print header

השפעת עולם המצוירים על עולם הילד


כהורים, אנו חושבים שאם הילד צופה בתוכנית עם דמויות מצוירות, זה לא יכול להזיק לו, אבל מחקר חדש גילה שדווקא הרצף הפנטסטי מעולם המצוירים, עשוי לפגוע בהתפתחות המנטאלית שלו. כיצד דמות מצוירת ואהובה עלולה לגרום להאטה בתפקוד המנטאלי? ומה אתם עומדים לעשות בנידון?

בוב ספוג

המחקר שנערך לאחרונה, ערך סדרת בדיקות בהן השתתפו 60 ילדים בני 4, שעל פי דיווחי ההורים, חולקים פחות או יותר את אותן יכולות קוגנטיביות והרגלי צפייה בטלוויזיה. הילדים חולקו באופן אקראי ל-3 קבוצות: קבוצה אחת צפתה ב-9 דקות מהתוכנית המצוירת בוב ספוג, השנייה צפתה ב-9 דקות של תוכנית מדע חינוכית והשלישית בילתה 9 דקות בציור וצביעה.

מיד בתום 9 הדקות, נערכו מבדקים לילדים שמטרתם הייתה להעריך את היכולות הביצועיות של הילדים בכל הנוגע למשימות המצריכות מהם תשומת לב, זיכרון, פתרון בעיות, קשב וריכוז.

לאור תוצאות המבדקים, החוקרים ניסחו מסקנה ברורה - די ב-9 דקות של צפייה במופע בוב ספוג כדי לפגוע ביכולת הקשב והריכוז לטווח הקצר של ילדים בני 4.

"הילדים שצפו בבוב-ספוג הפגינו חצי מהיכולות שהפגינו הילדים שצפו בתוכנית חינוכית או עסקו בציור" הסבירה אנג'לין לילארד פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת וירג'יניה ועורכת המחקר. "היכולת של הילדים לשים לב לבעיות ולפתור אותן, נפגעה באופן משמעותי בהשוואה לילדים משתי הקבוצות האחרות".

ליליארד הסבירה כי הממצאים לא בלעדיים לדמותו של בוב ספוג, אלא לכל קריקטורה מצוירת שמאביסה את הילדים בהתרחשויות שאינן יכולות להתרחש בחיים האמיתיים; כספים וכישופים, מעברי זמן מהירים וסיטואציות בדיוניות שמשבשות את היכולת להתמקד או לתפוס את המציאות ומותירות את הילדים מאוד תלושים ומפוזרים, יכולות להותיר נזק לטווח הארוך. "יש כל כך הרבה דברים שעשויים להיות לילד קשים לעיכול וזה משבש את תהליך החשיבה שלו", מסבירה הפרופסורית "עודף מידע מנטרל את היכולת שלהם להבין את המסר החינוכי הפשוט. המוח של הילדים עובד מאוד קשה כדי לעכל ולעבד את מה שהוא רואה, עד כדי כך שאחרי הצפייה הוא פשוט מותש".

מצוירים

מערוץ ניקולודיאון, שמפיק את התוכנית דוחים את הטענות ואומרים כי ילדים בני 4 אינם קהל היעד של המופע, שכן הוא מיועד לבני 6-11, אך נתוני צריכה של הטלוויזיה האמריקאית חושפים מגמה אחרת - במהלך 8 החודשים האחרונים, יותר מ-1.74 מיליון ילדים עד גיל 14 צפו בתוכנית, מתוכם 39% היו בין הגילאים 2-5.

אמנם הערוץ לא מייעד את התוכנית המצוירת לזאטוטים, אך העובדה כי היא משודרת בערוץ לילדים, הופכת אותה זמינה לכל, מה גם שהיא משלבת דמות מצוירת, שעל פי התפיסה האינטואטיבית של כל הורה, לא יכולה להזיק ובסופו של דבר, הקטנטנים שמרותקים לעולם הפנטזיה, נפגעים.

בוב-ספוג היא סדרת אנימציה אמריקאית מצחיקה שנוצרה על ידי הביולוג הימי והאנימטור סטיבן הילנבורג ושודרה לראשונה בארה"ב בשנת 1999. עלילת הסדרה מתרחשת בעיר תת-ימית בדיונית שנקראת "ביקיני בוטום" ומתמקדת בעלילותיו של ספוג ים בשם בוב-ספוג וחבריו. על פניו נדמה כי מדובר בעלילה פשוטה וחייכנית ועבורנו, המבוגרים היא אכן כזאת - אך כיצד ילד בן 4 תופס את זה?

 

גישות העוסקות בהתפתחות הילד נשענות על ההנחה כי היכולת להבין תוכניות
טלוויזיה משתפרת עם הגיל וקשורה קשר ישיר להתפתחות הקוגניטיבית וליכולת תפיסת המציאות; כך שמושגי המציאות של ילדים בגיל הגן, שונים אלף אלפי הבדלות מאלה של ילדים בבית הספר היסודי ובטח מאלה של בני נוער. ילדים בגיל הגן מפרשים, על פי רוב, את הדימויים הטלוויזיוניים כעצמים בעלי קיום ממשי, כך שחשיפה אל דמויות שמייצגות חפצים דוממים ועוברות האנשה, אינה פשוטה להם לעיכול.

האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים לא מעודדת צפיה בטלוויזיה עבור ילדים מתחת לגיל שנתיים וממליצה על  פעילויות אחרות כמו קריאה, נגינה, שירה, שיחה עם הילד ומשחק. כמו-כן, מציעה האקדמיה להגביל את הילדים הגדולים ללא יותר משעתיים זמן כולל של מדיה בידורית וממליצה על צפייה בתוכניות איכותיות.

"המחקר הוא אחד הראשונים שהשתמש בקבוצה ממשית כדי לאמוד את ההשפעות של צריכת טלוויזיה לילדים על סוגיה השונים, תוך התייחסות לסוג הז'אנר ולא לכמות הצפייה", הסביר ד"ר דימיטרי כריסטקיס מנהל אגף התנהגות ופיתוח במכון המחקר לילדים בסיאטל. "חשוב שההורים יבינו כי לא כל צפייה בטלוויזיה מייצרת את אותן ההשפעות, כך שההקפדה צריכה להיות על הערוץ ועל התכנים שהוא משדר ולא רק על הטלוויזיה עצמה".

על אף שלמחקר היו נקודות תורפה בולטות, ביניהן גיל המשתתפים, העובדה כי הם ברובם היו לבנים בני המעמד הבינוני וכי לא נערך אבחון מוקדם טרם המחקר, לא מגמדות את ממצאי המחקר. כעת כשידוע כי לצפייה בקריקטורות צבעוניות, תמימות ככל שיהיו, יש השלכות על ההתפתחות הקוגנטיבית והחברתית של הילדים, זו נורת אזהרה חשובה שתחייב את ההורים לשאול את עצמם שאלות חשובות:

האם הטלוויזיה משמשת שמרטף? האם משחקי וידאו הם אמצעי אינטראקציה ביניכם לבין הילדים? האם אתם משתמשים בחויית המדיה כדי לתקשר עם הילד?

העובדה כי במציאות של היום, ילדים כבר שולטים באמצעי התקשורת האלקטרונית, גולשים במחשב, מפגינים מיומנויות גבוהות במסכי הנגיעה, חשופים לקשת של תכנים ואולי אף מחזיקים סלולארי משלהם, צריכה להוות איתות אזהרה עבור ההורה - האם החשיפה הדיגיטלית חיובית וחיונית להתפתחות התקינה של הילד או שמא היא גורמת לו לאובדן הילדות? 

ילדים
 

ערכה וכתבה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.