מהו סגנון הכעס שלך ואיך ניתן להתמודד איתו?

"כל אדם יכול לכעוס, זה קל.
אבל לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון, למען המטרה הנכונה ובדרך הנכונה, זה משהו שאין בכוחו של כל אדם לעשות, וזה לא קל." (אריסטו)

בין אם יש לכם סגנון מתפרץ, נמנע, קורבני, ציניקני או פאסיבי-אגרסיבי, למדו מניין מגיע הכעס, כיצד הוא בא לידי ביטוי ומה ניתן לעשות כדי להתמודד איתו.

סגנון הכעס: מתפרץ

איך זה נראה: "אם עוד פעם תשאיר את המגבת שלך על הריצפה! אני עוזב אותך!"
אומנם צריך לעשות הרבה כדי להביא אתכם עד לקצה, אבל כשאתם מגיעים לשם, האדמה רועדת והאנשים סביב רצים לתפוס מחסה.

למה אתם עושים את זה: אם מעולם לא למדתם כיצד לשלוט בכעס, קרוב לוודאי שאתם מסוג האנשים שסופגים וסופגים, עד שהם מוצפים אימה ומתפוצצים. או אולי, אתם מהאנשים שהם "נרקמונים של כעס", כאלה שמקבלים את מנת האדרנלין מהתפוצצות רגשית, שלא לדבר על העובדה שרק ככה הם חושבים שישיגו מה שהם רוצים.

הנזק: אי אפשר לחוש כעס ואמפתיה בו זמנית, כך שבלהט הרגע אתם עשויים להגיד ולעשות דברים קשים שאחר כך תתחרטו עליהם.

מה לעשות:

• חכו רגע. "מחקרים מראים כי תגובות נוירולוגיות נמשכות פחות משתי שניות" אומר רונלד פוטר-אפרון, מומחה בניהול כעס ומחבר הספר Letting Go of Anger.
  מעבר לכך, כעס הוא מצב מחייב. ספרו עד 10 וראו כיצד הדחף להתפוצץ פוחת.
• היו הבעלים של הרגשות שלכם ואל תתנו להם לנהל אתכם. ניסוח פשוט ועדין של הרגשות יכול לעזור לכם לשמור על שליטה. משפט כמו: "אני כועס מאוד על ההתנהגות שלך" יהיה יעיל יותר מכל קללה או זעקה.

סגנון הכעס: קורבנות

איך זה נראה: "אני אשמה שהוא לא עוזר לי. זה בגלל שאני אישה איומה."
אתם מוצאים דרכים להפוך את הכל לאשמתכם.

למה אתם עושים את זה: אי שם לאורך הדרך, ההערכה עצמית שלכם הוכתמה ונפגמה ולמדתם שזה הרבה יותר פשוט ובטוח לכעוס על עצמכם מאשר להפנות את הזעם כלפי מישהו אחר.

הנזק: אם כל הזמן תפנו את רגשות הכעס פנימה, זה ישאיר תחושה תמידית של אכזבה ותסכול ועלול להוביל לדכאון.

מה לעשות:

• בכל פעם שאם מרגישים דחף של האשמה עצמית, שאלו את עצמכם: 'מי אמר לי שאני אחראי לזה? האם אני מאמין לזה?' במקום לקבל אחריות באופן אוטומטי, זהו תחילה את הדפוס החוזר.
• שפרו את הערך העצמי שלכם. ערכו רשימה של כל התכונות החיוביות שלכם. פיתוח תחושה אמיתית של הגינות היא צעד הכרחי כדי להתגבר על האשמה עצמית. אם יש צורך, חפשו איש מקצוע שיסייע לכם לעצב מחדש הערכה עצמית חיובית.

סגנון הכעס: המנעות

איך זה נראה: "אני בסדר, זה בסדר, הכל בסדר"
גם כאשר כדור אש זועם בוער בבטן שלכם, אתם עוטים ארשת שמחה ומתחמקים מגירויים ואי נעימויות. זו לא תוקפנות פאסיבית אלא היעדר תוקפנות בכלל.

למה אתם עושים את זה: "נשים בפרט חונכו להיות נחמדות תמיד. אם זה כדי לשמור על המוניטין שלהן, של הנישואים או במקום העבודה ואם זה בגלל שזה מה שהחברה מצפה מהן", מסביר פוטר-אפרון. "אם גדלתם בבית שהיו בו אנרגיות פוגעניות או תנודתיות, אתם יכולים להאמין שכעס אינו יכול להיות נשלט ולא יכול להתבטא בשלווה, ועל כן אתם נמנעים ממנו".

הנזק: התפקיד העיקרי של כעס הוא לאותת שמשהו אינו כשורה ולעודד החלטה. התעלמות מהכעס היא תמרור אזהרה שבסופו של דבר יכול להוביל להרס עצמי (הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית וכו'...). הבעיה היא שאתם גם נותנים אור ירוק להתנהגות רעה כלפיכם ומונעים מאחרים את ההזדמנות לכפר על מעשיהם. הרי, איך יוכלו להתנצל, אם הם לא יודעים שנפגעתם?

מה לעשות:

• אתגרו את האמנות הבסיסיות שלכם. שאלו את עצמכם: 'האם זה בסדר שבעל הבית גובה ממני בכל חודש תוספת לשכר דירה? האם זה בסדר שהפרטנר שלי יוצא עם החבר'ה פעם בשבוע ולי אסור? האם זה בסדר שאני תמיד נותן יד בעת צרה, אבל  אבל אף אחד לא עוזר לי כשאני צריך?' אם תהיו מספיק כנים, התשובה המיידית שתתבהר היא: 'לא, זה לא בסדר'. ההכרה שמשהו לא בסדר היא הצעד הראשון בהבנה של מה שנכון או לא נכון לכם.
• צאו מעצמכם. דמיינו שהחבר הכי טוב שלכם הוא זה שמתעללים בו או מזניחים אותו. במצב כזה, מה תהיה הדרך הנכונה עבורו להתנהג? שאלו את עצמכם - 'ואם זה בסדר בשבילו לנהוג כך, מדוע זה לא בסדר בשבילכם?'
• אמצו עימות בריא. אם אדם אחר פגע בכם, אמרו לו בדרך חיובית ובונה. כן, הם עלולים להיות מופתעים ואפילו מרוגזים, אבל אתם יודעים מה? הם יתגברו על זה. "הימנעות מכעס לעיתים קרובות עושה נזק גדול יותר מאשר כל ביטוי של כעס"

סגנון כעס: ציניות

איך זה נראה: "לא נורא שאיחרת, היה לי זמן לקרוא את התפריט 40 פעמים..."
אתם מוצאים את הדרך העוקפת בחצי חיוך, אבל אף פעם לא אומרים מה שאתם באמת מרגישים חד וחלק.

למה אתם עושים את זה: ככל הנראה חונכתם להאמין כי הבעת רגשות שליליים באופן ישיר היא לא בסדר. זו הסיבה שאתם בוחרים בדרך העקיפה. כך, אם אנשים יתרגזו זו תהיה בעיה שלהם, אחרי הכל אתם סתם צחקתם - מה, הם לא מבינים בדיחה?

הנזק: למרות יתרון השנינות, העוקצנות יכולה לפגוע במערכות היחסים שלכם. למרות שיש אנשים שמאמינים שלעג הוא הומור אינטלקטואלי, המילה ציניות נגזרת מהמילה הצרפתית סרקזיין שמשמעה - לקרוע את הבשר כמו כלבים. וזה כואב.

מה לעשות:

• היו ישירים. "ציניות היא תקשורת פאסיבית-אגרסיבית" מסביר פוטר-אפרון. מצאו את המילים הנכונות והענייניות להביע את מה שאתם מרגישים. אתם יכולים לנסות ולהגיד אחרי שהחבר מתיישב: 'הייתי רוצה שתנסה להגיע בזמן, במיוחד כשיש לנו זמן מוגבל ואתה יודע שאני מחכה'.
• היו תקיפים וברורים. זה נכון במיוחד עם ילדים. משפט פשוט כמו: 'לקפוץ על המיטה זה לא מקובל!' עדיף על משפט כמו: 'אל תדאג, את ה-2000 ש"ח שנשקיע בספה חדשה, ניקח מפקדון בר המצווה שלך"
• דברו לפני שאתם הופכים מרירים. תרגלו אסרטיביות לפני שהיא מגיעה לנקודת שבירה, זה יכול למנוע מהערות ציניות, פוגעניות ומעליבות לקפוץ החוצה.

סגנון הכעס: תסכול מצטבר

איך זה נראה: "נמאס לי שאת לוקחת לי בגדים מהארון! תקני לך חולצות משלך!"
תגובה כזו היא בדרך כלל תולדה של תסכול מצטבר. ברירת מחדל תמידית.

למה אתם עושים את זה: אם באופן כללי אתם מרגישים חוסר שביעות רצון, הוא יחלחל ויעורר תחושות של צער, תסכול וכעס. אולי מישהו קיבל קידום במקומכם, אולי הנישואים שלכם מתפרקים ואתם לא מבינים למה, כך או כך, אתם זעופים כל הזמן.

הנזק: אם אתם תמיד מוכנים להתפוצץ, האנשים סביבכם ימשיכו לעצבן אתכם, לא משנה מה יעשו. מה יקרה אז? אתם תשארו תקועים במעגל קסמים של תסכול מצטבר.

מה לעשות:

• רדו לשורש העניין. שאלו את עצמכם: 'על מה אתם באמת כועסים?' חפרו עמוק בתוככם והבינו שזה לא באמת בגלל שלקחו לכם את החולצות, שכחו להוריד את הזבל, או כל דבר אחר שגורם לכם תסכול. שקלו התערבות מקצועית, אם אינכם מצליחים לפענח זאת לבד.
• חפשו רמזים פיזיולוגיים לכעס. היו מודעים לפעולות המתלוות לתחושה. כשאתם כועסים - האם הידיים הופכות לאגרוף קפוץ? האם אתם מסתובבים בחדר, רוטנים מקללים או חורקים שיניים? זהו את התגובות הפיזילוגיות ועשו מאמץ מודע לעשות משהו אחר. כל דבר.
• דמיינו שלום - נסו את הטכניקה של דמיון מודרך. עצמו עיניים ודמיינו גל של צבע או משב רוח נכנס לגופכם וממלא אתכם בצורה אופטימלית. קחו נשימה עמוקה ושקטה ושמעו את עצמכם אומרים את כל הדברים שבוערים בכם מבפנים. רפלקס הכעס ילך ויצמטם בעזרת הדמיה זו.

סגנון הכעס: פאסיבי-אגרסיבי

איך זה נראה: "אופס, האם זרקתי את כל האלבומים שלך לפח?"
אתם לא מסתירים או בולעים את הכעס, אלא מביעים אותו בצורה סותרת.

למה אתם עושים את זה:  אתם לא אוהבים עימותים אבל אתם גם לא פראיירים. אנשים הופכים לפאסיבים-אגרסיביים כשהם מאמינים שהם לא מסוגלים להתייצב מול אחרים. יש אנשים זהירים מטבעם שנוטים לאמץ סגנון זה כשהם מרגישים שדוחקים אותם החוצה מאזור הנוחות שלהם.

הנזק: אתם מתסכלים אנשים. אתם חיים את החיים במטרה למנוע מאחרים לקבל את מה שהם רוצים במקום לחתור ולממש את מה שאתם רוצים. בסופו של דבר, כולם מפסידים.

מה לעשות:

• תנו לעצמכם רשות לכעוס. אמרו לעצמכם כי הכעס הוא הדרך של הנפש לומר שנמאס לה שדוחפים אותה. אמצו את המנטרה: אסרטיביות היא בסדר, תוקפנות (פאסיבית או אגרסיבית) היא לא.
• הסבירו את עצמכם. במקום "לשכוח" להדליק את הדוד, לא לענות לטלפונים או כל סוג אחר של הענשה, מצאו את האומץ להתייצב מול האנשים שפוגעים בכם ולהגיד להם מה אתם מרגישים.
• קחו שליטה. אם אתם מאמצים תוקפנות פאסיבית כשאתם לא מרוצים ממה שמצפים מכם, חשוב שתקחו את המושכות לידיים שלכם. במקום לעשות חצי עבודה או לקלקל אותה בכוונה, רתמו את הצד "הפוגע" לפתרון משותף.