10 ציטוטים פילוסופים שנכון להרהר בהם

פילוסופיה היא לא פחות ולא יותר מאשר החיפוש אחר תבונה וחתירה להגדרה של תכלית החיים. מאחר שאנו חיים ביקום מורכב להחריד, גם הפילוסופיה עצמה היא מורכבת מאוד, אך בבסיסה יש לה רצון טוב. היא עוסקת בחיי היומיום שלנו ומנסה לפשט אותם לכדי הבנה. גדולי הפילוסופים בתרבות המערבית, סיפקו תיאוריות מגוונות בשלל היבטים בחיים, ולמרות שעל פניו הן נתפסות כמסובכות מאוד, את חלקן ניתן לסכם בציטוט קצר ותמציתי. 

לפניכם עשר ממשפטי הפילוסופיה המערבית הטובים ביותר, שנכון להרהר בהם...

 

הרקליטוס של אפסוס, היה פילוסוף יווני קדום שהותיר אחריו רק מספר קטן של הצהרות פילוסופיות. בשל העדר עדויות מקוריות מהרקליטוס, הפילוסופיה שלו נותרה קשה לאפיון, ובכל זאת, האלמנט המרכזי שלה היא האמונה כי הקיום נמצא תמיד במצב של השתנות. וזה מה שהמשפט המפורסם שלו מביע. למשפט הזה יש שתי פרשנויות אפשריות, האחת טוענת כי לא ניתן להיכנס לאותו הנהר פעמיים, כיוון שהנהר משתנה כל הזמן, והשנייה טוענת כי לא הנהר הוא שמשתנה, אלא האדם. השאלה האם זהות היא פרמטר קבוע או נזיל, מעסיקה לא מעט פילוסופים גם היום.

ויליאם איש אוקם היה לוגיקן אנגלי מהמאה ה-14 שדגל בצמצום יישויות. הציטוט המפורסם שלו, שנקרא גם "תערו של אוקם" הוא עיקרון פילוסופי שניתן להסביר בהפשטה גסה - "ההסבר הפשוט הוא ההסבר הנכון" או בצורה מדויקת יותר - "כשכל הדברים שווים, ההסבר הפשוט ביותר הוא לעיתים קרובות גם הנכון ביותר". אנו חיים בעולם מורכב שבו התשובות הן בדרך כלל מורכבות ואינסופיות, אך לפי ויליאם, יש לפשט את המורכבות. ציטוט זה מציע כי כאשר חושבים על דבר מורכב שניתן להסביר אותו באלף זוויות, עלינו להשתמש בהיגיון האפשרי הפשוט ביותר ולא להניח קיומה של "יישות" אחרת כדי להסביר את התופעה.

הפילוסופיה החדשה המשיכה לעסוק בלוגיקה של ויליאם ויש מדענים המציעים תוספת לתפיסה, באומרם "מה שלא ניתן להוכיח בניסוי, לא שווה את הויכוח". ייתכן וויליאם היה מסכים עם זה, זה בהחלט מפשט את הדברים.

ז'אן ז'אק רוסו הוא פילוסוף צרפתי שביסס את הפילוסופיה שלו על הפער בין החברה האנושית לבין טבע האדם. לטענתו יצר האדם הוא טוב מטבעו, אך החברה האנושית היא זו שהשחיתה אותו. התפיסה הזו אומנם לא בלעדית לרוסו, אך הוא זה שהטיב לתמצת אותה לציטוט המפורסם. רוסו סבר כי הסוציאליזציה היא בבסיסה ויתור של האדם על החירויות הטבעיות שלו, לטובת מטרות כלליות של החברה. כלומר, בני האדם נולדים חופשיים, ומרגע זה, בוחרים לכבול את עצמם בשלשלאות. לטענתו, כל אדם יכול וראוי שיעשה בחירה על איזה חירויות הוא מוותר. 

גם ניטשה, כמו אפיקורוס סבל מלא מעט אי הבנות בנוגע לפילוסופיה שלו. אחרי שמת, אחותו השתלטה על כתביו וערכה אותם בקנה אחד עם האידיאולוגיה הנאצית, מה שפגע במוניטין שלו, שלא באשמתו. הציטוט הזה הוא אולי המפורסם ביותר של ניטשה ועל אף שהוא עושה רושם חד משמעי, הפרשנויות האפשריות לו רבות - האם הכוונה היא מילולית - אלוהים מת? או שמא מדובר בתפיסה לפיה אלוהים מעולם לא היה קיים? האם זו ביקורת על אלוהים או על בני האדם? היכרות עם כתביו של ניטשה חושפת כי הייתה לו ביקורת קשה על הדתות המונותאיסטיות והוא הגדיר אותן כקורים שקריים, אך גם את האדם שפט לחומרה וטען שהוא חי מתוך תודעה כוזבת. ייתכן והכי נכון להסביר את הציטוט הזה כתפיסה שבעולם המודרני, פרי יצירתו ויצרו של האדם שבכלוב, אין לאלוהים מקום.

הרבה אנשים מאמינים כי האמירה הזו של סוקרטס שתועדה על ידי אפלטון, היא מספיקה כדי להסביר את הצורך בלימודי פילוסופיה. כל בני האדם מגיעים לעולם ועושים כל שביכולתם להצליח עם הדברים שהם מקבלים. עבור רבים, נקודת המוצא היא קשה מלכתחילה, גם בלי התהליכים והמבחנים שמזמנים החיים ומהווים קושי נוסף, ולכן היו מעדיפים לחיות ללא אתגר. אך סוקרטס סבר כי אם לא נידרש לאתגרים שיעמידו את האינטיליגנציה שלנו למבחן, אנחנו לא נהיה שונים מבעלי החיים הפועלים בצורה אינסטנקטיבית כדי לשרוד. סוקרטס טען כי כדי להיות בשליטה, על האדם לעסוק בחשיבה. זה לא אומר שכולם צריכים ללמוד פילוסופיה, אלא רצוי וחשוב שנדאג לטפח את החוכמה שלנו.

קאנט הוא אחד מענקי הפילוסופיה המערבית ויש הרואים בו פילוסוף מכונן. בעבר, טענו חכמים כי לפילוסופים לפני קאנט היה יתרון עצום, שכן הם מעולם לא נדרשו ללמוד אותו. נכון, הפילוסופיה של קאנט יכולה להיות כבדה וקשה להבנה אבל תורת ההכרה שפיתח, כמו גם התפיסה של ציווי מוחלט (אימפרטיב קטגורי) נחשבת למושא מחקר ראוי. תפיסת הציווי המוחלט של קאנט קובעת כי כדי שפעולה של אדם תוכל להיות מותרת מוסרית, עליה להצדיק בצורה הגיונית את הפיכתה לחוק כללי. כך למשל, משפטים כמו "זה לא נכון לשקר" או "אסור להפר הבטחות" יכולים לשמש כאימפרטיב קטגורי, רק בתנאי שיעמדו למבחן בצורה אוניברסלית. אך גם זה בעייתי, שכן, אם דבר יכול להתקיים וגם יכול לא להתקיים, מה הטעם בו? אם שקר יהיה דבר מקובל אוניברסלית, אז הוא יבטל את הצורך באמון וזה רע מאוד. בין אם אתם מסכימים עם ציוויים מוחלטים או לא, שאלות אתיות הן טעמו של העידן המודרני ומצריכות אותנו לשקול תמיד את כל הסיבות והפרספקטיבות מדוע דבר עשוי להיחשב טוב או רע.

זה המשפט המפורסם ביותר של פרוטוגרס, אם כי למעשה זה רק חלקו הראשון של המשפט. המשפט במלואו הוא "האדם הוא מידת כל הדברים; הדברים כפי שהם נראים לי כאלה הם לי, הדברים לך הם לך". היחסיות של פרוטגרוס היא מובהקת ומשמעות האמירה היא שאין אמת אחת והכול פתוח לפרשנות. זה נכון גם לדברים שנתפסים לכאורה כאמת מדעית, כמו למשל טמפרטורה - נכון, כולנו יכולים להסכים על טמפרטורה מוחלטת במעלות, אך ישנה פרשנות נלווית, שכן בעוד שלאחד יכול להיות ערב קריר, בשביל האחר מדובר בערב חמים למדיי. פרוטגרוס טוען שכל המידע שלנו מבוסס על חושים אינדיבידואליים. הבעיה עם שיח היחסיות היא שהוא הופך לדיון פילוסופי בלתי אפשרי - מה שאחד אומר לבין מה שהשני שומע יכול להיות שונה לחלוטין, אם לא מסכימים על אמת אחת אובייקטיבית.

משפט מפורסם זה הוא תולדה של הרהור פילוסופי עמוק שניסה להוכיח קיומה של אמת אחת מוחלטת ולבטל את התפיסה הניהליסטית הנשענת על קיומו של ספק. כולנו תוהים בשלב כזה או אחר במהלך חיינו האם אנו בכלל קיימים, דקארט היה חכם מספיק כדי להרהר בשאלה ולהסיק כי עצם ההרהור בשאלה הוא ההוכחה לקיום. לטענתו, הדבר היחיד שאנחנו יכולים להיות בטוחים בו הוא העובדה שאנחנו חושבים את המחשבה הזו ועצם העובדה שאנחנו חושבים אותה, מוכיחה שהאדם קיים.

זה נקרא כלל הזהב של האתיקה והוא נאמר על ידי אנשים רבים במקומות רבים, כך שלא ניתן לייחס אותו לדת או לפילוסוף ספציפי. על אותו משקל ניתן לומר גם "תעשה לאחרים את מה שהיית רוצה שהם יעשו לך". סיסמה זו ראויה לסכם את הציטטות כיוון שהיא מבטאת בצורה יפה את המערכת האתית של חיינו. ההצהרה מהווה אתגר וכן הוראה - עלינו לנסות להזדהות עם אחרים כדי להבין כיצד אנו עצמנו היינו רוצים להיות מטופלים על ידם, אם היינו במקומם. אולי יש יוצאים מן הכלל וזה לא יכול להיות מספיק כדי לשמש דוקטורינה מוסרית מוחלטת, אבל זה בהחלט כלל פשוט שנכון שנאמץ לחיי היומיום. קשה לחשוב על ציטוט חיוני ותקף כל כך, שמשפר את חייהם של כולם בצורה אוניברסלית.