מדוע ילדים משקרים, מרמים וגונבים?

כמעט כל הילדים משקרים, מרמים וגונבים. לפני שאתם מזדעזעים, דעו שזה נורמלי והגבול בין ההתנהגות הזו לבין עבריינות של ממש, הוא אומנם קטן, אך קיים בכל זאת, כך שהגישה שלכם היא זו שתכריע את הכף. חשוב מאוד שתלמדו כיצד להיות סלחניים כלפי הפושע אבל נחרצים וקשוחים כלפי הפשע עצמו.

שקרים

שקרים זו "עבירת קטינים" נפוצה. ילד יתחיל לספר דברים שאינם נכונים זמן רב לפני שיבין שזה רע. למשל, קרוב לוודאי שתינוק שמרוח בשוקולד יניד בראשו לשלילה אם יישאל האם אכל עוגיה. כאשר הילד מתחיל להבין שהוא מכופף את האמת (בסביבות גיל 3-4) זה סימן להתפתחות קוגנטיבית, שכן על מנת לשקר
בכוונה, עליו להיות מסוגל לתפוס את המציאות. עד כמה שזה נשמע מוזר, בשביל לשקר (אפילו בצורה אינטואטיבית), ילד צריך להיות בעל תושיה ויכולת שכנוע גבוהה כדי לגרם למישהו להאמין כי הבדיוני הוא אמיתי.

"כאשר ילדי גן משקרים, הם בודקים גבולות" מסבירה ויקטוריה טאלוור, פרופסורית לפסיכולוגיה התפתחותית מאוניברסטית מקגיל במונטריאול, שעשתה מחקר מקיף על ילדים שמשקרים. "הם מבינים פתאום שיש להם מחשבות, ידע, אמונות והם רוצים לבחון את הגבולות שלהם"

אחד המחקרים באוניברסיטת ווטרלוט באונטריו, שערך תצפית על ילדים בבית, מצא כי ילדים בני 4 משקרים פעם אחת בכל שעתיים ובני 6 משקרים בקצב של פעם אחת בכל 90 דקות. עוד מצא המחקר כי שקר טיפוסי מתרחש בין 6-10 פעמים ביום והתדירות הזו יורדת ככל שהילדים גדלים ומתחילים להבין את ההשלכות של השקרים שלהם.

מה הורה יכול לעשות? מסתבר שהמחשבה הרווחת של לשמש מודל להתנהגות טובה, הוא לא כל כך פשוט. במחקר שנערך באוניברסיטת מסצ'וסטס גילו כי 60% מהמשתתפים המבוגרים מודים כי בשיחה רגילה של 10 דקות, הם משקרים או לא מדייקים בסיפור האמת לפחות 3 פעמים.

"ילדים סופגים הכול", אומרת טאלוור, "כולל העובדה כי אבא שיקר לשכנים שהוא לא קטף את האשכולית מהעץ שלהם. לפעמים השקר הוא חלק מחיי התרבות. כמו למשל, להגיד תודה על מתנה שקיבלת למרות שהיא לא מוצאת חן בעיניך או להחמיא לתספורת של מישהו למרות שהיא לא יפה בעינייך". יש גבול עדין בין נימוס לבין שקר, יש טווח של גוונים לבנים ואפורים לכל אי אמירת אמת, אך בשורה התחתונה, תהא הסיבה שתהא - ההורה שיקר.

טאלוור מייעצת לדבר עם הילדים כבר מגיל צעיר ולהסביר להם את החשיבות של אמירת אמת. "במקום להעניש או לכעוס, למדו אותם על ההשלכות של שקרים ועל החשיבות של אמון. שימו את הכדור בידיים שלהם, כלומר שאלו אותם - איך היו מרגישים אם היו אומרים להם שהולכים לים אבל במקום זה, היו לוקחים אותם למכולת".

גושוע ספארו, פסיכיאטר ילדים מבוסטון מוסיף שאם ההורה חושב שעונש הוא חשוב יש לקשר אותו לעוולה: "ילד ששיקר שהכין שיעורי בית כדי לצפות בטלוויזיה, צריך להפסיד שעת צפייה בטלוויזיה ולא את הקינוח. ככה סביר יותר שהוא יחשוב על ההשלכות של מה שעשה ולא יחזור עליהן".

"יותר משחשוב להעניש על שקר יש לתגמל על יושר". מסבירה טאלוור "מחקרים מראים כי ילדים משקרים באופן משמעותי פחות אחרי שהם שומעים סיפורים בהם הדמות לא הסתבכה אלא למדה ממעשיה".

"גם ילדים בגיל הגן יכולים להעריך את חשיבותו של השקר", מסבירה אנג'לה קרוסמן, פרופסור לפסיכולוגיה התפתחותית מאוניברסיטת ג'ון ג'יי קולג' בניו יורק. באחד המחקרים האחרונים שנערכו על ילדים בגילאים 3-11 הם קיבלו במתנה סבון ונשאלו אם אהבו את המתנה. כמעט 75% מהילדים בגילאי 3-5 אמרו שכן, למרות שמאוחר יותר הודו באופן לא רשמי כי שיקרו. בקרב הגילאים הבוגרים יותר, אחוזי השקר היו גבוהים יותר - 84% מהילדים שיקרו שהמתנה מוצאת חן בעיניהם.

"כאשר עליכם לשקר ליד הילד שלכם, האסטרטגיה הטובה ביותר היא להודות בזה ולהסביר לו מה המניעים שגורמים לכם לעשות זאת", מסבירה קרוסמן "הסבירו לילד שהייתם לא ישרים כיוון שלא רציתם לפגוע ברגשות של מישהו אחר. ילדים יכולים להבין מדוע זה מניע מוצדק".

רמאות

בשביל ילד שרק למד ללכת ולדבר לפני מספר שנים - מונחים כמו ויתור, סבלנות, צדק, רמאות נשמעים מסובכים מאוד והם לא באים בצורה אינסטינקטבית. "בשביל ילדים שרק למדו את המשחק, הניצחון הוא הכול ולא חשוב להם איך יגיעו אליו". מסביר ג'ושוע ספארו. רמאות מתחילה ברצינות בגיל 5-6. כמו שקר, זה סימן של התפתחות קוגנטיבית - הילד מפתח תפיסת מציאות, מודע לכללים שמסביבו ובודק את הגבולות ואיפה הוא יכול לכופף אותם. "כאשר הילד שלכם מגלגל את הקוביות ומרמה בספירת הצעדים רק כדי לנצח, אל תעברו על זה בשתיקה" מסביר ספארו, "עד כמה שאתם יודעים שהניצחון ישמח אותו וקרוב לוודאי יגאל אתכם מהמשחק הארוך והמתיש, הרי שזו לא השיטה. אם ויתרתם לו פעם אחת הוא ידרוש כי תמשיכו לוותר לו תמיד - ובצדק! הוא נתן לכם הזדמנות לחשוף אותו ואתם העלמתם עין. אמרו לו שאתם מבינים שהוא מאוד רוצה לנצח, אבל שזה יהיה משעמם אם הוא תמיד ינצח. הקפידו לשחק עם הילד הרבה את אותו המשחק כדי להגביר את אחוזי הניצחון שלו בזכות ולא בחסד".

יש לקוות כי עד גיל 8, המצפון המוסרי שלו יעזור לו להבין כי רמאות משחיתה את הריגוש של הניצחון והיא קשורה לחוסר הוגנות וחוסר הגינות.

למרבה הצער, יש הרבה מאוד מקומות בהם הילד יכול לרמות, כמו למשל בבית הספר, רמאות נובעת בעיקר מתוך לחץ חברתי ואישי, מתוך פחד לאכזב ומתוך רצון לזכות בתגמול. "הקושי לזהות רמאות נובע בעיקר מהעובדה כי ברוב הפעמים הוא מלווה בשקר", מסבירה טאלוור. כך למשל במחקר שערכה שהתבסס על משחק ניחושים לילדים בגילאי 3-7, בו נאמר במפורש לילדים שאסור להציץ, רבע מתלמידי הכיתה הגניבו מבט ורימו כדי לזכות בפרס ו-83% שיקרו שעשו זאת.

מה הורה יכול לעשות? כאמור, ההורה צריך לעודד כנות בכך שהוא יגלה כנות בעצמו. לא להעליל תירוצים או לנקוט בשיטה של פסיכולוגיה הפוכה, אלא לדבר עם הילד בגובה העיניים. להסביר לו את ההבדל בין שקר לאמת.

גניבה

בשביל תינוק, החיים פשוטים. הוא רואה משהו מבריק, מוזר או טעים והוא תופס אותו. כשהוא מתבגר, עולם המשחקים הפרטי שלו גדל ואיתו גם הגירויים שמסביב; פתאום הוא נמצא איתכם בסופרמקט ובאופן טבעי הוא רוצה משהו אז הוא לוקח אותו. הרעיון שיש דברים שלא שייכים לו, אינו ברור לו והרצון שלו לתפוס כל דבר אינו דועך. זו אינה חמדנות וזו אינה גניבה במושגים הברורים לנו - זו התנהגות תמימה ופעורה מאוד. ילדים בין הגילאים 4-7 נוטים לקחת דברים ממגירות, מדלפקים. הם לא מבינים שהם עושים משהו לא בסדר וברוב הפעמים, הם גם לא עושים זאת בהיחבא. "כמו במצב של שקר, עליכם להפנות אליהם שאלה עניינית, לא כועסת - "איך הייתם מרגישים אם מישהו היה בא ולוקח אליו את הצעצועים שלכם?" מסבירה טאלוור.

"מה שחשוב זה להתמקד בהתנהגות שהיא פסולה ולא בילד. אל תקראו לו גנב" אומרת מישל בורבה פסיכולוגית חינוכית מקליפורניה. "תגידו - לקחת משהו שלא שייך לך ועלינו להחזיר אותו חזרה. חשוב מאוד שתלמדו אותו באותה הנקודה את החשיבות של התנצלות.

"עם ילדים בוגרים יותר, אל תזלזלו בכוחן של תחושת אשמה. לצרוח עליהם זה לא יעיל, עדיף לעורר בהם תחושת מצפון שבאה ממקום של אכזבה"0100 מסבירה ברברה סטאיב מנהלת התקשורת של NASP האגודה הלאומית למניעת גניבה מחנויות, שעובדת עם עברייני נוער. היא מסבירה שבמקרים בהם נער שגנב נשאל אם יגנוב שוב, התשובות הנפוצות הן שלא כיוון שהם פוחדים מלאבד את אמון ההורים שלהם או לא מסוגלים לעמוד במבטה המאוכזב של הסבתא.

מתי להיות מודאגים?

באיזה שלב השקר, הרמאות או הגניבה צריכים להפריע? אין חוקיות מוחלטת, אלא שילוב של תדירות עם חומרת העבירה. עם זאת, "יש לקחת בחשבון מספר גורמים חשובים" אומרת שרה טרוספר, פסיכולוגית ילדים מאוניברסיטת ניו יורק:

תבנית חוזרת: אם זה קורה כל הזמן, במצבים רבים, זה עשוי להיות מדאיג. אם הילד משקר גם לכם, גם למורים, גם לסבא ולסבתא וגם לבייביסטר, אז יש כאן דפוס של התנהגות לקויה ואם זה קורה יחד עם התפרצות רגשית, התקף זעם אינטנסיבי או קושי להתנצל, זו נורת אזהרה.

תגובה: אם הילד נראה מבוייש כשאתם מסבירים לו שההתנהגות שלו לא בסדר, אבל ממשיך לשבור את הכללים ונדמה כי הוא לא מפנים או לומד לקח כלפי דברים שכבר דיברתם עליהם, אז זו נורת אזהרה.

השפעות מקבילות: לשקר, לגנוב ולרמות זה לעיתים נובע מזמנים של מתח, כמו למשל במהלך גירושיםשל ההורים, כשהילדים מגיבים כך מתוך מצוקה. גם זו נורת אזהרה. בשלושת המקרים הנ"ל מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

זכרו, ילדים אינם תופסים את חומרת הפשע שלהם בעיניים בוגרות,
מבחינתם זה משחק של בדיקת גבולות.
הציבו להם את הגבול שהם זקוקים לו!
ליקטה וערכה: טל עזר