print header

סמל ראשון שרון שיטובי ז"ל

שרון שיטובי

שרון בן סוזן ושמואל. נולד ביום כ"ה באלול תשל"ט (17.9.1979).

ביום 25.9.1997 גויס שרון לצה"ל. את שירותו עשה כלוחם בגדוד 'גדעון' בחטיבת 'גולני'.

ביום שבת 18.11.2000 חדר מחבל לאזור החממות בכפר דרום. בחמש לפנות בוקר, בעת ששרון היה בדרכו להעיר את חבריו למשימות, הוא שמע יריות. מהיריות נהרג סמ"ר שניר פלום. שרון חשש שהמחבל ייכנס לביתן שבו ישנו חבריו, ניצב מול המחבל וניהל עימו קרב פנים אל פנים. שרון פצע את המחבל באורח קשה, אך נורה בראשו. במעשה זה הציל את חייהם של חבריו ליחידה, שישנו במגורים ולא ידעו על המתחולל. הוא הובהל במצב קשה לבית-החולים סורוקה, שם נאבק יומיים על חייו. ביום כ"ב בחשוון תשס"א (20.11.2000) נפטר שרון והוא בן עשרים-ואחת וחודשיים.


לזכרו

נר זכרון

שרון היה פטריוט גדול - גם כשהפרופיל היה 45 רפואי לא ויתר והעלה ל- 82 והיתנדב לגולני. שרון היה מאחרוניי היוצאים מלבנון והניף את דגל המדינה בגאווה. שרון נהרג בקרב עם קצין פלסטיני והציל 11 מחבריו, חייליי גולני, בחממות כפר דרום.

בן סוזן ושמואל. נולד ביום כ"ה באלול תשל"ט (17.9.1979), בן רביעי במשפחה בת חמישה בנים, אח לניסים, אבי, גולן ואריק. שרון נקרא על שמו של אריק שרון.

ילד סקרן, ביישן וברוך כישרונות, שגדל והתחנך ברמלה. שרון סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'אשכול', כשהוא מותיר רושם עז על כולם כילד חברותי האוהב לסייע לזולת. בבית-הספר התיכון 'עמל א' הצטיין בלימודיו והיה אהוד על חבריו הרבים ועל מוריו. שרון נחשב לעילוי בתחום המחשבים והמשיך בלימודי הנדסת תוכנה בכיתה י"ג. על אף הצלחותיו בלימודים ביקש שרון להקדים את גיוסו, ובתום י"ג כיתות החליט להפסיק את לימודיו ולהתגייס ליחידה מובחרת.

שרון היה בן ואח אוהב שהקדיש שעות רבות לבילוי בחברת הוריו, אחיו וקרובי משפחתו. הוא חיכה בהתרגשות רבה ללידת אחיינו הראשון, אך לא זכה לרגע מאושר זה.

שרון היה הרפתקן, חובב אתגרים, המוקף תמיד חברים רבים, להם היה חבר טוב ונאמן, הנכון תמיד לסייע ולתת כתף לכל מי שנזקק. תמיד ביקש להשכין שלום בין אנשים, ודאג לפשר ולפתור מחלוקות בין חבריו ובין בני משפחתו, בשאיפה כי כל הצדדים הנוגעים במחלוקת יהיו שמחים ומרוצים כמוהו.

שרון, שחונך על ערכי אהבת הארץ, פטריוטיות ומסירות נפש, דחה זימון ליחידת המחשבים ובחר להמשיך במסורת המשפחתית ולהתגייס ליחידה קרבית, כאביו וכאחיו הבוגרים, ולממש את שאיפתו לתת למדינה את המירב.

ביום 25.9.1997 גויס שרון לצה"ל. את שירותו עשה כלוחם בגדוד 'גדעון' בחטיבת 'גולני'. במאי 2000, כשיצא צה"ל מלבנון, היה שרון בשיירה האחרונה. תמונתו פורסמה בכלי התקשורת כשהוא מניף את דגל ישראל. שרון זכה בהערכה רבה בקרב מפקדיו, שייעדו אותו לקורס קצינים. שרון העדיף להישאר עם חבריו בתעסוקה המבצעית על פני יציאה לקורס קצינים והדרכת טירונים. בשיחה האחרונה שקיים עם מפקד הגדוד סוכם כי ייצא להכנה הקרובה לקורס קצינים ועד אז יישאר עם חבריו לתעסוקה מבצעית בחממות כפר דרום.

ביום שבת 18.11.2000 חדר מחבל לאזור החממות בכפר דרום. בחמש לפנות בוקר, בעת ששרון היה בדרכו להעיר את חבריו למשימות, הוא שמע יריות. מהיריות נהרג סמ"ר שניר פלום. שרון חשש שהמחבל ייכנס לביתן שבו ישנו חבריו, ניצב מול המחבל וניהל עימו קרב פנים אל פנים. שרון פצע את המחבל באורח קשה, אך נורה בראשו. במעשה זה הציל את חייהם של חבריו ליחידה, שישנו במגורים ולא ידעו על המתחולל. הוא הובהל במצב קשה לבית-החולים סורוקה, שם נאבק יומיים על חייו. ביום כ"ב בחשוון תשס"א (20.11.2000) נפטר שרון והוא בן עשרים-ואחת וחודשיים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברמלה. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. לאחר נפילתו הועלה שרון לדרגת סמ"ר. בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: 'שרון, גיבור ואמיץ, כולנו כואבים את לכתך. אתה חרוט בליבנו לנצח'.

עם לכתו נגוזו חלומות רבים שרקם שרון לחיים האזרחיים לאחר שירותו הצבאי - להיות עיתונאי, לטייל בחו"ל ולשאת לאישה את חברתו יעל.

הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, כותב למשפחה: "שרון היה מועמד ראוי בעיני מפקדיו ליציאה לקורס הקצינים בזכות יכולת הפיקוד בה ניחן. תקופה ארוכה משירותו עשה בלבנון, והשתתף כלוחם במבצע היציאה מלבנון. חבריו ומפקדיו העידו עליו כי היה ישר והגון, וכי ניתן היה לסמוך עליו בכל עת. כלוחם, ביצע את תפקידו ללא דופי. מפקדיו וחבריו ידעו להעריך את נחישותו ואת נכונותו להתנדב ולהתייצב תמיד בראש הכוח."

מפקד היחידה, סא"ל ניר, מוסיף וכותב: "שרון היה לוחם 'גולני', אשר התנדב לכל פעילות מבצעית ביחידה. הוא לחם במוצבים החודרים בעומק רצועת הביטחון בלבנון, ולאחרונה לחם בגזרת גוש קטיף. בשיחתנו האחרונה, לאחר ששב מקורס מדריכי כיתות, סיכמנו כי ייצא לקורס קצינים בעוד מספר שבועות. הסברתי לשרון כי אני מעוניין מאוד לראותו קצין ביחידה. נפילתו של שרון הינה אובדן כבד לכם, משפחתו ולנו, הגדוד והפלוגה בפרט."

אריק, אחיו הצעיר של שרון, כותב לו דברים שכותרתם 'חי ומת כגיבור': "שרון, היית בשבילי יותר מאח, היית מלאך, מלאך כזה שמגיע להדריך אותנו, להרים אותנו, להרים לנו את הראש ולהוליך. מלאך בצורת אדם, אדם שלפעמים גם פגיע, רגיש, עוזר. אני הייתי היחיד במשפחה שהיה צעיר ממך. המרחק הקטן בינינו עזר לי להבין שאם אקלע לצרה, אני יודע שאהיה בסדר כי אתה תעזור לי. כל מי שהכיר אותך או בא איתך במגע, התאהב בך מיד. אהבה ממבט ראשון, אהבה ללא תנאי, כאילו הרגישו שזה מה שיקבלו ממך. היית בשבילי גיבור, סופרמן של הנפש, גיבור מהסרטים או מסיפור אגדה ישן שמספרים מדור לדור. גיבור כמו שמשון. חברי ביקרו אותי ואמרו לי כמה הם גאים בך, כמה גיבור אתה, וכך גם מתת, הרי לא כל יום מצילים 11 חיילים. אתה ושניר הפכתם לגיבורים של חיי. יבוא יום ואני אספר לבנים שלי ושאר משפחתי סיפור מהאגדות, על שני לוחמים שלחמו, הצילו אנשים אחרים ומתו בגבורה."

נירית, שהיתה קרובה לשרון, כותבת לו: "חייל שלי./.. רעשים נסתרים התמלאו בליבי./ חיפשתי את עצמי... ומצאתי/! רציתי להבין למה אני עומדת כאן לבד/ מפוחדת, קרה ובוכה/ פני החיוורות התמלאו בקמטים/ כי ידעתי עד כמה קשים החיים./ העגבנייה הרקובה שהונחה שם בצד/ הוציאה מיצה כמו דם שנשפך./ הרגשתי בעורקי את נשמתך הרכה/ וככל שהתפשטה בגופי הבנתי כמה היא ריקה/ ואז הגיעה מכה עצומה/ וניסיתי לברר מהי הסיבה/? לא יודעת מי סובל יותר, אני או אתה/? וקיוויתי שאת התשובות לעולם לא נמצא./ למה דמך היה צריך להישפך/? למה זעקתך לא נשמעה/? למה תמימותך היתה חייבת להילקח/? אך את החיוך שלך הרך ידעתי שלעולם לא אשכח/ וכעת נשמתך רוקדת בגן עדן/ וממך נשארו לי רק זיכרונות ואבן./ תמיד אוהב אותך."

בני המשפחה הוציאו לאור את הספר 'פעם אדם, תמיד מלאך' לזיכרו של שרון. בספר שירים מפרי עטו. בשיר שכתב שרון ב- 12.8.1997 עולה נפש עדינה המגלה רגישות ואמפתיה רבה לזולת: "זה פשוט מעצבן/ שיש לי כל-כך הרבה מלים/ והן לא מסתדרות/ שיש אהבה בין חברים/ כל-כך הרבה מריבות/ מתגייסים צעירים/ אימהות שבירות/ לא מכיר עם אחר/ עם כל-כך הרבה צרות.// סוטים מסתתרים/ ילדות נאנסות/ כדורים שנורים/ גופות נופלות/ אבקות וסמים/ נשמות אבודות/ לא מכיר עם אחר/ שעושה כל-כך הרבה שטויות.// מתאבדים מתפוצצים/ להבות מתפרצות/ אמבולנסים זועקים/ למכוניות מתנגשות, מרוחות/ לא מכיר עם אחר/ שלא מפיק לקחים/ מאלפי הטעויות."

ספר השירים הוענק לראש הממשלה, אריק שרון, שכתב למשפחה: "שיריו המרגשים של שרון משקפים את כאבי לב כולנו. בשל משאלות לב כנות אלו, ובשל גורלו עמוס המכאובים של העם היהודי, אני עושה הכל למען שלומם וביטחונם של מדינת ישראל ושל עם ישראל."

הוריו של שרון פנו ליחידה להנצחת החייל והציעו להעניק למשפחות השכולות ליום הזיכרון מדליה שתוקדש להנצחת הנופלים במערכות ישראל. הצעתם התקבלה וביום הזיכרון 2003 העניקה היחידה להנצחת החייל את המדליה למשפחות הנופלים.

מנציח: שמואל שיטובי.

יהי זכרו ברוך
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.