות עדיין קיים בשפע. איכשהו הרצונות, החלומות והשאיפות של הילדים ממשיכים להתקיים, ללא קשר למציאות של הימים. העוני מתפשט לכל, ובתור שכזה הוא נחשב נורמלי עבור רבים. יחד עם זאת, הדברים הפשוטים עדיין בעלי ערך רב. דברים שאנחנו במערב איכשהו איבדנו את ערכם.

האיש קופץ על פני שלולית בכביש קאבול. זינוק של תקווה, אביב בכל צעד. זהו 'הרגע המכריע' שהגדיר קרטייה ברסון - המקום בו אפגניסטן נמצאת עכשיו, על כף המאזניים בפתחן של שנתיים קריטיות.

ההאזארה הם עמוד השדרה של הכלכלה. הם עגלת הסוסים והיסודות. הם העבודה והמאמץ והם עושים את הכל בחיוך. קיימות חמש קבוצות אתניות עיקריות באפגניסטן, אבל כשמדובר בעבודה מלוכלכת או קשה לביצוע, אלה בדרך ההאזארה שעושים זאת.

כמעט כל הילדים באפגניסטן מקבלים כעת חינוך בסיסי, עם מספר הולך וגדל של צעירים שממשיכים לאוניברסיטה. הם תופסים את ההזדמנות הזו, שנמנעה מהדורות הקודמים, בהתלהבות שרואים רק לעיתים נדירות במה שנקרא 'מדינות מפותחות'. החינוך הוא הסיכוי לחיים טובים יותר והוא מוערך בהתאם.

אחים לנשק - בדרך הטובה והאפשרית ביותר. לא משנה עד כמה החיים קשים, הערכים המיושנים עדיין נשארים. אף אחד לא יכחיש כי אפגניסטן עומדת בפני עתיד מורכב. כמובן שנושאים פוליטיים ובטחוניים חשובים, אבל הרוב הגדול של 30 מליון אזרחי המדינה הם  אנשים פשוטים, משפחות מאושרות וקהילות המשתוקקות לשוב לימי שלום.

מסגר באפגניסטן. זה מה שאתה מקבל מרוב האפגנים - חיוך מחבק ועמוק ששואב אותך ומחמם את נשמתך. האיש הזה ישב כל היום עם עמיתו, והכה במתכת כדי ליצור סירי בישול.

שחרור הילדות, התמימות של הבורות, התקווה הלא מבוטלת של דור.

איזה עתיד? איזה סיכוי יש לדור הבנות? רבות פשוט מחכות ונושמות. אלה זמנים קריטיים עבור מליונים הרוצים וראויים לעתיד הוגן יותר.

ילדים הם כמובן העתיד של אפגניסטן, אבל זה הולך לקחת דורות עד שיתקבל השינוי, ויצריך מחויבות לטווח ארוך כדי לספק סביבה שתביא אופטימיות ושמחה ותניב פירות עבור תושבי מדינה שנמצאת כבר 32 שנים בסכסוך.

סופת אבק וחול ביום קיץ. ענן אבק שעבר ברחובות קאבול הוציא החוצה קהל של ילדים שפשוט התחילו לרקוד.

כל כך הרבה נעשה כדי לבנות מחדש את העבר, אבל ברוב פינות הרחוב עדיין ניתן למצוא איתותים מהמלחמה. זוהי תזכורת של העבר ואזהרה לעתיד.

תחת שלטון הטאליבן, נמנע מכל הבנות במדינה לקבל חינוך. אך במהלך 11 השנים האחרונות של הכיבוש, המצב השתנה. הפחד הגדול של רבים, עם התעוררות מחודשת של הטאליבן הוא ששוב תישלל מנשים צעירות הגישה הבסיסית לחינוך.

הכיתות ברחבי אפגניסטן עמוסות עד אפס מקום. אם יש תקווה לעתיד בטוח ומשגשג במדינה, זה רק בזכות ההשכלה שהתפתחה לאחר הפלת משטר הטאליבאן ב-2001. זו הדרך היחידה להשיג יציבות.

הילד הצעיר לוחץ את פניו על החלון של מכונית באפגניסטן. 1/3 מהאוכלוסיה חיים מתחת לקו העוני. 1 מכל 6 ילדים מת לפני שהוא מגיע לגיל 5, תוחלת החיים הממוצעת היא 44, אבל לאנשים עדיין יש מלאי של תקווה.

קאבול נהרסה בעקבות שנים של מלחמת אזרחים. מערב העיר הישנה נפגע במיוחד, אבל כעת משקיעים בשחזור. בניינים ישנים משופצים בסגנון המסורתי, בעוד שהחדשים מסתמכים על סגנון פקיסטני מודרני.

אפגניסטן היא תרבות של 5000 שנים והיא נשארה תקועה בעבר, פניה לעבר השינוי.