print header

אופטימיות זהירה - זה עניין של גישה

אם מישהו היה מבקש מכם לערוך רשימה של תכונות אישיות וערכים חיוביים שיכולים לעזור לאדם להתמודד עם לחץ, קרוב לוודאי שאופטימיות הייתה בראש הרשימה שלכם; אין ספק שגישה חיובית, חדורת אמונה ותקווה היא התרופה לכל מתח ולחץ, אך בדיקה מקיפה של התכונה הנכספת, מצאה כי לעיתים אופטימיות היא חלק מהבעיה. האומנם?

אופטימיות

במציאות הקיימת אנו מוקפים מסרים שמטרתם לחזק את המחשבה האופטימית שלנו; משפטים כמו "אין דבר העומד בפני הרצון", "תן חיוך הכול לטובה", "מכשול הוא רק חלק מהדרך אל האושר", כמו גם הסיסמא המפורסמת מקמפיין הבחירות של אובאמה Yes We Can! הפכו למנטרות שגורות שאנו לומדים לטפטף לעצמנו דרך קבע, כדי להטעין עצמנו ברוח חיובית. תקווה היא תחושה שקשורה לציפייה, לאמונה שעם קצת עבודה קשה ומידה של רצון טוב, הכל אפשרי והכול ניתן לתיקון ושיפור.

אך מתברר כי אופטימיות לא תמיד מצליחה לנטרל מתחים לטווח הארוך ויש פעמים שהיא הופכת לסימפטום מזיק עוד יותר. במחקר שנערך לפני מספר שנים באוניברסיטת קנטאקי, הוכח כי בעוד שנהוג לחשוב כי אנשים אופטימיים נוטים להתמודד היטב עם מצבי לחץ, כיוון שהם מתבוננים על העולם דרך משקפיים ורודות, הרי שלגישה זו יש השפעה שלילית על המערכת החיסונית שלהם. כאשר השוו תגובות של סטודנטים אופטימיים לאלה של סטודנטים פסימיים מצאו כי המערכת החיסונית של הפסימיים חזקה יותר במצבי לחץ.

אופטימיות

איך מסבירים את זה?

את התגובה החיסונית הירודה של האופטימים ניתן להסביר באמצעות הבנת הגישה בה הם מתמודדים עם מצבים מלחיצים. לצורך העניין, מצב מלחיץ יכול לנוע ממטרד יומי של עמידה בפקקים או תקלה ברכב ועד אובדן או פרידה מאדם קרוב ואהוב.

במצבי לחץ יש לנו שתי אפשרויות מרכזיות: האחת - "מיקוד רגשי" - עוסקת בתהליך פנימי של אימוץ פרספקטיבות חיוביות שנאחזות בדברים הטובים ומסלקות מחשבות סוררות, תוך נקיטת אמצעים מסייעים כמו מדיטציה, הרפיה ונשימה עמוקה. האפשרות השנייה - "מיקוד פרקטי" - עוסקת בתהליך עיבוד קוגנטיבי של המצב, ירידה לשורש הבעיה והבנתה, הפעלת שיקולים רציונאליים למציאת פיתרון ונקיטת צעדים משלימים.

החוקרים גילו כי אין דרך נכונה להתמודד עם מצבים קשים ומלחיצים. יש פעמים בהם "מיקוד רגשי" נמצא כשיטה יעילה ויש פעמים שפרקטיקה ממוקדת עדיפה; כך למשל, במצבים שאינם נמצאים בשליטתנו ודורשים מאיתנו הסתגלות למצב קיים, או כאשר נדרשת גישה חדשה כלפי הדברים, הרי ש"מיקוד רגשי" עדיף, אך כאשר המתח נובע מהתרחשות אקטיבית שבה יש לנו יכולת להשפיע על התוצאות ויותר מזה, יש לנו מחויבות לכך, הרי ש"מיקוד רגשי" ייחשב כהדחקה של הדבר, ומה שאנחנו באמת צריכים לעשות הוא לנקוט בגישה של "מיקוד פרקטי".

אופטימיות

איך זה קשור לאופטימיסטים?

עם אמונה חזקה ותקווה גדולה של "אני יכול" האופטימיסטים לעיתים רבות נאחזים בגישה של "מיקוד פרקטי" הרבה מעבר לנקודה שבה הם באמת יכולים להשפיע. הם
מאמינים כי הם יכולים להשיג את מה שהם רוצים רק על ידי ניסיון קשה וכוח רצון. זה סוג של פרפקציוניזם שיכול להוביל לאחיזה לא מציאותית וטיפוח ציפיות מוגזמות שעשויות להגביר את תחושת המתח, בעיקר בגלל התסכול המובטח.

במקום לקחת פסק-זמן, לעבד את הדברים מבחינה רגשית, לקבל אותם ולהשקיע את המאמצים בהסתגלות, הם מתעלים את האנרגיות שלהם לחיפוש מטורף אחר שינוי ותיקון, עד כדי אובססיה, כך שהסיכויים שהמערכת החיסונית שלהם תיפגע, גבוהים.

נכון, האופטימיסטים בדרך כלל מתאוששים, מתארגנים מחדש ומגלים זוויות חדשות להתמודד עם הלחץ, אך לא היה עדיף אם היו חוסכים מעצמם את המתח המוגזם? רק הכרה במגבלות "המיקוד הפרקטי" ואבחנה בין שתי האפשרויות המונחות לפניהם, תסייע בידם לשמור על חוסן פיזי ורגשי.

אם כן, כיצד שומרים על "אופטימיות זהירה" ומתמודדים עם מצבי מתח מבלי לפגוע במערכת החיסונית?

1. לא לוותר על התקווה אבל להישאר מציאותיים - התקווה היא ערך חשוב ואסור לוותר עליו, יחד עם זאת, אסור לכם להרשות לה לעוור אתכם. גם אם אתם מאמינים כי משהו טוב מחכה לכם מעבר לפינה, אסור לכם להיאחז במחשבה הזו בכל הכוח, שכן לא תמיד החיים מובילים אתכם אל הפינה הזו ויותר מזה, לא תמיד תמצאו שם את הדבר הטוב שכל כך ציפיתם לו.

2. להעריך את ההשתנות של המצב - עליכם להתאים את שיטת התתמודדות שלכם למציאות הקיימת. אם מדובר במקרה שהוא בשליטתכם ואתם סמוכים ובטוחים שיש בכוחכם לתקן ולהשפיע, עשו זאת! אך דעו להודות כי יש דברים שאינם בשליטתכם ולמדו שיטות כיצד לתעל את הרגשות שלכם, כך שתוכלו להתמודד גם עם אכזבה. 

3. למצוא מקורות של תמיכה חברתית - במצבי מתח וחרדה, אין ספק כי תמיכה חברית היא חשובה ועוזרת - גם במובן הפרקטי וגם במובן הרגשי. לעיתים, חברים הם בדיוק הפרספקטיבה שהייתה חסרה לכם. התייעצו עם אחרים כיצד להתמודד ושתפו אותם במניעים ובתחושות שלכם, הם עשויים לשפוך אור על דברים שלא שמתם לב אליהם.

4. לא להתייאש מהתסכול - תסכול הוא חלק מקשת של תחושות שעליכם ללמוד לשאת.  להתמודד עם תחושות קשות כמו כאב, כעס, אכזבה, עלבון זה שיעור חשוב. הבנה כי לא תמיד הכול ורוד. לשהות בתוך הכאב זה אמצעי להרחבת פרספקטיבות נכונות לחיים. אז אם אתם אנשים חדורי ציפייה, הרשו לעצמכם לצפות גם לרע - זה איזון הכרחי.

5. לשמור על מערכת החיסון - כמובן שלא תמיד למתח יש השפעה ישירה על מערכת החיסון, אבל הוא בהחלט יכול לגרום להתנהגויות שיחלישו אותה; כמו חוסר שינה ותזונה לקויה. דווקא במצבים מתוחים עליכם להקפיד להקשיב לגוף שלכם - הוא הראשון לאותת לכם שמשהו לא בסדר. אם הדברים יוצאים משליטה, תמיד תוכלו להתנחם בעובדה שאכילה טובה ושינה טובה הם כן בשליטתכם!

אופטימיות

עלינו לזכור כי תמיד יהיו מצבי לחץ, לכן אין צורך להילחץ מהם. גם אם אנחנו לא מצפים להם כמו הפסימיסטיים, אין זה אומר שהלחץ אמור להפתיע אותנו עד כדי נקודה של התרסקות ואיבוד תקווה. חלילה אם נוותר על גישה חיובית לחיים, רק בגלל שלעיתים היא מעוורת אותנו מלהתמודד עם המציאות הקשה - החוכמה כנראה היא למצוא את האיזון בין אופטימיות לזהירות.

בסופו של דבר, נראה לי שעדיף להיות אדם אופטימי שמצפה בכל יום שהשמש תזרח, מאשר אדם פסימי שמצפה כל יום שהשמש תשקע. ואולי, במחשבה אחרת, הרי גם בלי שנצפה היא שוקעת וזורחת בכל יום - אם כן, כל מה שנותר לנו הוא לשמור על הבריאות שלנו בין לבין!

 

ליקטה וכתבה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.