print header

7 חטאים שמונעים מאיתנו להיות יצירתיים


מסתבר שחשיבה יצירתית זה לא עניין של מה בכך ורובינו חושבים שלא "זכינו" בה. אין זו בהכרח אשמתנו, התרבות החברתית טיפחה בנו מערכת הרגלים ואמונות שלא מאפשרת לנו לראות ביצירתיות נחלת הכלל. אבל מסתבר שבשביל להאמין שאנו מסוגלים לחשוב ביצירתיות, עלינו לחשוב ביצירתיות ולהבין שזה עניין של בחירה - שכל שעלינו לעשות הוא לצאת מהקופסא!

לפניכם 7 סיבות נפוצות מדוע אנשים חושבים שהם לא יצירתיים. קראו אותן כדי להבין שאתם יכולים לבחור אחרת...

קופסא
 

חטא ראשון: אנחנו לא מאמינים שאנחנו יצירתיים
לימדו אותנו כי אנחנו התוצר של גנים, של היסטוריה משפחתית, של מנת משכל וחינוך.  כתוצאה מכך, פיתחנו דפוס חשיבה מקובע ואנו משכנעים עצמנו שיצירתיות זה משהו שאו שנולדים איתו או שלא. כיוון שאיננו מאמינים שאנחנו יצירתיים, אנו מבלים את חיינו בהתייחסות להיבטים היחידים שאנו מכירים ומצדיקים את התפיסה הזו. אנו חיים במסגרת המגבלות ומצייתים לקול הפנימי שלנו שאומר לנו שוב ושוב לא להתיימר ולהיות משהו שאנחנו לא.

חטא שני: אנו מאמינים למיתוסים על יצירתיות
אנו מאמינים למיתוסים לגבי יצירתיות שהוטמעו בנו לאורך השנים. סיפרו לנו שיצירתיות היא נדירה מסתורית, קסומה וחולמנית, שהיא סוג של הארה, מפגש עם האלוהי, מעין ניצוץ פתאומי. סיפרו לנו שיצירתיות היא לא משהו שניתן ללמוד או לפתח, שאנשים יצירתיים הם בדרך כלל מדוכאים, מטורפים, לא מאוזנים רגשית, חריגים או מבורכים. גרמו לנו להאמין שאנשים משכילים לא יכולים להיות יצירתיים, כיוון שיש הפרדה בין שכלתנות ליצירתיות, הנבדלת במבנה הפיזיולוגי שלנו. 

אנו מאמינים כי המוח הימני הוא מקור היצירתיות. אבל זה לא נכון. ההבחנה כי האונה הימנית היא זו שאחראית על היצירתיות ואילו האונה השמאלית היא זו האחראית על הלוגיקה, מבוססת על כ-40 מחקרים קליניים שנעשו על מטופלים "בעלי מוח מפוצל". מחקרים אלה שנעשו בשנות ה-60, התבססו על אנשים שמוחם פוצל בניתוח (על מנת לטפל בהתקפים או בבעיות נוירולוגיות אחרות) והראו כי יש הבדלים משמעותיים בין תפקודי האונות. עם זאת, בשנות ה-80 מדענים החלו לפרש מחדש את הנתונים וגילו כי לא ניתן לחקור את שתי האונות בנפרד, שכן במוח נורמלי שתי האונות פועלות באופן סימולטני. שני חצאי המוח מחוברים באמצעות מבנה עצום המכונה כפיס המוח והאונות מתקשרות זו עם זו דרך איברי החישה.  

חטא שלישי: אנחנו פוחדים להיכשל
אחד הדברים החשובים ביותר עבור בני האדם הוא לא לטעות ולא להיכשל. התפיסה הרווחת בתרבות שלנו היום היא שכישלון הוא עלבון שלאחריו, רבים מאיתנו ממהרים לסגת ולהימנע מאתגרים נוספים. בעבר, התפיסה הדומיננטית הייתה שלאדם יש חופש מוחלט לעצב את חייו כפי שהוא רוצה. תפיסה זו הגדירה כישלון כהזדמנות ולא כעלבון. כך למשל, כאשר עוזרו של תומאס אדיסון שאל אותו מדוע לא נכנע כאשר 5000 פעמים נכשל מלהמציא את הנורה, ענה לו אדיסון שהוא אינו מכיר את המונח 'כישלון', מבחינתו הוא פשוט גילה 5000 דברים שלא עובדים. מי שמתבונן בצורה לא קונבנציונאלית על העולם, הוא מי שיכול לראות בכל אתגר - הזדמנות! זו מחשבה יצירתית.

לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה להתעצב תפיסה חדשה של הרוח האנושית, לפיה בני האדם הם תולדה של סביבה וגנטיקה, כך שלא רק שאין להם הרבה שליטה על המציאות, הם חסרי אונים בה. זו תרבות של הכנעה, היא טיפחה את הפחד מכישלון ואת האמונה כי כישרון הוא דבר גנטי - אדם נולד אמן, סופר או יזם ואם הוא לא נולד כזה, אז הוא פשוט לא כזה. "תרבות חוסר האונים" גרמה לנו להאמין שלא ניתן להמציא את הגלגל...
 

נורה

חטא רביעי: אנחנו מעדיפים שלא
אנחנו מאמינים שאנחנו לא יצירתיים, מתבססים על מיתוסים לגבי יצירתיות, פוחדים להיכשל ולכן בסופו של דבר, פשוט מעדיפים שלא. זו משוואה פשוטה - לא ננסה, לא ניכשל. במידה ואנו נאלצים לנקוט פעולה, קרוב לוודאי שלא נעשה זאת עד שתהיה לנו תוכנית מושלמת אשר תיקח בחשבון את כל התרחישים האפשריים. בנוסף, כנראה ונחפש הדרכה ונבקש הכוונה של כל מומחה או סמכות ואם אלה יבטאו צל של ספק, ייתכן ונתמלא חרדה וננטוש את התוכניות.

כל אמנות היא תגובת המשך לקו הראשון שצויר. אם אין קו מצויר, לא תהיה אמנות. באופן דומה, אם לא ננקוט פעולה או נעורר בעצמנו השראה, שום דבר לא יקרה - לא רע ולא טוב. מכיוון ש"בתרבות חוסר האונים" שטיפחנו, כישלון נתפס כאילו ואיננו שווים כלום, אנחנו פשוט מעדיפים לא לצאת מהקופסא.

חטא חמישי: אנחנו לא מצליחים לייצר רעיונות
מלמדים אותנו להיות ביקרותיים, שיפוטיים, ספקניים ופסימיים. במקום שהתרבות הרווחת תעודד אותנו לחשוב על רעיונות חדשים, היא דווקא מחזקת את עיקרון השלילה והתוכחה. אנו מחפשים את הפגמים ברעיונות חדשים, שוללים אותם, מבקרים אותם ולא מציעים חלופה.
המחשבה הראשונה שעוברת לנו בראש כאשר אנו נתקלים ברעיון חדש היא: 'מה לא בסדר עם זה?' נוצר מצב לפיו זה שמבטל רעיונות של אחרים הוא זה שהופך לדומיננטי בקבוצה ואילו זה שהציע רעיון חדש הוא חולמני.

אנו מגיבים לרעיונות חדשים כמו שמערכת חיסון מגיבה לוירוס קטלני; כאשר מבקשים מאיתנו להעלות רעיונות חדשים, אנו בדרך כלל נצמדים לרעיונות מוכרים בגרסאות דומות, כי הם שקרובים ביותר למה שהתודעה שלנו יודעת - הם בטוחים, הם עובדים והם מוכרים. כל מה שחדש או מעורפל, קרוב לוודאי יצונזר על ידי המוח שלנו, כך שהפסילה והשלילה שמתבצעות על בסיס ידע קיים, נתפסות כמוצדקות. הקול הפנימי שלנו מייעץ לנו לשתוק. משפטים כמו: "וותרו מראש, אף אחד לא יזרום איתכם", "אם זה היה טוב, זה כבר היה נעשה בעבר", "בחיים לא יאשרו את זה" או "זה לא הגיוני" מניעים אותנו. בסופו של דבר, אנו חושבים שאם יש דבר שאינו ניתן לאימות על ידי חוויות העבר שלנו ומערכת האמונות המוכרת שלנו, הוא פשוט לא אפשרי.
 

חטא השישי: אנחנו לא מצליחים להסתכל על הדברים בצורה שונה
אחת הדרכים הרבות בהן אנשים מנסים להפוך את החשיבה לקלה יותר היא על ידי פתירת הרושם הראשוני של הבעיה בה הם נתקלים. זה מאפשר להם לגשת לבעיה עם מושגים מוכרים מראש ובסופו של דבר לראות את מה שהם מצפים לראות, על בסיס חוויות העבר שלהם. ברגע שאתם מאמצים את הרושם הראשוני הזה, אתם נועלים עצמכם משאר ההיבטים האפשריים. נכון, ייתכן ויצוצו רעיונות חדשים, אבל קרוב לוודאי שהם יהיו במסגרת המוכר, דומים מאוד למה שאתם כבר חושבים ויודעים. רוב האנשים מאמינים שלפשט את המחשבה כדי למנוע עמימות זו תפיסה הגיונית. במקום להתפזר לכלל האפשרויות, רצוי להתמקד, להצטמצם. התשובות האפשריות הופכות להיות שחור או לבן וקל מאוד להיצמד לדפוסי חשיבה סכמטיים שלא מאפשרים חשיבה יצירתית.

כל עוד תמשיכו לחשוב על אותם הדברים באותה הדרך, קרוב לוודאי שתהפכו יעילים מאוד בהפקת רעיונות שניתנים לחיזוי מראש ותמנעו מעצמכם התנסויות חדשות.

חטא שביעי: לא מוכנים לקחת אחריות על היעדר יצירתיות
זו לא אשמתנו שאנחנו לא יצירתיים. זה המורים וההורים, הממשלה והתרבות שלנו שדיכאו אותנו. אין לנו זמן, אין לנו משאבים, אין לנו מספיק השראה או טכנולוגיה מתאימה. אנו לא זוכים לעידוד ופרגון, אין תגמול כספי, אין לנו מספיק ידע או אסטרטגיה להצליח, אין ערבות להצלחה. מה לעשות, רובינו נשלטים על ידי "האונה השמאלית שלנו".

גירים
 

הסיבה שאיננו יצירתיים, נובעת מהעובדה שאנו מאמינים כי לא ניתן לצפות מאנשים להיות משהו שהם לא, אבל בצורה הפשוטה ביותר, אם נאמין שאנחנו כן יצירתיים, קרוב לוודאי שנסכים לעמוד בציפיות האלו...

 

עריכה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.