כך תצלמו טוב יותר!!

לא צריך לקחת קורס צילום בשביל להפיק תמונות עוצרות נשימה. רק צריך לדעת את הסודות הקטנים של הפלאש, הקומפוזיציה, והכישרון שמסתתר בכם. אם קשה לכם עם העובדה שחלק מהתמונות שצילמתם יצאו מעולות, וחלקן לא שוות את הספק הבטריה שבוזבז עליהם - הנה מדריך קצר שיעזור לכם להימנע מטעויות נפוצות.

הכירו את כללי הקומפוזיציה

כמעט כל צילום מתחיל בכך שאתם מתלהבים ממשהו מדהים, ורוצים להנציח אותו. כמו פרח ההיביסקוס, למשל. ההיביסקוס מעולם לא היה מדהים - מה שהיה מדהים זה העיניים והמוח שלכם. עיניים יודעות להתאים את עצמן לעולם. הן מתאמצות ומרחיבות אישונים כדי לראות פרטים בצל. הן קולטות תנועות קטנות, ודברים שבקצה שדה הראייה. המוח אף נפלא מהן: הוא משלים פרטים חסרים, מתקן מראות שהאור והצל מסלפים, ומייפה חברים ביום רע.

המצלמה הדיגיטלית שלכם לא יכולה לעשות את הדברים האלה. היא יכולה רק לתעד את קרני האור שנקלטו בעדשתה ברגע הלחיצה על הכפתור, ולהציג את התוצאה בתוך מסגרת מלבנית מצומצמת. הצל יהיה כהה, האור יהיה בהיר, המכר חיוור ולא מסורק, וההיביסקוס יראה כמו שכל פרח אדום נראה ללא משורר לידו.

לכן, כדי שתמונה תרגש את המתבונן כפי שהחיים מרגשים אותו, צריך לתכנן ולצלם אותה על פי כללים המתאימים למצלמות, והשונים לגמרי מאלו שפועלים על העיניים והמוח האנושיים. הכללים האלו, הפשוטים, הם כללי הקומפוזיציה.

כללי הקומפוזיציה:

הכלל הראשון בקומפוזיציה הוא שיש להתמקד בנושא אחד עיקרי. בהיביסקוס חפשו את האבקנים, בנוף המדהים חפשו את הטרקטור. על המגרש חפשו את השוער המיואש. בפורטרט של אדם חפשו את עיניו. ההתמקדות הזו תחליף את מה שבמציאות עושה תשומת הלב שלנו.

הכלל השני של הקומפוזיציה הוא ההמלצה להסיט את הנושא ממרכז התמונה. החיים אינם תמונת פספורט, והסטת האובייקט מהמרכז היא הדרך לייצג זאת בתצלום. להיכן מסיטים? מתחו בדימיונכם ארבעה קווים ישרים: שניים אופקיים, שמחלקים את מסגרת התמונה לשלושה שלישים שווים, ושניים אנכיים, שעושים את אותו הדבר. כעת, התמונה שלכם מחולקת לתשע משבצות. מבחינים בארבע נקודות הההצטלבות, שהן ארבע פינות המשבצת הפנימית? אלו הנקודות שאליהן עליכם לשאוף.

נסו למקם את הפרטים המעניינים בתמונה קרוב לנקודות הללו, ועל קווי השליש האורכיים והרוחביים. כשאתם מצלמים בחוץ – והכתבה הזו מדברת בעיקר על צילום בחוץ – מקמו את קו האופק על אחד משני הקווים הללו – ולא בקו החצי המשעמם.

הכלל השלישי של הקומפוזיציה- מלאו את הפריים. אם אתם מצלמים ראש של מישהו, תנו לראש לתפוס את עיקר שטח התמונה. אם אתם מצלמים כלב שותה מים מברז, השתדלו לקמץ בפרטים שאינם הכלב או הברז. בחיים, המוח שלנו מתמקד לבדו בכלב ובברז. בצילום צריך לסלק את השאר.

גם בחירת זווית צילום לא שגרתית היא המלצה חמה. קומפוזיציה בסיסית נכונה, בכל אופן, כבר תביא אתה את השאר, וגם תתן לכם את המגע המיוחד, שילחש לכם באוזן מתי לשבור את הכללים.

צלמו כשהשמש בזווית הנכונה

כפי שבני אדם צריכים לעבוד בשעות הטובות שלהם, גם מצלמות צריכות לעבוד בשעות הטובות שלהן. אצל בני אדם זה עניין נפשי, ואצל מצלמות זו שאלה של אור.

בצילומי חוץ, השעות הגרועות ביותר הן שעות הצהריים. השמש החזקה וחסרת העידון מאירה בכוח מלמעלה, וחושפת את הדברים בפשטותם הלא אלגנטית. המוח שלנו כבר מורגל בהתעלמות מזוועות אור הצהריים, אבל בצילום אי אפשר לברוח מהן.

השתדלו לצלם לפני עשר בבוקר, ואחרי ארבע אחר הצהריים. עמדו כשהשמש מאחוריכם, אבל לא ישירות מאחוריכם – אל תגרמו לאובייקט שלכם למצמץ, גם כשהוא טבע דומם. עמדו כך שהשמש תהיה מעל לכתף שלכם, ומעט לצד.

 בצילום בני אדם, הפעילו פלאש

צלמים מקצועיים נותנים את הטיפ האירוני הבא: כשאתם מצלמים אנשים בתוך מבנים, צלמו ללא הפלאש – שיוצר מכת אור חזקה ולא מחמיאה. בחוץ, באור, צלמו עם פלאש. תפקידו של הפלאש הוא להאיר את הצל שעל הפנים. אור-וצל טבעיים הם דבר לא מחמיא במיוחד. למעשה, רוב הדברים האמיתיים הם לא מחמיאים במיוחד. סילוק הצל יעשה לתמונה את אותו תיקון אסתטי שהמוח שלנו עושה במציאות.

כדי לצלם עם פלאש בחוץ, יש לעמוד במרחק של שלושה-ארבעה צעדים מהמצולם. אור הפלאש של רוב המצלמות לא חזק דיו למרחק רב יותר, וחזק מדי למרחק של שני צעדים או פחות. מה גם שצילום ממרחק של פחות משני מטרים מעוות את הפורפורציות של המצולם.

צלמו המון

מהירויות צמצם וזמני חשיפה הם נושא מעניין, אבל תוכלו לשרוד בלעדיהם גם את הצילום הבא, בעיקר בזכות האפשרויות האוטומטיות שברוב המצלמות הדיגיטליות כיום. האפשרויות הללו (אוטומטי, פורטרט, נוף, ספורט, צילום לילה, קלוז-אפ מירבי ועוד) כוללות הגדרות עדשה שגורמות לתמונות להיראות כאילו נעשו בידי צלמים חובבים – אבל כאלה שיודעים משהו על מהירויות צמצם וזמני חשיפה, וזה יותר ממה שאתם כרגע.

מה שחוגת מצבי הצילום לא תציל אתכם ממנו, זו העובדה שרוב התמונות פשוט לא יוצאות טוב. הן נראות בסדר במסך הקטן, אבל כשמגדילים אותן מגלים את העיניים האדומות, העצומות, העמומות, הפוזלות, המטושטשות, המטופשות – ואלו עוד רק העיניים.

צלמים מקצועיים מצלמים הרבה תמונות, ואחר כך מוחקים את הרוב ומשאירים את התמונות המעולות. צלמי-על עובדים דקות ארוכות, ולפעמים שעות, עד שהם לוחצים על הכפתור בפעם הראשונה והאחרונה. החליטו לאיזה סוג אתם משתייכים.