בסוד הנשמה – מודעות עצמית לפי ספר התניאסדרה חמישית - שיעור שישי – זהב או כסף?

למעבר לשיעור החמישי בסדרה החמישית - כמים הפנים לפנים - לחצו כאן!

זהב או כסף?

ואהבת

אנו קוראים כל יום בקריאת שמע את הציווי "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", נשאלת השאלה, כיצד אפשר לצוות אותנו לאהוב? הרי אהבה היא רגש, איך אפשר לצוות אותנו להרגיש משהו? או שמרגישים או שלא.

אך אין זה כך, כפי שהסברנו כבר בכמה מקומות ובפרט בפרקים האחרונים, שהמוח שולט בלב, היינו שלפי מה שיש במוח, לפי ההתבוננות, כך הוא הרגש.

על כל מצווה בתורה יש הסבר בתורה שבעל פה כיצד לבצע אותה. למשל, כתוב בתורה "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", והתורה שבעל פה (שגם כן ניתנה ברובה למשה בסיני) מלמדת אותנו שמדובר בתפילין, מה גודלן , צורתן וכו'.

היכן התורה שבעל פה מסבירה לנו כיצד יש לבצע את מצוות "אהבת השם"?

האנציקלופדיה התלמודית, היא סדרת ספרים בת עשרות כרכים, בהן אלפי ערכים ביהדות, כפי שמופיעים בתלמוד. אם נפתח בערך "אהבת השם" נמצא שם בקושי שני עמודים. התלמוד כמעט ולא עוסק בכך. אם נפתח את ספר הערכים ("האנציקלופדיה החסידית") בערך אהבת השם, נמצא שם קרוב ל-400 עמודים.

פנימיות התורה היא זו שמגלה לנו ומדריכה אותנו כיצד להגיע לאהבת השם.
אמנם היסוד נמצא בספרי ההלכה של הרמב"ם (היד החזקה), שם הוא מסביר את העיקרון לפיו אהבת השם באה בעקבות ידיעת השם, וככל שהידיעה תגדל כך גם תגדל האהבה.
אך הדרכה בפועל, ולימוד של ידיעת השם נמצא בעיקר בספרי החסידות.

ואכן בפרקים האחרונים הסברנו שש סוגי התבוננות שונים המביאות לשש סוגי אהבה שונים.

התבוננות שהקב"ה הוא הטוב האמיתי והיחידי שמביאה ל"אהבת עולם". התבוננת שהקב"ה הוא חיינו המביאה לאהבת "נפשי אויתיך". התבוננות שהקב"ה הוא אבינו, המביאה לאהבת "כבן האוהב את אביו". רחמנות על הנשמה, המולידה אהבה מתוך רחמים. התבוננות באהבה של הקב"ה אלינו המביאה לאהבת כמים הפנים לפנים.

היום נמשיך לסוג השביעי, התבוננות בקב"ה בעצמו, המביאה לאהבה כרשפי אש.

גבול ובלי גבול

בפרק הקודם דיברנו על האהבה הגדולה שיש לקב"ה אלינו, כאשר התבוננות זו תעורר בנו אהבה חזרה אליו. כאשר הסברנו עד כמה הוא אוהב אותנו, ציינו שהוא אינסוף, והסברנו על היחס בין גבול ובלי גבול.

המשל שנתנו היה ממספר קטן למספר גדול, שאמנם יש ביניהם הבדל גדול, אך הם בערך אחד לשני, כלומר המספר הגדול, ככל שיהיה גדול, הוא מורכב מהרבה מספרים קטנים, בעוד שהמספר האינסופי אינו מורכב מהרבה מספרים קטנים. הרבה מספרים גבוליים לא יוצרים מספר בלי גבולי.

הפעם נאמר שיש דרגה נעלית אפילו מזה.

אפס ואחד

גם לכנות את הקב"ה בתואר בלי גבול, זוהי הגבלה. אם נאמר שהקב"ה הוא דווקא בלי גבול ולא גבול, בכך אנו מגבילים אותו, כביכול, חסר לו בשלמות כיוון שהוא דווקא בלי גבול ולא גבול. השלמות האמיתית היא, כאשר לא נגביל את הקב"ה לא ב'גבול' ולא ב'בלי גבול', הוא למעלה משניהם. לדרגה זו אנו קוראים "עצמותו ומהותו", למעלה מגבול ולמעלה מבלי גבול.

קשה לדבר על דרגה זו, אין לנו אפשרות להבין אותה. גם את הבלי גבול אנו לא מבינים, אך לפחות מבינים שאנחנו לא מבינים, על עצמותו יתברך אי אפשר אפילו לומר שאנחנו לא מבינים... אם נחזור למשל של המספרים, אז גם ההפרש בין מספר גבולי ומספר אינסופי, הגם שאין קשר ביניהם (המספר הגבולי אינו חלק מהמספר האינסופי) אך בכל זאת שניהם מספרים. הבדל של אין ערוך אמיתי מקביל להבדל בין אפס ואחד. אפס אינו מספר ואינו חלק מהאחד בשום צורה.

אנחנו רגילים לומר כי הבריאה היא "יש מאין", אנחנו "יש" והבורא הוא "אין", אך זה רק מהזווית שלנו, מהזווית של הבורא, ההיפך הוא הנכון הוא ה"יש האמיתי" ואנחנו ה"אין".

אהבה כרשפי אש  

כל האהבות שדיברנו עליהן עד עתה הן בבחינת כסף. כסף מלשון כיסופים, תשוקה של האדם לדבוק בבורא, תשוקה שמתבטאת במעשה בפועל היוצר דביקות בבורא.
אהבות אלו משוות למים, הזורמים באופן רגוע, וכך גם האדם האוהב את השם ובא על סיפוקו בלימוד התורה וקיום המצוות, מגיע לשלווה נפלאה.

שלווה זו עלולה להיות גם חיסרון (של הירדמות) וישנה מדרגה נוספת באהבה, שאינה רגועה ובכך נעלית מעל כל שאר האהבות עליהם דובר עד עתה.

זוהי אהבה כרשפי אש שהיא בבחינת זהב. זהב בבחינת אש, כיוון שההתבוננות "בעצמותו" בכך שהוא אחד והעולם הוא אפס, בכך שהעולם אינו קיים בפניו, יכולה להוציא אדם מהכלים שלו, לגרום לאדם לרצות לצאת מהגוף, להגיע לכלות הנפש, בדומה לאש, השואפת כל הזמן למעלה, כביכול, מנסה להתנתק מהפתילה.

כך היא האהבה כאש, אהבה של התלהבות גדולה, שאיפה לכלות הנפש, ליציאת הנפש מהגוף, שאיפה לצאת מהעולם, מהגשמיות ולחזור לשורש למקור. כפי שהיה עם נדב ואביהו בני אהרון הכהן, שכל כך רצו לצאת מהעולם, להתאחד עם עצמותו יתברך, עד שבפועל אכן זה קרה וכשנכנסו לקודש הקודשים נשמתם פרחה מהגוף.

חולת אהבה

כך העיד על עצמו הבעל שם טוב (מייסד תנועת החסידות), שקודם התפילה היה מתבונן האם נשמתו תישאר בגוף עד סוף התפילה, וכשפגש פעם רופא, אמר לו כי יש לו מחלה ומבקש מהרופא שינסה לזהות איזה. הרופא בדק אותו, ואמר לו שאכן הוא מזהה שיש לו מחלה אך לא יודע לומר איזה. הבעל שם טוב ענה לו, שזו מחלה שאינה רשומה בספרי הרפואה, זו מחלה הרשומה בשיר השירים "חולת אהבה".
כך גם ראו אצל האדמו"ר הזקן (מחבר ספר התניא) שבזמן תפילה היה בהתלהבות עצומה, שהייתה מתבטאת בתנועות גוף רבות, עד כדי כך שריפדו את קירות חדרו בכריות על מנת שלא יפצע כתוצאה מתנועות הגוף בזמן התפילה.

על כרחך אתה חי

כאמור, התוצאה של אהבה כמים היא התקרבות ודביקות לקב"ה על ידי תורה ומצוות.  אך באהבה כרשפי אש, אין זה כך.

באהבה כרשפי אש הרצון הוא לכלות הנפש, ולכן לא יכול להיות מסופק על ידי לימוד תורה וקיום מצוות. ולכן, השלב הבא של אהבה זו הוא ה"שוב", הירידה חזרה לעולם. נזכרים שסוף כל סוף המטרה היא בעולם, בהמשכת האור האלוקי לתוך העולם ("שוב"), ולא ב"בריחה" מהעולם, ב"רצוא", ומנווטים את האהבה לקיום תורה ומצוות בחיי היום יום. כלומר ש"התנועה" בנפש של אהבה זו אינה תנועה של רגיעה והרגשת שלימות (כמו באהבות הקודמות), אלא להיפך. אהבה זו גורמת לאדם חוסר רגיעה ורצון לצאת מעצמו. לכן, על מנת שאהבה זו תנווט למעשים טובים, צריך אחרי שמרגישים את ה"רצוא", לעצור ולעבור ל"שוב". מרגישים ש"על כרחך אתה חי", מרגישים שמצד האמת, הרצון הוא בדביקות באלוקות למעלה מהעולם, ורק בשלב הבא מורידים את זה לעולם.

לסיכום

התבוננות בעצמותו יתברך, שלמעלה גם מאור אינסוף, מביאה אותנו לאהבה כרשפי אש המתבטאת ברצון לכלות הנפש, מבחינה זו של ההתלהבות הגדולה אהבה זו נעלית מכל שאר האהבות.

כאמור, דיברנו סה"כ אודות כמה סוגי התבוננויות שונים המביאים לקיום המצוות לשמן, כדלקמן:
 

למעבר לסדרה השישית - לחצו כאן!